1985: ב.מ.וו 325ix
ב.מ.וו הציגו את ההנעה הכפולה שלהם בתערוכת פרנקפורט של 1985 – באמצע שנות השמונים התחילה התלהבות הגדולה מהנעה כפולה לכביש. הנעה לארבעת הגלגלים הפכה פשוט לאופנה, תחילה כבשה את עולם הראלי ואז אט-אט את כל הבמות בתערוכות הרכב. כל חברה שמכבדת את עצמה החלה להציע הנעה כפולה למכוניות הכביש שלה. המטרה היתה ברורה, לשפר את המשיכה ולהציע ניידות משופרת בתנאים קשים – שלג לדוגמא.
1991: ב.מ.וו 525ix
מערכת ההנעה הכפולה הוצגה גם בגרסת הסאלון וקבלה שליטה אלקטרונית על חלוקת הכוח. ב.מ.וו שמרו על 64 אחוזים מהמומנט בגלגלים האחוריים, כך שהמאפיינים הדינאמיים המשובחים של ה-E34 נשמרו גם בגרסת ההנעה הכפולה. ההנעה הכפולה הוצעה גם בגרסאות הסדאן וגם בגרסת הסטיישן.
1999: ב.מ.וו X5
לקראת המיליניום החדש מציגה ב.מ.וו את ה-SUV שלה. לא עוד הנעה כפולה למכוניות כביש אלא כניסה לתחום חדש לגמרי עבור היצרן. בשנים ההן התחיל זרם הפנאי, נחשול שלא מפסיק עד היום. הדור הזה המשיך להעדיף בבירור את הגלגלים האחוריים בכל מה שקשור להנעה והעביר 62 אחוז מהמומנט אל הגלגלים האחוריים. גם הניהוג היה חד ופוטנטי לעומת מה שיש לז’אנר הזה להציע.
2003: ב.מ.וו X3
יחד עם ה-X3 מציגה ב.מ.וו את מערכת ה-Xdrive וזונחת את הדיפרנציאל הפלנטרי לטובת מערכת דיסקיות מנוהלות מחשב בתיבת ההעברה. מהר מאוד המערכת הזו מוצאת את מקומה בכל גרסאות ההנעה הכפולה שב.מ.וו מייצרת.
2008: ב.מ.וו X6
גרסאות ההנעה הכפולה של ב.מ.וו נולדו מתוך צורך. זה היה אופנתי בתוך שנות ה-80, נכון, אבל גם נתן מענה אמיתי למצבי משיכה בעיתיים. אם מסתכלים על התפתחות ההנעה הכפולה בב.מ.וו אפשר לראות טוב מאוד מה עבר על תעשיית הרכב בשני העשורים האחרונים. ה-325ix היתה פתרון לבעיה, ומהו ה-X6? האם הוא פותר בעיה? לא. הוא תוצר של סגמנטציה, המצאת צרכים ופלחי שוק לא קיימים, יצירת ביקוש והצעת מענה. אף אחד הרי לא צריך ג’יפ-פרימיום-קופה-ארבע דלתות לא? עוד סיפור שמספרת השושלת הזו היא סיפור של אלקטרוניקה. מהדיפרנציאלים המכאניים למצמדים מתוכחמים נשלטים אלקטרונית.
בשורה התחתונה – אנחנו, בטח במדינה נטולת השלג שלנו, מעדיפים ב.מ.וו בתצורה הקלאסית – גוף קטן יחסית, מנוע גדול אם אפשר והנעה אחורית כמו שב.מ.וו צריכה להיות. כזו נגיד:
