כמה ק”מ עברנו החודש: 1015 ק”מ

כמה ק”מ סה”כ: 6,170 ק”מ

צריכת דלק חודשית ממוצעת: 23.2 ק”מ/ל’

הפתעות: לא מוצאים שום סימן להתעללות

כמה הוא עלה החודש: 0 שקלים.

הוצאות מאז שהגיע אלינו: 560 שקלים (טיפול הרצה)

אני מסתכל על הדיוק הקטן מבעד ללכלוך והאבק שדבק בו בחצי שנה האחרונה. מנסה למצוא פגם. אבל עם כל כך הרבה לכלוך קשה לראות משהו. צריך לזכור שהוא צלח את כל השלוליות שנקוו כאן בימי הגשם של החורף האחרון. צריך לזכור שהוא נסע לא מעט בשטח. צריך גם לזכור שהיונים של דרום תל אביב אוכלות כנראה טוב, מאוד.

עצירה אחרונה

אז העצירה האחרונה שלנו שניה לפני שהוא חוזר לביתו, היא במוסך של גילי עוז. גילי הוא חבר טוב, הכרנו בליגת מרוצי הקטנועים השוקקת שהייתה כאן בתחילת העשור הקודם. אתה יודע, פעם לא היה חוק ספורט מוטורי, היה פשוט ספורט מוטורי. אבל אם נחזור לענייננו המוסך של גילי הוא כמו בית שני עבורי. כשאני חולה ואשתי לא רוצה שאני אדביק את הילד – אני ישן שם. באמת.

אז לעצור לשטוף אופנוע אצל גילי זה משהו מאוד טבעי עבורי. אבל השטיפה הזו הייתה שונה. כי המטרה כאן לא הייתה לנקות את האופנוע, אלא לגלות פגיעות, כשלים, או בלאי שמסתתר מתחת להררי הלכלוך (ואל תשכח את היונים…). אז הקרצוף החל, והק.ט.מ החל לחייך שוב ולהראות סימני חיוניות. הלבן הפך לבן שוב, הכתום חזר לצעוק והאופנוע נקי ונראה כמו חדש.

היות ולא יצא לי להפיל אותו אפילו פעם אחת – כל החלקים שלמים ובמקומם. אין שריטות ואין מכות. נזכרתי ברכיבות השטח הספורות שעבר וירדתי לבדוק את החרב התחתונה, כלום, נותרה איתנה במקומה. אבל רגע, מה זה, הופה, הסופית של האגזוז השתחררה קצת וצריך לחזק אותה בחזרה. ויש עוד משהו, בגלל שעשיתי כל מה שאני יכול בשביל להזניח את האופנוע הזה, הקפדתי לשים את כל הצרור שלי מחובר למפתח בזמן רכיבה. חלקי הפלסטיק של הצרור השאירו סימני שחורים קלים על תפס הכידון.

נו טוב, ממשיך לסרוק – גלגלי שיניים ושרשרת בסדר גמור, לא מוצא כלום, הכול במקום, הכול עובד כמו ביום הראשון. אני קצת מצטער עכשיו שלא הקשבתי יותר לעומק להנחיות של זיו כשקיבלתי אותו: “אנחנו יודעים שאתה הולך לנסות להרוג את האופנוע הזה, רק עשה טובה תעשה הרצה כמו שצריך”.

ובכן את ההרצה ביצעתי בדיוק כמו שהתבקשתי, אבל בכול הקשור להרוג אותו אני מודה שנכשלתי. כל השעות על הקו האדום, כל העומס שניסיתי לייצר עליו והוא אפילו לא גמל לי באיבוד גרם שמן אחד.  אני מרגיש קצת צער, שלא לקחתי אותו לסשן פעלולים – זה בטוח היה נגמר בכמה נפילות והייתי יכול להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי. האמת היא שאני מטיל את האשמה כאן על גילי. בניתי עליו בכל הקשור לפעלולים עם האופנוע הזה. הוא רוכב מוכשר מאוד ומתאמן הרבה על שהיה על גלגל אחד. לא היה לי ספק שנצא לכמה סשנים של סטאנטס על האופנוע הזה, אבל גילי נפצע ולא היה זמין לשטויות שלי. אז אין צלקות, ואין בעיות ואין ברירה אלא לעלות עליו עכשיו ולצאת לכיוון תל אביב ולמסור אותו בחזרה לזיו.

בדרך חזרה

הדיוק הקטן מכיר היטב את הציר בין הרצליה לתל אביב וכאן הוא בילה את רוב הזמן שלו. לתנוחת הרכיבה ששמה אותך בתנוחת שליטה טובה על הכידון הקדמי אבל לא גורמת לך להתכופף התחברתי מהשנייה הראשונה. למכלולים שמשדרים איכות יחסית למחיר הנמוך כאן, גם. לא מתתי ואני לא מת עדיין על הצמיגים המקוריים ואני חושב שלקטום הזה מגיע סט קצת יותר דביק. ואם בתלונות עסקינן – לא אהבתי את הלהיטות של שעון הדלק לדווח שאין דלק במיכל. אם קראתם את הדיווחים הקודמים אתם יודעים שהוא קצת היסטרי.

למנוע לקח לי זמן להתרגל. אם אתה רוצה להתקדם איתו מהר יחסית את צריך לסחוט אותו, לנגן על ההילוכים ולתת לו לרוץ אל הקו האדום. אתה לא חייב, אפשר לחיות בטווחי הביניים בזכות יחסי ההעברה הקצרים. אבל אותי הדיוק הקטן, לא הפסיק להדליק. משהו בממדים ובמשקל הנמוך, משהו בתנוחה האידאלית, משהו בו גרם לי לדחוף אותו כל הזמן אל הקצה, אל גבולות המנוע, אל גבולות האחיזה של הצמיגים.

על איילון אני מפליג בדמיוני ותוהה מה הייתי עושה אם היה לי עוד זמן איתו. וישר קופץ לי לראש האתר של רוק בגורוס. למי שלא מכיר, רוק בגורוס הוא אחד מרוכבי הסטאנט הנחשבים בעולם בשנים האחרונות ואת רוב הרעש שלו הוא עשה על ק.ט.מ 200 משופר לפי טעמו. זה הזמן אולי לספר שיצא לי לחטוף סיבוב קצרצר על האופנוע של בגורוס ואני יכול לדמיין איתך עכשיו מה הייתי עושה לק.ט.מ הקטן הזה.

כתבות קודמות על ק.ט.מ דיוק 200:

דיווח ראשון: ברוך הבא…

דיווח שני: נגמרה ההרצה.

איש עם דיוק: ראיון עם רוק בגורוס.

דיווח שלישי: שלא ייגמר (הדלק) לעולם.

דיווח רביעי: דיוק בשטח?!

לבגורוס יש אתר בו הוא מוכר את החלקים שבונים למעשה את אופנוע הסטאנטס שלו. אז אין שום מניעה מלקחת את הדיוק 200 הזה, להיכנס לאתר ולהתחיל להפוך את הדיוק הקטן לאופנוע סטאנטס מקצועי. זה אומר שאפשר לקנות ישירות מהאלוף הזה את גלגלי השיניים הנכונים, את ידית הבלם הנוספת לשליטה על הבלם האחורי את הווילי-באר, את גשר החיזוק לרגליות האחוריות, את הרגליות המיוחדות על הציר הקדמי ועוד כל אלו תמורת כמה אלפי שקלים. מה שצריך להשלים לבד זה את האקרפוביץ’ שיש על האופנוע של בגורוס, עוד כמה חיזוקים, התאמה של קליפר נוסף לבלם האחורי וזהו פחות או יותר. תתאים את המושב ואת המיכל לטעמך האישי ויש לך אופנוע סטאנטס ונגמרו לך ולי התירוצים.

אבל גם בלי השינויים האלו האופנוע הזה הוא חבר נאמן למדי בכל הקשור ללמידת רזי הווילי, הסטופי והסלייד. שוב משחקים לטובתו המכלולים האיכותיים (ביחס למחיר כן?), תנוחת הרכיבה והמשקל הנמוך. נהנתי מאוד לשפר עליו את היכולות שלי והייתי שמח להמשיך לעשות את זה.

הגבולות של האופנוע הקטן הזה נקבעות בגלל המנוע. מי שצריך להגיע מהפריפריה לתל אביב לא יתלונן אבל מי שצריך לעבור מרחק גדול יותר עלול להרגיש שהמהירות המרבית (136 קמ”ש) עלולה לא להספיק לו. זה לא הכלי לקחת עליו את האישה לטיול ברמת הגולן. ממש לא.

הגענו

הנסיעה הזו עברה מהר. במדידות שונות גיליתי שלוקח לי בדיוק 12 דקות להגיע עליו מהבית למשרד. 12 דקות. הוא מתמודד מצוין עם תוואי עירוני, צפוף וקשה ככל שיהיה, ויכול להיות זריז בחלק הבינעירוני אם לא אכפת לך (כמוני) לתת לו להתנגח עם מנתק ההצתה פעם אחר פעם. אני מנסה שוב, לחשוב על משהו שהייתי משנה בו ולא ממש מצליח. קטנוע באותו מחיר ייתן יותר מיגון רוח, יותר מקום מתחת למושב ועליו, וכנראה יהיה נוח ושימושי יותר. אבל שום קטנוע במחיר הזה לא ייתן לך את התחושה הזו שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, זו שנחה בין גלגליו של האופנוע הקטן הזה.

אחרי חצי שנת שימוש דלה בק”מ אבל עשירה בעומס הדיוק מרגיש בדיוק כמו ביום שיצא את דלתות החברה. אותן תגובות, אותן תחושות, אותם צלילים והוא מרגיש כאילו הוא יוכל להמשיך כך כל יום. למי שמתחבר לראש ורוצה יותר כוח ומהירות אמליץ ללכת על גרסת ה-390. מי שזהו לו כלי ראשון, או חוזר לרכיבה אחרי כמה עשרות שנים של היעדרות וחושב על הק.ט.מ יגלה כלי זול לרכישה, אמין ופשוט, אבל אחד כזה שיכול ללמד אותך דבר או שניים ולשים לך חיוך גדול על הפרצוף.

הפוסט ק.ט.מ דיוק 200 (ארוך טווח – דיווח חמישי): זמן סיכומים הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

כמה ק”מ עברנו החודש: 728 ק”מ

כמה ק”מ סה”כ: 5,155 ק”מ

צריכת דלק חודשית ממוצעת: 23 ק”מ/ל’

הפתעות: ק.ט.מ זה ק.ט.מ, גם כשיש לו צמיגי כביש

כמה הוא עלה החודש: 0 שקלים.

הוצאות מאז שהגיע אלינו: 560 שקלים (טיפול הרצה)

כבר ספרתי לכם בדיווח הקודם שאנשים די לא מצליחים “לבלוע” את המראה של רוכב מגודל על אופנוע קטן ולא מבינים למה אני רוכב על ק.ט.מ דיוק 200 ביום-יום. אז אני חוזר ומספר להם שזו העבודה, שזה מבחן ארוך טווח ושאני עליו כי זה מה שנתנו.

אלו שלא מבינים ממשיכים לא להבין ומגיבים ב-“מה זה מבחן ארוך טווח?” ועד “איזה מין עבודה יש לך” ועוד תופינים כאלו ואחרים. החבר’ה, הקרובים והמבינים צוחקים עליי, אני בטוח. אם לא בפנים אז מאחורי הגב. “איך הוא התדרדר” הם בטוח תוהים “הלא עד לא מזמן היה לו אדוונצ’ר 990” הם בטח נזכרים, “כנראה כל המכות שקיבל בראש במהלך השנים שיבשו אותו סופית” הם בטח מתבדחים. מולי הם תוהים למה לא לקחתי כלי רציני יותר למבחן ארוך טווח – זה מה שהציעו וזה מה שלקחתי אני עונה בתשובה.

היות ואני כבר לא ילד צעיר, החברים האלו שמסתלבטים עליי מאחורי הגב הם אנשים מבוגרים בעצמם. שיערם של רובם מאפיר, מאחורי חלקם קרבות מסלול, תארים וצלקות וכל אחד מהם בילה עם אופנוע בחייו יותר מאשר בלעדיו. פעם בכמה חודשים קורה מקרה וכל החבורה המכובדת הזו, מוצאת זמן פנוי משותף, הרחק מנשים, ילדים והתחייבויות ונפגשת לרכיבה.

כתבות קודמות על ק.ט.מ דיוק 200:

דיווח ראשון: ברוך הבא…

דיווח שני: נגמרה ההרצה.

איש עם דיוק: ראיון עם רוק בגורוס.

דיווח שלישי: שלא ייגמר (הדלק) לעולם.

עוד משהו שצריך לספר זה שרובם רוכבים על אופנועי אדוונצ’ר, מתוצרת אוסטרית וכשהוואטסאפ התחיל לצפצף ונשמע קול התארגנות לרכיבה הודעתי שאני מצטרף עם ה-200 הקטן. החבר’ה כמובן לא אמרו מילה ( כאמור – “כנראה כל המכות שקיבל בראש במהלך השנים שיבשו אותו סופית”) וסכמנו כולם להיפגש בתחנת הדלק הדרומית על כביש 6 עם הפנים דרומה. הכיוון הכללי – לשטוף את שבילי לכיש על כרי הדשא המוריקים סביבם והביתה.

ביום המפגש בשעה היעודה אני כבר מתחיל להבין למה הכנסתי את עצמי. הוחלט שאת הנסיעה יוביל ג’, אלוף גז מדופלם שבעט גם לבאחה 1000 בראש. רק בשביל לסבר את האוזן הק.ט.מ אדוונצ’ר 990 שלו רואה יותר שטח משועל מצוי. שאר החבורה מורכבת מאריות במצב זקנה כזה או אחר. כאלו שנראים כאילו הם מוכנים לאשפוז בבית האבות הקרוב אבל נתקעים על הגז עם התלהבות של ילד שעבר טסט. ואם זה לא מספיק הם רכבו על אופנועים שיודעים לאכול רכיבה כמו זו שאנחנו הולכים לעבור היום בלי מלח.

פתאום, לקחת את ק.ט.מ דיוק 200 עם החישוקים היצוקים וצמיגי הכביש לסיבוב הזה לא נשמע כמו רעיון טוב כל כך. לפחות אנחנו מתחילים על קטע קישור על הכביש בין נשר לקרית גת. עם זה לדיוק הקטן לא תהיה בעיה.או שכן. עם מהירות מרבית של 136 קמ”ש על המנתק ל-200, איך נאמר זאת בעדינות, היתה בעיה לשמור על הקצב עם עדר ה-990 שהקיף אותו. החבר’ה זיהו את הבעיה ונתנו לי להוביל על הדיוק ושמרו על המהירות שהכתיב האופנוע החלש בחבורה הזו.

המצב הזה נשמר בערך לשתי דקות. ואת עקף אותי א’ שהוא קצין גז ראשי, וניסה לייצר סליפ-סטרים בשביל למשוך אותי למהירות גבוהה יותר, אבל כשהאופנוע גם כך כבר מתדפק על מנתק ההצתה זה לא ממש יכול לעזור. אנשים נעלמו לפנים בפרצי גז היסטריים, ואז האטו והמתינו, רק בשביל לפתוח גז שוב וחוזר חלילה. לא קל בנסיעות מהירות וארוכות על אופנוע קטן אבל הק.ט.מ עמד בזה בכבוד ובכלל חשבתי לעצמי הרע מכל עוד לפנינו.

בקרית-גת פנינו לשטח ואני חייב להודות שהתחלתי לחשוש קצת. לאופנוע שטח השבילים דלי האחיזה שעליהם עמדנו לחפור הם גן עדן נטול דרמה, על צמיגי כביש בקצב של החיות שסביבי, זה הולך להיות קצת יותר טריקי. הזכרתי לעצמי שאני לא ממוגן, שבמקרה הכי גרוע חותכים הביתה ושאני לא מכיר כל כך את חדרי המיון בסביבה, אז עדיף להישאר על הגלגלים.

הקצב התחיל רגוע יחסית. ג’ וא’ נעלמו לפנים, ושאר החבורה החלה מתאקלמת אט-אט לתא השטח. החשש הראשוני שלי פינה מהר מקום לגישה אחרת. אני יודע שזה לא אופנוע שטח, אבל אני אתנהג כאילו הוא כן, אניע את הגוף, אעביר את המשקל, אשאף לגז אעשה מה שהייתי עושה אם זה היה אופנוע שטח מתחתי.

הק.ט.מ דיוק 200 הבין את השפה הזו. למרות שהוא ממש לא אמור לתפקד בתנאים כאלו, הוא החל לייצר קצב מהיר למדי על השבילים. וביציאה מהפניות הוא אפילו גילה יתרון על אחיו הגדולים. בזמן שהם מפרפרים את האחורי שלהם בחיפוש אחר אחיזה, 25 כוחות הסוס של ה-200 עוברים במלואם אל הקרקע מבלי לאבד אחיזה או לבזבז זמן. יש עוד יתרון אדיר לאופנוע קל וקטן יחסית. המושב נמוך, אתה נמצא קרוב לקרקע וזה מייצר המון בטחון ושלווה. מצאתי את עצמי דוחף אותו חזק יותר ויותר, אל ומחוץ לפניות, ספק משועשע ספק מלא הערכה לתפקוד שלו בתנאים האלו.

שני המובילים נעצרים ומביטים ימינה. אני מכיר את העצירות האלו ומביט ימינה בלי ברירה. כמו שחשבתי, מצד ימין שלנו יש ערוץ ממנו יוצאות ארבע עליות תלולות. השמאלית תלולה מאוד הימנית פחות. ג’ לא מתמהמה פותח מבערים וכובש את העליה השמאלית, התלולה יותר. א’ מהסס קצת ומזנק בעקבותיו. שאר הקבוצה בוחרת לוותר על האתגר המיותר הזה.

הק.ט.מ דיוק החל מזדחל לצד הדרך, יורד אל הערוץ, מטפס אל הגישה לארבעת העליות ומתחיל לחצוב את העליה הימנית, התלולה פחות. הוא נעצר כמטר לפני סופה, יותר בגלל חוסר מחויבות שלי מאשר בעיה אמתית אצלו. הכלי הקטן זוכה לתשואות מהחבר’ה המסוקסים ואני מפנה אותו בחזרה למטה. זה מספיק.

בהמשך אני קולט שוב את שני החבר’ה היותר מהירים בחבורה הזו מפנה את מבטה, הפעם לשמאל, לעבר סינגל עם מדרגות סלע שלא מתאים כבר באמת לדיוק 200. אבל מכוח האינרציה ומיצר סקרנות נטו אני מתחיל לטפס את העליה הזו, שומר על קצב איטי אבל חלק, מוצא את הפינות בהן מדרגות הסלע נמוכות יותר ומתייצב בראש הגבעה.

שלושה חבר’ה על אופנועי שטח מקצועיים וקלילים עומדים על הגבעה, לא מאמינים למראה עיניהם. איך הגיע לשם ק.ט.מ דיוק 200 על צמיגי כביש וחרב תחתונה נמוכה? הגיע. עכשיו אני כבר בהיי, נהנה מהדיוק הקטן ומשליך אותו מהר יותר וחזק יותר אל תוך הפניות על השבילים הנפלאים שמסביבנו, וכשאתה בהיי, כושר השיפוט עובר ל-Low, ואני מאבד את הקדמי באחת הפניות.

בכדי לא לרסק את עצמי ואת הדיוק הקטן אני בועט בחוזקה באדמה בכדי להרים את הכלי מההחלקה והפעולה הזו גורמת לפלטינה שנחה בקרסול ימין שלי לדאוב, לראש לחשוב על דברים אחרים ולקצב לרדת. אנחנו יוצאים מהשטח באזור ליאון (שריגים) ועוצרים בתחנת הדלק בעמק האלה לסיכום.

יש עוד לא מעט ק”מ על הכביש עד הבית אבל מבחינתי זה כבר לא ממש שינה כלום. הק.ט.מ דיוק 200 לא מיועד לרכיבת שטח אבל הוא מה שחנה לי בבית באותו היום. והוא הוכיח לי משהו שכבר הבנתי מזמן: זה לא ממש חשוב על מה אתה רוכב. העיקר זה לצאת, לרכוב. לראות מקומות, לפגוש אנשים, לחוות חוויות.

הדיוק 200 נתן לי חוויה מיוחדת באותו יום ובדרך הביתה הרגשתי בר מזל. יודע מה, אסיר תודה, זו הגדרה נכונה יותר. על רכיבה מלאת חוויה, על החברים הטובים ועל פינות החמד המופלאות שמסתתרות במדינה הקטנה שלנו אליהן הגעתי על גבו.

הפוסט ק.ט.מ דיוק 200 (ארוך טווח – דיווח רביעי): דיוק בשטח?! הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

האדם מתכנן תוכניות ואלוהים, הוא בד”כ צוחק. היו לי כל כך הרבה תוכניות לחודש הזה עם הדיוק הקטן, אבל החגים החיים ומה שבינהם גרמו לכל אחת מהן להישאר במגירה.

אבל הי, לפחות סיימנו את ההרצה. כשהמספר 1,000 סוף סוף הבליח על לוח המחוונים טסתי לאופרוד והפקדתי את ק.ט.מ דיוק 200 בידיו של עופר תימור. זה היה מפגש קצת משעשע, מאז הפעם האחרונה שהגעתי עם ק.ט.מ חדש לטיפול הרצה אצל עופר, עברו כבר 20 שנה. אז זה היה 400SC חדש שרכשתי כשהייתי חייל. העלנו קצת זכרונות ולא הרבה זמן אח”כ – האופנוע היה מוכן.

טיפול ההרצה כולל החלפת שמן, פילטר שמן ומעבר וחיזוק על כל הברגים שבאופנוע. עלותו לצרכן 560 שקלים ומהרגע הזה ניתן האות – הדיוק הקטן מורשה לטפס מעל 7,000 סל”ד. ההרצה נגמרה. תודה לאל.

הדיווח הראשון: ק.ט.מ דיוק 200 (ארוך טווח): ברוך הבא…

החיים מעל 7,000 סל”ד

אפשר להגיד הרבה דברים על המנוע הקטן של הדיוק הזה. הוא לא תמיד עגול או חלק, הסאונד שלו נוכח למדי, ועם 25 כ”ס הוא לא יפיל רוכב מנוסה מהכיסא. אבל, הוא טס במעלה הסל”ד וכשאתה שם אותו מעל 7,000 סל”ד ומנצל את יחסי ההעברה הקצרים הוא מרגיש חי, הוא מגיב, הוא מרגיש כמו שצריך להרגיש אופנוע של ק.ט.מ.

אין כאן איזו מכת כוח שמאיימת על האחיזה או על יחסי הגלגל הקדמי עם האספלט, זהו פשוט המקום בו הוא מייצר את עיקר כוחו. יחסי העברה הקצרים מעדיפים באופן ברור תאוצות טובות על מהירות סופית גבוהה. על המנתק בהילוך שישי אפשר לראות את המספרים על הצג מתווכחים בין 135 ל-136 קמ”ש בזמן שמחט הסל”ד נוגחת בתקרה אותה מרשה המנתק.

לדעתי גלגל שניים קטן יותר מאחור יפגע מעט בתאוצות, אבל ישחרר בלי ספק, עוד כמה קמ”שים שמסתתרים כאן. גם בלי שינויים, הק.ט.מ הקטן מזיז את עצמו בצורה נחושה מאוד עד המהירות האמורה ומיגון הרוח עושה בזמן הזה עבודה טובה.

זה רק נראה צפוף

עכשיו, כשהנחיות ההרצה נותרו מהצד השני של ה-1,000 ק”מ, נחשף פרצופו האמיתי של ק.ט.מ דיוק 200 בתנועה עירונית. סוף סוף אפשר לצאת ראשון מהרמזור… תנוחת הרכיבה מושלמת – גם לאדם במידות מופרכות כשלי. הברכיים מכופפות מעט לאחור והגוף נוטה מעט לפנים אל הכידון השטוח והרחב. תנוחה של סטריטפייטר. הוא נראה קטן הק.ט.מ הזה, למרות שהעוברים והשבים ברחוב לא מאמינים שהוא “רק מאתיים?!”, אבל כשאני יושב עליו יש מקום ונוח לי.

עכשיו אם מחברים תנוחת רכיבה שולטת כזו למימדים הקטנים יחסית מקבלים אופנוע שמחסל כל קטנוע בתנועה עירונית צפופה. למרות הכידון הרחב, למרות המראות ומגיני הידיים – אפשר להשתחל עם הכלי הזה במקומות צרים להפליא ולהנות גם מזווית צידוד טובה.

הנוחות בעיר טובה, המיתלים מכויילים על הצד הקשוח קצת, אבל סופגים את רוב מה שיש לאספלט העירוני לזרוק לעברם. רק עומסים כבדים מאוד, או מהמורות קשות מאוד יכניעו את המתלה האחורי.

ואם נגענו בהשוואה לקטנוע, הק.ט.מ הקטן מצויד בחרב תחתונה שגרמה לי לחשוש מטיפוס וירידות מדרכות איתו. אבל לאחר חודשיים של ניסוי וטעיה הגעתי למסקנה שהמגבלה היא פסיכולוגית – אין שום בעיה לעלות ולרדת מדרכות עירוניות סטנדרטיות איתו, להבדיל מקטנוע ממוצע.

מעשים לא-סוציאלים

לא נעים לי להודות בזה ככה, שחור על גבי לבן. אבל הדיוק הקטן מצליח להוציא ממני התנהגות בלתי סוציאלית בעליל. התגובות המהירות, תנוחת הרכיבה, המכלולים שנותנים לך גב, כל אלו גורמים לי לעשות איתו שטויות בכל רגע, בכל רכיבה.

אני מאשים גם את רוק בגורוס בסיפור הזה. מאז שנפגשתי עם הסטאנטר החביב (ולקחתי לו סיבוב על האופנוע) רציתי לראות מה אפשר להוציא מדיוק 200 סטנדרטי. והקטום הקטן לגמרי בקטע, הוא כל-כך לא מאיים וכל-כך משתף פעולה. לא משנה אם אלו ווילי’ז או סטופי’ז או החלקות על ההילוכים והבלמים לתוך פניה – הוא לא מתרגש מכלום ורק רוצה עוד.

מי שמתרגש, ומתנשף זה אני. אני רוכב כבר די הרבה שנים על כלים גדולים וחזקים, כאלו שלהרים איתם ווילי נניח, לא מצריך יותר מסיבוב של יד ימין או ליטוף קל על הקלאץ’. עם ה-200 צריך יותר מזה, צריך דיוק, צריך שיווי משקל, צריך כושר וריכוז. לצערי אין לי את אף אחד מהדברים האלו – אז אני מתאמץ…

רוק בגורוס: איך להפוך לרוכב סטאנטס בארבעה צעדים (לא פשוטים)

מהרגע שנגמרה ההרצה ועד לזמן כתיבת שורות אלו, הק.ט.מ הזה מבלה כל שניה או עם מצערת פתוחה עד הסוף, או עם בלמים עד הסוף, החלקות לפניה, העברות הילוכים ללא שימוש במצמד ועוד שימושים שאמורים להתיש אופנוע – סה”כ 2,401 ק”מ על השעון והוא לא השתנק, לא התלבט ולא פספס פעימה. צריכת הדלק, שעמדה על 36 ק”מ/ל’ בתקופת ההרצה הנינוחה, עומדת כעת על 22.2 ק”מ\ל’ בממוצע, משקפת היטב את העומס בו חי האופנוע הזה. וכרגע הוא עומד בו בגבורה.

איירון באט

בינתיים הדיוק הקטן עושה את העבודה ומתגלה ככלי יעיל מאוד לשימוש יום יומי. והוא עדיין חדש, לגמרי. אתם מוזמנים לעקוב אחר המעללים שלו כאן וגם בעמוד הפייסבוק שלנו לשם יתחילו לעלות כעת חוויות מהחיים שם ק.ט.מ דיוק 200 – רמז לאחד הפרויקטים הקרובים נמצא בכותרת…

הפוסט ק.ט.מ דיוק 200 (ארוך טווח): נגמרה ההרצה הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים