ואם הסיפור של המכונה הזה לא מספיק מיוחד, אז בוודאי תשמחו לשמוע שהמכונית הספציפית הזו, מספר 31, שימשה כמכונית גיבוי לסדרת המירוצים המפורסמת של ב.מ.וו ולמעשה לא עלתה על המסלול מעולם. ב.מ.וו הסבו אותה למכונית כביש רגילה ומכרו אותה. זו הפרו-קאר היחידה מהסדרה הזו שעברה הסבה כזו – מה שהופך אותה לנדירה בין נדירות.

שוטטות

אז מספר 31 מצאה את עצמה עוברת כמה ידיים. היא נמכרה בראשונה ללקוח גרמני בשנת 1979. ב-1983 קנה אותה אספן אמריקאי. לאחר שהצליח אותו אספן להשיג אישורי ייבוא ולהעלות אותה לכביש היא התגלגלה ברחובות ארה”ב.

עד לאמצע שנות התשעים היא היתה בשימוש ואף הופיעה במפגשים ותערוכות ואז הועברה לאחסנה. ב-2012 היא חזרה לכביש ולא מעט זמן אחר כך הגיעה לסדנה של ברוס קנפה, בכדי לעבור רסטורציה מושלמת אבל לא רק.

לעבודה

מטרתה של הרסטורציה היתה כפולה. קודם כל להחזיר את ה-M1 הזו למצב חדש לחלוטין ועל הדרך להחזיר לה את החלקים שהוסרו ממנו לפני כל אותן שנים בב.מ.וו, להפוך אותה בחזרה להיות פרו-קאר.

בשביל להשיג את המטרות הללו, פירקו בקנפה את המכונית הזו לגורמים. בזמן ההרכבה מחדש, אותם חלקים שהפכו אותה ממכונית מסלול למכונית כביש – הוחלפו בחזרה לחלפים מקוריים של ב.מ.וו M1 פרוקאר – הכול בכדי להחזיר אותה למצב הראשוני שלה, לייעוד לשמו נבנתה בפעם הראשונה.

החלקים הללו כוללים את חלקי הגוף של הפרו-קאר עם בתי גלגלים רחבים יותר והכנף האדירה מאחור, את גלגל ה-BBS  המיוחדים (אום בודד), כל חלקי המיתלה והעברת הכוח ואפילו המראות. רק את הבלמים המקוריים לא הצליח לאתר קנפה והוא התקין במקום קליפרים של ברמבו שיועדו במקור לפורשה 962 ודיסקים שהגיעו מפורשה 935. לא מקורי אבל אנחנו יכולים לחיות עם זה.

המנוע נבנה מחדש גם הוא כמובן (וגם תיבת ההילוכים הידנית בת חמשת המהירויות). הוא מפיק כעת 414 כ”ס ו-49.3 קג”מ. הפרו-קאר המקוריות הפיקו משהו כמו 470 כ”ס (לעומת 277 של M1 רגילות) כך שהפרו-קאר של קנפה יצאה קצת חלשה. אבל באמת, באמת, שלא אכפת לנו (ולא נזכיר גם שגרסאות מוגדשות של המנוע הזה חצו את קו ה-800 כ”ס במסלול).

מכונית מירוץ, שהפכה למכונית כביש והפכה בחזרה למכונית מסלול תוך כדי רסטורציה שהפכה אותה לחדשה לחלוטין. הביטו בתמונות, לא לאכול את הלב?

הפוסט לאכול את הלב: ב.מ.וו M1 פרו-קאר הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

התוכניות של קייסר הלכו לא רע – בין כל המירוצים שהשתתפה בהם, המכונית הזו נצחה את הקטגוריה שלה בלה-מאן של 1972 וסיימה במקום ה-13 בדירוג הכללי (כשנוהגים בה קייסר, יורגן בארט’ וסילביאן גרנט).

מאז החיים שלה הפכו קשים יותר. עברה כמה תאונות קשות ותיקונים חובבניים. חלקי מרכב שלה הוחלפו בחלקים של פורשה משנים מאוחרות יותר. בסופו של דבר נזנחה והחלה להירקב. ככל הנראה היא סיימה את חייה אצל מישהו שלא היה לו מושג מה נח אצלו בחצר.

אבל ה-911 הזו לא סיימה ככה את חייה. א ספן אמריקני שם עליה את היד ושלח אותה לשיפוץ בידי מומחי הרסטורציה של “פורשה קלאסיק”.

בפורשה גילו לאט-לאט עד כמה מצב של המכונית קשה. חלודה החלה מכרסמת כל חלקה טובה ובעיקר, השילדה התעוותה בתאונה ותוקנה באופן חובבני.

כל אלו הפכו את תהליך השיפוץ לעבודת יד ארוכה ומייגעת. לאחר מכן הוכנס הגוף לפס הייצור של פורשה בכדי לעבור תהליכים שיגנו עליו מפני ריקבון בעתיד. כמו כל פורשה חדשה. לאחר מכן נצבעה שוב המכונית בצבע הצהוב המקורי שלה, קוד – 117 של פורשה.

ואז נשארה העבודה “הקלה”, רסטורציה מושלמת של חלק ורכיב בגופה של ה-911 הזו עד להבאתה למצב חדש לחלוטין כפי שנשקף מן התמונות. לאחר הטיפול המקיף (שבטוח להגיד שלא היה זול) חזרה ה-911 הזו למצב בו אמורה היתה להיות מלכתחילה. סיום ראוי לזוכת המירוץ המפורסם.

הפוסט אם כבר רסטורציה אז ככה: איך מצילים 911 הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים