אבל קימקו מובי הקודם היה גם קטנוע מיושן למדי. נכון, אי אפשר היה להרוג אותו, הוא ספג התעללות ממושכת מבלי להתייחס, אנשים התייחסו אליו כמו לטנדר והוא המשיך להתגלגל. אבל הבלמים שלו היו נוראיים, הוא היה רועש ולא מעודן. הוא היה מזהם. הוא היה מיושן.

ועכשיו מתייצב על אספלט ישראלי ממשיך דרכו. מי שאמור לשמור על השליטה בצמרת השוק המקומי. כבר במבט ראשון, קימקו מובי החדש נראה דומה מאוד, ושונה מאוד מהקודם. ברור לחלוטין שהוא מודרני יותר, עוד לפני הנעה. מצד שני יש לא מעט פינות שנראות כאילו המשיכו מהדור הקודם.

מה חדש?

קודם כל יחידת ההנעה, מוזרקת כעת ומתאימה לתקנים העדכניים. עדיין בסיסית עם קירור אוויר, אבל מוזרקת כנדרש. מעבר לזה העיצוב שונה לגמרי, נראה מודרני יותר כשהפנס האייקוני עולה מהגוף אל המסיכה העליונה. יש שני בולמים מאחור לעומת אחד בעבר. ויש גם מערכת בלימה חדשה, משולבת עם (סוף-סוף) בלם דיסק מאחור. זה לא נותן רק הנחה בביטוח החובה זה גם אמור לשפר את השליטה בהרמות גלגל (לטובת השליחים הקרביים יותר…).

במבט חטוף אפשר לראות נקודות דמיון. מבנה תא המטען מזכיר את זה של קימקו מובי הקודם למרות שהוא עמוק יותר ומציע יותר מקום. יחידת המפתח מבצעת את אותן פונקציות טבעיות ונראית אותו הדבר אבל מוסיפה פתח USB שלא היה כאן פעם. המתגים מרגישים זהים לחלוטין מכאן ופתח האחסון הגדול מלפנים הפך קטן יותר משם. שונה אבל דומה ולהיפך.  אה, גם מידות הצמיגים שונו, עוד על זה בהמשך. מה שקפץ כאן משמעותית זה המחיר. קימקו מובי החדש נמכר כאן ב-14,900 שקלים.

איך זה מרגיש?

פנים אל פנים זה נראה קטנוע מודרני יותר. תאורת LED במקומות שונים, לוח השעונים הדיגיטלי. אחרי הנעה ההבדל ברור, יחידת ההנעה מייצרת דרייב עגול, נעים ושקט שלא היה כאן קודם. התגובות מצוינות ומעדיפות בבירור זינוק ותאוצת ביניים. המנוע והואריאטור עובדים יפה ביחד, ושניהם תורמים לתחושה הנעימה והחלקה מחד ולתגובות הטובות מאידך. על הכביש המהיר, זה מרגיש פחות נמרץ עם תאוצה שמתמנת ומהירות מרבית של כ-105 קמ”ש.

קימקו מובי החדש מרגיש קצת קטן יותר מקודמו, ובטוח תזזיתי יותר. הגלגל האחורי כאן צר יותר מבעבר. זהה למידת הצמיג הקדמי. זה מייצר תגובות זריזות מאוד, וקלילות יותר בהשוואה למובי הקודם. הכלי החדש פשוט משתחל, מסתובב על השקל, ועומסי התנועה עירוניים מהווים עבורו מגרש משחקים. היציבות טובה, כנראה בגלל פרופיל הצמיג והחתך הנמוך. זהו אחד ההבדלים המרשימים והמשמעותיים לעומת המובי הקודם.

השאר מרגיש חסון למדי. בתור מישהו שניסה להרוג לא מעט כלים כאלו בעבר הייתי נחוש להעביד את המובי הזה קשה. פסי האטה במהירות גבוהה, קפיצות חוזרות ונישנות ממדרכות עירוניות, אפילו קטע שטח קצר. כל אלו לא גרמו למובי להביע קול מחאה כשהמזלג מלפנים וצמד הבולמים מאחור מציעים שילוב הגיוני של קשיחות וספיגה. ככל המקובל בכלים הללו בכל אופן. הבלמים, פשוט מצויינים. מערכת הבלימה המשולבת מייצרת בלימות החלטיות ויעילות. המנופים לוקים קצת בתחום הרגש, אבל התוצאה יעילה מאוד.

שורה תחתונה

כמעט 20,000 קימקו מובי עלו על כבישי ישראל בזמן שהוא שווק כאן. כעת הגיע זמנו לעזוב. המחליף מציע אופי נעים יותר, התנהגות כביש מרשימה יותר, בלמים חזקים ויעילים אבל גם עולה במחיר. כל אלו אומרים דברים אחד, העולם מתקדם, קימקו מובי איתו. גרסה מעודכנת לכלי הבסיסי והנאמן, כזו שמתאימה יותר לעידן הנוכחי.

הפוסט קימקו מובי S 125I: רץ המרתון הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

קחו את הווספה החדשה לסיבוב >>>

עיר בחורף

אז בבוקר שישי האחרון שמתי פעמיי לרחוב הסדנה והנפתי רגל מעל וספה ספרינט 125 החדשה. הספרינט משתייכת לסדרת “הגוף הקטן” של וספה, בניגוד ל-GTS הגדולות יותר והן לא בדיוק הדבר שהכי מתאים לאלסיבוני שמגיע בגרסת הגוף הגדול שלו בחודשים האחרונים. גם הגשם שהחליט לשטוף את הארץ בסופ”ש לא באמת מתאים לביצוע רכיבת מבחן ובטח שלא צילומים.

הגשם המפתיע גילה כמה אמיתות מפתיעות לא פחות לגבי צוות הבוחנים והצלמים של אוברדרייב. ביום חמישי כולם שמחו שמחה גדולה לצאת בשמש ולהפיק כתבה על ב.מ.וו I8 יפה להכאיב וכעת כשהגשם מכה ורוחות מעיפות התגלו כולם כעסוקים מאוד. יש כאלו שלא ענו כלל לטלפון.

צלמי המערכת העשויים ללא חת, אלו שלא מהססים לגרד מרפקים על האספלט בזמן שהם תלויים מרכב מצלם בעוד הרכב המצולם טס אליהם במהירות מוגזמת ובהחלקה כמעט נשלטת, נזכרו בכל מיני מטלות שמנעו מהם לצלם את הספרינט מדלגת בין השלוליות. אחד נזכר ללכת לבקר את חמו וחמתו בצפון הרחוק. השני הסביר ארוכות על התחייבות מוקדמת שקשורה בכרית, פוך וסדין חשמלי. כך מצאתי את עצמי לבדי. נלחם בשלוליות הענק עם הוספה, מצלם בקור מקפיא עם עדשה רטובה, ומנסה להוציא יש מאין.

וספה ספרינט 125 מצידה לא התרגשה באמת. מנוע ה-iGET החדש לא החסיר פעימה, בלי קשר לעוצמת הרוח ולעומק האגמים שניקוו ברחובות תל אביב. בין שחיה אחת לרעותה היו ברורים כמה דברים לגבי יחידת ההנעה של הוספה הזו. המנוע והואריאטור מרגישים חלקים, שקטים ועגולים מאוד בפעולתם. כיול כל מערכות ההנעה נעשה בצורה מצוינת כך שהתגובות נעימות ויעילות מאוד. זינוק מהמקום גילה התקדמות נמרצת עד לכ-60 קמ”ש. אחרי התמתנות קלה המשיך המנוע לסחוב ברינה כשלקראת 100 קמ”ש על השעון מורגשת שוב התמתנות. עוד קצת סבלנות והווספה הקטנה מראה 105 קמ”ש על השעון. צריך לזכור כמה דברים בהקשר הזה. ביום המבחן שררו רוחות אדירות. עוד עניין הוא בתוליות המנוע. קיבלתי את הספרינט עם כ-40 ק”מ על השעון ואין לי ספק שעם קצת יותר ק”מ תחת גלגליה היא תרגיש נמרצת יותר.

קחו את הווספה החדשה לסיבוב >>>

החלטתי לרכוב לנמל יפו בחיפוש אחר לוקיישן עם ניחוח רחוק וישן. אבל חוץ מגלים שמאיימים לטרוף את חלקיה העתיקים של יפו לא מצאתי כלום. בסמטאות העיר השבורות הרגישה הוספה בבית. הספיגה של המתלה החד צידי מלפנים (וספה או לא וספה) טובה וגם מאחור לא נשמעו תלונות. הניהוג זריז, פשוט מצוין. מכונית כאן, או שבירה לתוך סמטה צפופה שם. הספרינט זריזה מאוד מחד ומייצרת מספיק ביטחון גם על האספלט הרטוב מאידך בשביל להרגיש בבית, בכל עיר, בכל סיטואציה.

דפקו נפקדות

לא רק הצלמים דפקו נפקדות באותו סוף השבוע. גם חבריי לרכיבה העדיפו שוקו חם וצפייה בשידורים חוזרים של סיינפלד מאשר לעשות ווישים הלוך ושוב במזג האוויר החורפי. רק מתנדב אמיץ אחד, עודד שמידוב, הסכים להצטלם על הווספה. עודד, איש הטכנולוגיות של אוברדרייב, הוא רוכב ולא היתה לו שום בעיה לעלות על ציוד רכיבה ולצאת להירטב. לצערי יכולת הצילום שלי נשארה גם היא מתחת לפוך ומהסשן עם עודד נותרו 352 תמונות ואף לא אחת מהן בפוקוס.

הוא אהב אותה מאוד. “היא קטנה כזאת”, לטעמו ו-“נראית מגניבה”. וגם “כמה קל להסתובב איתה בעיר”. “ממש קלה”, הוא אמר. האמת היא שהווספה מצליחה להסוות את נתון המשקל שלה 126 ק”ג באופן משכנע למדי. בין אם זה תפקוד המתלים, הגיאומטריה או המרכב האחוד התוצאה קלילה ומשרת ביטחון. ביומיים של מבחנים על כבישים ספוגים בגשם כאמור לא הרגשתי שום איבוד אחיזה, שום כמעט. אפילו מערכת ה-ABS נותרה מיותמת.

בחזרה אל העיר הגדולה על הכביש המהיר אני שם לב שבאיזור המהירות המירבית שלה, היא מרגישה קצת תזזיתית וחסרת מנוחה. הגלגלים גדולים יותר מאלו של הפרימוורה שהכרנו כאן (12 מול 11 אינץ’) אבל זה עדיין קטנוע שמעדיף בעיקר זריזות עירונית על פני תחושה נטועה בכביש מהיר. עוד על הכביש המהיר, יש זמן להעריך את לוח השעונים הקריא, את סידור המתגים האינטואיטיבי, את המראות המעולות ואת האיכות הכללית שבולטת בכל אינטרקציה עם הוספה הזו.

ועם החזרה לעיר אפשר לשים לב לכמה דברים קטנים ומוזרים. כמו ההתעקשות של וספה על ג’ק אמצע בלבד. נכון קל מאוד להניף אותה עליו אבל בחיאת. אחד הדברים שמדברים אל ליבו של כל אופנוען או קטנוען זה לעצור בנונשלאנט, לשלוח רגל, לפרוש את הרגלית בצורה מיומנת ולרדת מהכלי כמו גדול. למה אני צריך לעצור, לרדת, לאחוז בכידון בזמן שאני מחפש את הג’ק, למצוא אותו, להרים ורק אז להתפנות לעיסוקיי? ועוד טרוניה עלתה מול פעולת ה-ABS. או יותר נכון לצלילי פעולת המערכת. מערכת מניעת נעילת הבלמים עובדת על הדיסק הקדמי (מאחור תוף) ועושה את העבודה ביעילות. זו לא מערכת סופר-מתוחכמת אבל היא מצליחה בקלות למנוע נעילה של הצמיג הקדמי. רק מה, היא עושה רעש, בזמן הפעולה נשמעים קלות תיקתוק ונשיפה מאיזור החיפוי הקדמי. ואלו בולטים שבעתיים על רקע האיכות הכללית של המכונה הזו. כל רכיב, כל חיבור, כל חלק משדר את אותה תחושה מאסיבית ואיכותית. רק הטירטור המוזר הזה בזמן פעולת ה-ABS קצת הרגיש לא שייך.

יצאה השמש?

לא היא לא יצאה. הסופ”ש שלי עם הספרינט היה רטוב, קר, תנאים לא אידאלים בלשון המעטה. רק בראשון בבוקר, בדרך חזרה לבית היבואן, השמש זרחה והאירה פנים. תדלוק אחרון ואני מגלה צריכת דלק גבוהה יחסית (25.2 ק”מ לליטר) אולי בגלל הנסיעות הארוכות עם הגז הפתוח מול הרוח. בכל מקרה בימי המבחן הוכיחה את עצמה וספה ספרינט 125 כקטנוע עירוני מעולה, לא פחות. ויעיל למדי. המדרס אולי קצת צפוף ולא שטוח (ולמרות זאת הבאתי הביתה שישיית מים, תעריכי ענתי…) מצד שני יש את התא הגדול מתחת למושב שהכיל את הקסדה המלאה הענקית שלי בלי בעיה. יש גם תא כפפות ננעל קטן מלפנים ובו חיבור USB. לכל צורך שעולה בשימוש אורבאני עונה וספה ספרינט 125 בצורה סדורה ומשכנעת. יש כאלו שיגידו שהמחיר היקר מזה של המתחרות עומד לה לרועץ ואני אולי אסכים איתם. אבל יש כאלו שיגידו, שתוספת המחיר, מביאה עימה ניחוח ואיכויות אותן קשה למצוא במקום אחר ואני אסכים, בקלות, גם עם אלו.

נתונים: 1 ציל’, 124.5 סמ״ק, 10.5 כ״ס ב-7,700 סל״ד, 1.05 קג״מ ב-6,000 סל״ד, 126ק״ג, 25.2 ק״מ/ ל׳ (במבחן), 22,000 שקלים

קחו את הווספה החדשה לסיבוב >>>

הפוסט וספה ספרינט 125 במבחן דרכים – לוחמה עירונית הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

אבל האם זוהי כל זכות קיומו. דיאלים ארומה 125 מתחמק ממשבצת המחיר שלו בעזרת המראה. מישהו בדיאלים התאמץ בכדי להפוך את הקטנוע הזה ל-“ת’אמת זה לא נראה כמו הקטנוע הכי זול בשוק, אחי”. והתוצאה מוצלחת למדי. הוא לא יזכה בשום פרס עיצוב, והחבר’ה מאיטליה יכולים להמשיך להיות רגועים, אבל הגוונים, הפרטים והמראה הכללי זכו לתגובות חיוביות ברחוב.

כשמתחילים לרכוב אפשר להבין כמה דברים. אפשר להיזכר שכלים בסיסיים וזולים לא מצוידים במיתלים איכותיים במיוחד וגם כאן המצב הוא כזה. על אספלט שבור או שיבושים בעלי שפה חדה הארומה לא זורח (בלשון המעטה), במיוחד מלפנים ושילוב של מהירות עם בור אלים כזה מעביר רעד לא נעים אל ידי הרוכב.

לעומת זאת איכות ההרכבה של דיאלים ארומה 125 עושה רושם טוב אבל יש פינות שלא מגומרות כמו שצריך. הפינות האלו מצטרפות לעוד כמה דברים שמזכירים את המחיר – כמו לוח מחוונים שמציג רק מד מהירות מכאני, מד מרחק מצטבר, נורות חיווי לאור גבוה וחיווי שני מאותתים. גם בשורת המתגים התחושה בסיסית למדי, הם מיושנים למראה ולתחושה, מציעים סידור טוב אך חסרים מתג להבזקת אור גבוה. לעומת זאת, הארומה כן מציע מתג תאורת אזהרה המפעיל ארבעת המאותתים.

עוד משהו שקצת הציק קשור למחוון הדלק. אחרי 84 ק”מ התייצב המחוג על מצב ריק. מהרתי לתחנה הקרובה ולמיכל נכנסו 3.2 ליטרים – לאן נעלמו 5.9 הליטר שמבטיח המפרט הטכני? את מחוג הדלק זה לא עניין והוא שלח אותי לתדלק עם עוד 2.7 ליטרים בטנק הדלק.

אבל כאן נגמרות הטענות פחות היותר לארומה הזה. הבשורות מתחילות עם צריכת דלק טובה של 26.3 ק”מ/ל’. המושב הנאה נוח למדי, נמוך ומציע תנוחת ישיבה זקופה וטובה. מתחתיו אפשר למצוא מקום לקסדה בינונית, וגם וו תליה שמצטרפים לתא פתוח רחב ויעיל למדי מלפנים ולמדרס רגליים שטוח ומציעים יכולת נשיאת מטען סבירה. המדרס מעט צפוף – הוא מאפשר לקחת את כפות הרגליים קדימה, קצת, אבל הזווית איננה נוחה.

ברחובות הכרך הוכיח עצמו דיאלים ארומה 125 ככלי יעיל למדי, עם תחושת קלילות, זווית צידוד טובה ויכולת השתחלות משובחת בזכות מבנה צר יחסית. גם צמיגי הקנדה הפתיעו עם אחיזה מצוינת באספלט עירוני הלא תמיד משובח (גם בהטיות שגורמות לחלקי מתכת להתחכך באספלט).

המנוע וחיבורו לואריאטור טוב (עם מעט השהייה בזינוק מהמקום) והביצועים טובים אף הם. המנוע מרגיש חלק ונעים לכל טווח הפעולה וגם תאוצות ביניים הביניים טובות כשבאיזור ה-80 קמ”ש מקבל הארומה זריקת מרץ ששוככת רק לקראת 100 קמ”ש. עם קצת ירידה ואורך רוח נצפו 112 קמ”ש על שעון המהירות (99 קמ”ש אמיתיים על מכשיר ה-GPS). ואם כבר בכביש המהיר עסקינן – צריך לזכור שזהו קטנוע קצר בעל גלגלים בקוטר נמוך שמכוון לזריזות עירונית יותר מאשר יציבות כיווניות במהירות גבוה ועשוי להרגיש קצת תזזיתי לקראת המהירות המירבית. הבלמים מזכירים שוב שזה כלי בסיסי ומציגים עוצמה בינונית כשתפעול התוף האחורי מרגיש ספוגי ותפקודו של הקדמי חזק ולינארי יותר. מעבר לזה – מרווח הגחון יתמודד בקלות עם מדרכות ממוצעות, קל להרים את הקטנוע הזה על ג’ק האמצע או להניח על רגלית הצד בעלת המיקום הנגיש.

סיכום: דיאלים ארומה 125 הוא לא כלי מושלם. המיתלים מרגישים בסיסיים מאוד, יש נקודות קטנות ותמוהות כמו תפקודו של מחוג הדלק והמחסור במתג להבזקת אור גבוה לדוגמא, הוא עדיין לא עומד בתקן יורו 4 ולא מציע מערכות בטיחותיות מתקדמות. קטנוע בסיסי. מהצד השני, ככלי בסיסי, הוא זול מאוד לרכישה (משמעותית מכל מתחריו) ולמרות מחירו הנמוך הוא מציע יחידת הנעה טובה (גם אם פשוטה), שימושיות טובה, מושב נוח, יכולת עירונית מצוינת וכל זה באריזת רטרו נאה למראה. על פניו זו נראית כעסקה לא רעה כלל.

נתונים: סינגל מקורר-אוויר, 124.6 סמ”ק, 8.24 כ”ס ב-7,600 סל”ד, 0.9 קג”מ ב-6,000 סל”ד, 110 ק”ג, 26.3 ק”מ/ל’ (במבחן), 9,000 שקלים

הפוסט דיאלים ארומה 125 במבחן – הרכב הזול בישראל הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

גם בלי הסימול הזה ה-125 היא מכונית מעניינת מאוד. המחיר שלה שם אותה ראש בראש מול מי שהמציאה את הקומפקטית החמה, הגולף GTI. קרב בין אותיות. אבל זה הרבה יותר מזה. זה קרב של גישות. כי הבימר מביאה לתוך השוק הזה משהו שלא היה בו. גרסה חמה לקומפקטית שימושית עם הנעה אחורית.

מה ב-M
ב.מ.וו M125 היא המדרגה האחרונה לפני הדגם החזק ביותר של סדרה 1. ה-135 (שעוד רגע תוחלף ב-140) היא מכונית חזקה, יקרה ומשובחת. ה-125 סוגרת את הפער בין הגרסאות הזולות יותר לבין החזקה והיקרה מכולן. 238,000 שקלים עולה ה-125 והיא מגיעה במחיר הזה עם חבילת M שכוללת מיתלים קשיחים יותר, הגה מבית M, מושבים מצופי אלקנטרה עם המיתוג הנכון, פגושים עמוקים ודרמטיים יותר ועוד כמה נגיעות עיצוביות מפנים ומחוץ.

בכל הקשור לצד המכאני – ב.מ.וו M125 מגיעה עם מנוע ארבעה צילנדרים מוגדש בעל הזרקה ישירה בנפח 1,997 סמ”ק. יש כאן 218 כ”ס ב-5,000 סל”ד ו-31.6 קג”מ כבר מ-1,350 סל”ד. הכוח עובר לגלגלים האחוריים דרך תיבת הילוכים אוטומטית בעלת 8 מהירויות. הביצועים שנותנת כל החבילה הזו מצוינים, 0-100 קמ”ש תוך 6.2 שניות ומהירות מירבית נאה – 243 קמ”ש.

התוספות של חבילת M נותנות למכונית הזו מראה מעט תכליתי יותר מסתם עוד סדרה 1. מבפנים קל מאוד להתמצא – אותה סביבה מוכרת ומוערכת של ב.מ.וו, אותם חומרים טובים ואותה איכות הרכבה המשובחת. ההרגשה בתא הנוסעים מצוינת. זה מתחיל מאפשרויות הכיוון הרבות של הכיסא התומך והנעים (כולל כיוון אורך המושב), עובר בתנוחת הישיבה הנמוכה ונגמר בזה שהכול נמצא איפה שהוא צריך להיות ועושה את מה שהוא צריך לעשות. בוא נצא לדרך.

קומפקטית
הק”מ הראשונים, העירוניים, המנהלתיים עם ב.מ.וו M125 חסרי דרמה. המיתלים מרגישים קשוחים יותר מסדרה 1 רגילה אבל עדיין לא מרגישים קשים או אלימים מדי. יש המון ריסון במהירויות האלו אבל אין כאן קולות נפץ או תחושות ריסוק. גם יחידת ההנעה לא צווחת ומושכת יותר מדי תשומת לב. נעים כאן, המנוע עגול, הגיר חלק ומהיר. הבימר לא דורשת יותר מדי תשומת לב ומתגלגלת בעיר ומחוצה לה בשקט ונוחות יחסית. 100 קמ”ש בהילוך שמיני ושעון הסל”ד נח על 1,700 עם מעט רעשי כביש ברקע. בסוג כזה של נהיגה, עירונית צפופה ובינעירונית רגועה צריכת הדלק מתייצבת על 9.6 ק”מ לליטר (בסוף המבחן היא תרד ל-6.5 ק”מ\ל’).

המנוע בשרני מאוד, מסל”ד נמוך עד ל-6000 סל”ד. זה מתחיל חזק, מתעצם ב-2,500 סל”ד עם דוושת גז מלאה, מקבל עוד בוסט בכ-3,500 סל”ד ואז פשוט ממשיך להתעבות ולהתחזק עד למעלה. למרות שעקומת המומנט של המנוע הזה שטוחה לחלוטין יש כאן תחושה ברורה של אהבת סל”ד. בניגוד למנועי טורבו אחרים יש כאן תחושה של תאבון טורים ובניית כוח כמעט אטמוספרית. בסל”ד גבוה גם תגובות הדוושה טובות – בסל”ד נמוך ישנה השהייה ברורה מהרגע שבו אתה מוריד את הדוושה ועד הרגע שבו המנוע מתחיל לזוז. תיבת שמונת ההילוכים שמצויה כאן קיבלה כבר כל סופרלטיב ידוע. היא מהירה, חלקה ויעילה. חלוקת יחסי ההעברה מצוינת – שלושת ההילוכים הראשונים קצרים למדי ואלו תורמים בלי ספק לנתון התאוצה.

על מגרש המבחן שלנו, התקשתה ב.מ.וו M125 לשחזר את נתון התאוצה הרישמי שלה. קשה להאשים אותה, עם כמעט 35 מעלות בחוץ – לא ממש תנאים אידאלים. לא משנה באיזה שילוב בחרנו – ידני או S (בתיבה), ECO או +SPORT (בבורר מצבי הנהיגה) – כל שילוב בכל אופציה, הניבו תוצאות שבין 7.1-7.3 שניות במיאוץ הקלאסי. יש היסוס ראשוני בזינוק – עד שהסל”ד עולה והתיבה מחברת בין המנוע לגלגלים.

אבל יש דרך קלה מאוד לעקוף את ההיסוס הזה, ולשגר את ב.מ.וו M125 מהר, חזק ואלגנטי מהקו. רגל שמאל על דוושת הבלם, רגל ימין בונה לחץ במנוע (לא יותר מדי כי עם עידוד כזה ה-125 מתחילה לעשן את הגלגלים האחוריים שלה די בקלות…). בשלב הזה עוזבים את הבלם ומדביקים דוושה עד הסוף. הבימר יוצאת מהקו באופן משכנע הרבה יותר ורושמת 6.4 שניות על מכשיר המדידה (בכל מצבי הנהיגה ד”א…). עושה רושם שעם אוויר קריר יותר היא תוכל לשפר את התוצאה הזו באופן משמעותי. אולי אפילו לרדת מהזמן הרשמי שלה. היציאה מהמקום נטולת דרמה – היכן שיש אחיזה אין בעיה לצמיגים האחוריים להעביר את הכוח הזה לרצפה. ואם כבר דברנו על צמיגים, ה-125 מגיעה אלינו עם גלגלים בקוטר 17 אינץ’ (יש אופציה ל-18) עם צמיגים במידות שונות מלפנים (45\225) ומאחור (40\245).

חמה
בשנים האחרונות ב.מ.וו החלו לכייל את המכוניות שלהם בצורה רכה וסופגת יותר. זה נטל מעט מהעוקץ אבל הפך אותן לנוחות והגיוניות יותר ביום יום. סדרה 1 חוותה את התהליך הזה אף היא וחבילת ה-M של ה-125 אמורה לחדד אותה מעט בחזרה. ה-125 הזו מרגישה באמת חדה יותר ורגישה פחות להעברות משקל ולעומסים גבוהים על כבישים גליים.

על אספלט איכותי ומהיר, כמו החלקים הסלולים מחדש בסדום-ערד, זו מכונית נטועה ומהירה מאוד. הטרן-אין מצוין ונחשוני, התנועה של הגוף על המתלים מדודה, ומרגע שהגלגלים החיצוניים עמוסים היא מרגישה כמו רכבת על מסילה. על כביש מהיר שלא סלול באופן מושלם (ים המלח לדוגמה) מורגשות תנודות מרכב תחת עומס גבוה. המתלים שהרגישו קשוחים במידה עד כ-100 קמ”ש, לא מרסנים היטב את הגוף במהירות גבוהה יותר על כביש כזה. זה מפריע בעיקר מאחור – מי שלא מכיר את המכונית עשוי לחשוב שהגלגלים מאחור עשויים לנתק אחיזה – הם לא, אבל התנודות של החלק האחורי מפריעות לבימר הזו על כביש לא איכותי.

תגובות השלדה מצוינות – זו הנעה אחורית קלאסית עם פרונט טוב ומגיב וזנב שמהדק אחריו, מדויק ויעיל. ההגה מהיר ומדויק (למרות תחושה מעט מנותקת ואלסטית), הבלמים לינארים וחזקים והמנוע יעיל מאוד. בסוג כזה של נהיגת קצה העדפנו לשמור אותו בסל”ד גבוה – שם תגובות הדוושה טובות יותר כאמור ואפשר להיות מדוקים יותר בזמן החזרה לגז. בסל”ד נמוך קיימת השהייה והיא מקשה על חיבור עגול וחלק של הכוח.

בכביש ערד מצדה הראתה לנו ה-125 את היכולות האדירות שנחות בתוך החבילה הזו. זה לא כביש מהיר במיוחד אבל זה כן כביש מסוכן מאוד. הוא איטי משמעותית מדודו המפורסם, האספלט בו נוראי ויש בו מקומות שמהירות גבוהה תקפיץ אותך באוויר. הוא משופע בפניות מתהדקות, עיוורות, רעות. ראיתי לא מעט אנשים עפים מהכביש הזה, וראיתי המון מכוניות מרימות כאן ידיים. ה-125 מרגישה כאן בבית. הפרונט הנפלא שלה יכול להתמודד עם הפניות המפתיעות האלו, תגובות השלדה המצוינות עוזרות לך לחדד מתי שצריך. המנוע חזק מאוד ומטיס אותך בין פניה לפניה ובמהירויות הבינוניות של הכביש השבור הזה המיתלים שלה פשוט זורחים. חבילה יעילה מאוד ומרשימה מאוד על הכביש הלא פשוט הזה.

הביתה
רגע, מה עם לשים אותה על הצד? ובכן ברור, אפשר לשים את ה-125M בקלות על הצד. אם זה על אספלט מגרשים חלקלק, או במקומות אחרים שמועדים לפורענות. על אספלט איכותי ובמהירות גבוהה זה קצת טריקי יותר – הצמיגים הרחבים מאחור קצת מפריעים כאן – הם מייצרים יותר מדי אחיזה ומדגישים את חסרונו של דפרנציאל מוגבל החלקה. הצמיגים מלפנים צרים יותר ואני לא עומד להוסיף על העניין הזה מילה נוספת – תבין את הרמז לבד.

בנוגע לעניין הבא – אין מה לרמוז – ב.מ.וו M125 נחתה בישראל בקונפיגורציה הזו מסיבה אחת בלבד – לתת לכאלו שלטשו עיניים ופתחו ארנקים לגולף GTI, אופציה באווארית מונעת באחוריה. עד היום מי שביקש מכונית כזו היה צריך להתפשר על גרסאות רכות וחלשות יותר או לחלום על גרסאות-על יקרות. מעכשיו יש אופציה אחרת – אפשר לקנות מכונית חמש דלתות, שימושית, איכותית, עם ביצועים מלהיבים ושלדת הנעה אחורית טובה באותה סביבת מחיר. יש כאלו שעבורם זו תהיה האופציה היחידה.

נתונים: 1,997 סמ”ק, 218 כ”ס ב-5,000 סל”ד, 31.6 קג”מ מ-1,350 סל”ד, 1,390 ק”ג, 6.5 ק”מ לליטר (במבחן), מחיר: 238,000 שקלים

Preview

Preview

Preview

Preview

Preview

Preview

Preview

Preview

הפוסט ב.מ.וו M125 במבחן: עניין של הנעה הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

ה-125 מצוידת במנוע טורבו בנפח שני ליטרים (218 כ”ס ו-31.6 קג”מ) ומגיעה ל-100 קמ”ש תוך 6.2 שניות. הדגם יגיע לישראל כשחבילת M ספורט היא חלק מהציוד התקני, כך שיש כאן מיתלי M ספורט ונגיעות עיצוביות מחוץ ומפנים.

המחיר לדגם הבסיס נקבע על 238,000 שקלים כשגרסת ה-Luxury (המוסיפה לרשימת האבזור גם פנסי LED, חלון שמש חשמלי, חישוקי 18 אינץ’ ועוד) תמכר ב-263,000 שקלים. ב.מ.וו הודיעה כי היא תעניק ל-12 הרוכשים הראשונים, אירוח מלא בפסטיבל M, שיתקיים בנורבורגרינג במאי הקרוב.

הפוסט בייבי-בייבי M: ב.מ.וו 125 M ספורט מגיעה לישראל הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים