דימון – אוברדרייב – אתר רכב ואופנועים

דודג’ דימון – יש מחיר

אריאל אלסיבוני — Wed, 24 May 2017 12:59:00 +0000

אז אחרי ששככה קצת ההמולה מסביב דודג’ דימון מפורסם כעת המחיר הרשמי שלה. 85,000 דולר, זה מה שצריך בשביל לשים את היד על אחת כזאת (בארה”ב) וכמובטח המחיר הזה נמוך, משמעותית, מ-100,000 דולר – בדיוק כמו שהבטיחו בדודג’.

אבל כזכור לכם, דודג’ דימון מגיעה עירומה למדי. לא רק כסאות נוסעים חסרים כאן. בגרסתה הבסיסית מנוע ה-V8 שלה מפיק “רק” 808 כ”ס. לא מספיק בשביל לחשוף את מלוא פוטנציאל הביצועים שלה. בשביל לקבל תאוצה ל-60 מייל בשעה ב-2.3 שניות או לרבע מייל ב-9.65 שניות צריך את חבילת האיבזור המיוחדת שנתפרה במיוחד לדימון.

החבילה האמורה מציעה כלי עבודה, חישוקי דראג קדמיים וגם מערכת ניהול מנוע חדשה שמאפשרת לדימון לגמוע דלק 100 אוקטן ומעלה (בין שאר התופינים) ובאמצעותה מפיק המנוע הזה 840 כ”ס. עם כל הטוב הזה מותקן ומכוון תייצר הדימון 1.8 G בתאוצה – כן והיא תרים את גלגליה הקדמיים באוויר כמובטח.

חבילת האבזור שמשחררת את מלוא הפוטנציאל…

אז כמה עולה חבילת התוספות האמורה? דולר אחד בלבד. כן. גם מי שיבקש להחזיר את כסא הנוסע מלפנים או את המושב האחורי יתבקש לשלם דולר בודד על כל תוספת כזו.

הנוף בדרך ל-96 קמ”ש תוך 2.3 שניות…

אבל יש גם תוספות יקרות יותר. חבילת מושבים מרופדי עור ומאווררים עולה כ-1,500 דולר, גג שמש בכ-5,000 דולר ויש גם, בין השאר אפשרויות צביעה שונות שמחירן מגיע עד ל-3,500 דולר. בדודג’ מצפים שרוב המכוניות יוזמנו עם לא מעט תוספות כך שמחירה של מכונית ממוצעת אמור לעלות לאיזור ה-100,000 דולר. לא מעט כסף עבוד דודג’ צ’רלנג’ר.

הפנים הכי כועסות בביזנס…

הייצור אמור להתחיל תוך כמה חודשים כשמכוניות ראשונות עתידות לעלות על הכביש כבר בחורף הקרוב. דודג’ מתכננים לייצר כרגע 3,000 מכוניות לשוק האמריקאי ועוד 300 לשוק הקנדי. בהודעה הרשמית לא נמסר מה מכסת הייצור לשוק הישראלי…

הפוסט דודג’ דימון – יש מחיר הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

דודג’ צ’אלנג’ר SRT דמון – שוברת כל שיא אפשרי (בקו ישר)

אריאל אלסיבוני — Wed, 12 Apr 2017 11:01:41 +0000

היה ברור לגמרי, עוד לפני שהוצגה דודג’ צ’אלנג’ר SRT דמון, שזו הולכת להיות מכונית מיוחדת.

דודג’ הצהירו ועדיין מצהירים, שהם לא ניסו לבנות מכונית ספורט, זו מכונית דראג עם רישוי לכביש וככזו היא מגיע עם כמה נתונים מעניינים מאוד בדף הנתונים. כל כך הרבה נתונים מעניינים שקשה להחליט מאיפה להתחיל.

הנוף בדרך ל-96 קמ”ש תוך 2.3 שניות…

אז קח את העובדה הזו – דודג’ צ’אלנג’ר SRT דמון היא המכונית הראשונה בעולם בייצור סדרתי שמרימה את גלגליה הקדמיים בזמן הזינוק. כן, כשיש מספיק אחיזה מאחור, התאוצה מייצרת 1.8 G (הכי הרבה שנמדד אי פעם במכונית סדרתית) ומופעל טון של לחץ על הסרן האחורי – וככה אתה מקבל דימון שעושה ווילי.

מכונית סדרתית, בווילי.

אז אתה כבר יכול לתאר לעצמך שהתאוצה בקן ישר לא דומה לשום דבר אחר. דודג’ טוענים לתאוצה מ-0 ל-60 מייל בשעה תוך 2.3 שניות ומעמידה ל-400 מטר תוך 9.65 שניות. לשני הנתונים האלו אין אח ורע בין שאר המכוניות הסדרתיות בעולם.

כאן היא אמורה להרגיש בבית…

איך הם עשו את זה? הם זרקו כל מה שלא צריך לרבות כיסאות ומערכת שמע. הם גם הפכו רכיבים שונים לקלים יותר בדרך להפחתת משקל של כ-90 ק”ג לעומת ההלקאט. ואז הם התחילו לטפל במנוע. אין חלק נע שלא הוחלף בתוך ה-V8 בנפח 6.2 הליטרים כשדודג’ טוענים שהחלק היחיד שנותר ללא שינוי הוא הראש.

אתה יכול לקבל את הכיסאות בחזרה. תמורת דולר אחד. באמת.

בעיקר יש כאן מגדש-על ענק שמושך אוויר משלושה מקומות, בכדי לייצר 808 כ”ס ב-6,200 ו-99 קג”מ ב- 4,500 סל”ד. יש לדימון לא מעט טריקים, כמו שימוש במערכת המיזוג על מנת לקרר את האוויר במערכת היניקה ואת המגדש עצמו ונעילה של תיבה ההילוכים כדי לאפשר זינוק מהיר וחלק יותר.

יש מקום בתא המטען בדיוק למה שצריך…

יש גם אפשרות לנעול את גלגלים הקדמיים בשביל לבצע ברן-אאוט כמו שצריך לפני זינוק וגם מערכת בקרת-זינוק שמונעת החלקה או קיפוץ של הגלגלים, שעם כוח כזה, יכולה לא רק להרוס את המיאוץ אלא גם לשבור רכיבים במערכת ההנעה. כל הרכיבים האלו תורמים שברירי שנייה בכדי לייצר את זמן התאוצה המרשים של הדימון.

רגע, מה עושים עכשיו?!

ואם זה נשמע לך יותר מדי, הדימון תיקח אותך שלב אחרי שלב עם הנחיות ברורות על לוח השעונים.

לא רק כוח. הרבה רכיבים תורמים לזמן התאוצה של הדימון.

צריך לציין שאת המספרים האלו יודעת לייצר דודג’ צ’אלנג’ר SRT דמון רק עם חבילת האבזור המיוחדת שמגיעה איתה.

חבילת האבזור שמשחררת את מלוא הפוטנציאל…

מעבר לצמיגי דראג קטנים מלפנים וציוד להחלפת צמיגים, כוללת החבילה הזו גם ניהול מנוע משופר שבעזרתו יודע ה-V8 הזה להתמודד עם דלק עם יותר מ-100 אוקטן. אז משחררת הדימון 840 כ”ס ולא פחות מ-106 קג”מ לגלגלים האחוריים.

ואם הגענו לגלגלים הדימון היא המכונית הראשונה בייצור סדרתי שמשווקת עם צמיגי דראג (NT05R חוקיים לכביש ברוחב 315 של ניטו) ואיתם היא יודעת להציע 40 אחוז יותר אחיזה בהשוואה להלקאט. יש רק בעיה אחת עם הדימון הזו, היכולת שלה בקו ישר כל-כך מרשימה עד שה-NHRA, שניה אחרי שאישר את נתון התאוצה של הדימון, הוציא מכתב בה הוא מרחיק אותה מתחרויות דראג רשמיות…

נראית מרושעת נכון?

הפוסט דודג’ צ’אלנג’ר SRT דמון – שוברת כל שיא אפשרי (בקו ישר) הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

דודג’ דימון – תמונה רשמית ראשונה

אריאל אלסיבוני — Sun, 09 Apr 2017 17:53:34 +0000

יש הרבה מאוד אנשים, גם אצלנו באוברדרייב, שכבר מעריצים ומחכים להצגה הרשמית של דודג’ דימון. הדימון, אם הצלחת לחמוק מאין סוף הטיזרים שדודג’ שחררה בתקופה האחרונה, אמורה להיות גרסה קלה יותר, חזקה יותר וממוקדת מסלול-דראג, של דודג’ צאלנג’ר.

אז דודג’ דימון נראית כמו שצריכה להיראות מי שעומדת להיות אחת המכוניות הסדרתיות החזקות ביותר בעולם. בתי הגלגלים תפחו, על מכסה המנוע נמצא כונס אוויר אדיר מימדים ויש גם תוספות אוירודינמיות קלות. אז כמה חזקה עומדת להיות הדימון? שאלה מצוינת, כל העולם משחק את משחק הניחושים הזה, אבל דבר אחד ברור הדימון עומדת להיות מכונית דראג בנפשה ואם זוכרים שלהלקאט יש 707 כ”ס, אפשר לשער שכוח לא באמת יהיה חסר כאן.

דודג’ דימון תוצג אחרי דיאטה רצינית. אבל רצינית באמת – דודג’ זרקו כל מה שאפשר ממנה, כולל את המושבים (למעט זה של הנהג) הכול בכדי לחסוך כ-90 ק”ג. הם גם ציידו אותה בצמיגי דראג אדירי מידות, שיפרו את מערכת ההינע, בקרת הזינוק, וכל רכיב אחר במכונית הזו בכדי לשפר את נתון התאוצה ל-400 מטרים. יש עוד הרבה דברים לספר על המכונה הזו, ואנחנו נעשה את זה בקרוב – ברגע שיהיו פרטים רישמיים.

הפוסט דודג’ דימון – תמונה רשמית ראשונה הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים

מבחן הזמן: דודג’ דימון

אריאל אלסיבוני — Thu, 28 Jul 2016 13:16:19 +0000

זה לא יכול להיות, אני יורד על הדוושה של דודג’ דימון לינארי אבל חזק יחסית בשלב האחרון של הפניה, ומחכה לראות מה יקרה. אבל לא קורה. כאילו קורה המון, דחף, תאוצה ורעש ברורים מאוד, אבל זהו. היא פשוט יוצאת מהפניה לכיוון שבחרתי.

אז הדוושה החלה לרדת מוקדם יותר, וחזק יותר, אבל התוצאה לא השתנתה. הכוח האדיר שיש כאן מוצא את דרכו לגלגלים האחוריים ומתורגם לדחיפה אחידה וחזקה קדימה בלי גרם של איבוד משיכה. מה לעזאזל קורה כאן? זה אוטו אמריקאי משנות ה-70?!

תגיד, אפשר כזה בליסינג? צילום: שחר אלגזי

בשביל להבין מה שקורה כאן צריך לדבר עם עוזי. האוטו הזה נמצא אצלו כבר יותר מעשור. אבל היחסים בינהם נמשכים עוד מהילדות שלו בשנות ה-70. לא היו הרבה מכוניות כאלו על הכביש והדימון הזו נצרבה במוחו. כמעט שלושים שנה אחרי, מגיעה אליו השמועה על איזו דודג’ שתי דלתות, מוזנחת אבל שלמה, שמוצעת למכירה.

עוזי ניגש לראות את המכונית ומול עיניו, אותה דימון שהוא זוכר מהילדות. בנו של הבעלים מציע אותה למכירה ועוזי לא התלבט ולו לרגע. אין לי מושג אם הוא ידע לאיזה תהליך הוא נכנס עם המכונה הזו, אני לא יודע מה הוא תכנן, אני רק יכול להגיד לך שהיום ברור לו לגמרי, שהוא והיא ביחד לכל החיים.

דימון
אודה ולא אבוש, אינני נמנה על חובבי הרכב האמרקאי הטעם המוטורי שלי מקובע היטב ביבשת הישנה עם הפתעות מדי פעם שמגיעות מהמזרח. אמריקה? לא בטוח שיש לה מקום בלב שלי מהבחינה הזו. אז כשאמר לי שחר, שמע אתה חייב לנהוג ולכתוב על האוטו של עוזי, לא ממש הבנתי על מה ולמה.

אנחנו לא מדברים כאן על הדור האחרון של הקורבט או על יצירה מטורללת וייפר סטייל. אנחנו מדברים על קופה אמריקאית משנות ה-70 (אי אפשר להדגיש את הנקודה הזו מספיק…), שיושבת על בודי A שעליו ייצרו קרייזלר ודודג’ איזה 1001 ואריאציות. אמריקה אתה יודע, הרבה ברזל, הרבה מומנט, הרבה פינוק בקו ישר וזהו. תוסיף על זה שרוב המכוניות האלו יוצרו עם מנועי שישה ציל’ עם הספק מגוחך שמחובר לתיבה אוטומטית פלגמטית ומעוטת הילוכים, תיזכר ב-1,340 הק”ג – וגם בקו הישר לא תמצא כאן יותר מדי ריגוש. אז על מה כל המהומה?

זה היברידי נכון? כי חשובה לי מאוד צריכת הדלק. צילום: שחר אלגזי

כשעוזי הגיע עם האוטו, התחילה להישבר קצת חומת האדישות שלי. אי אפשר להישאר אדיש מול הצביעה הזו, מול הסטאנס הזה ובעיקר, מול הרעש הזה. אוקיי המנוע המקורי כבר לא כאן. וזה פחות או יותר הדבר הראשון ששאלתי את עוזי. אז מסתבר שאת המנוע המיושן מחליף בלוק מודרני, שהגיע ישר מחו”ל (שם דאגו לו למיני תופינים) לתוך מכסה המנוע של הדימון הזו. ואפשר לציין בהזדמנות הזו שהוא גם קיבל מפלטים מאוד, אבל מאוד, ליברלים.

ועוד עובדה מעניינת על המנוע הזה – הוא הגיע משודך לגיר ידני עם שישה הילוכים, חדש. אוקיי. פלוס מינוס 450 כ”ס מחוברים לגיר ידני זה כבר מתחיל להישמע אחרת. ועדיין, לא ממש גורם לי לשנות את דעתי. אמריקה תמיד ידעה להציע כוח ויכולת בקו ישר, ואמרתי לעצמי “בסדר אז דודג’ דימון עכשיו מיישרת קו מבחינת ביצועים עם מה שרץ לך בראש כשאתה שומע מכונית שרירים אמריקאית”. זהו.

לא רק מנוע
ואז העין שוב רצה על הפרטים, עבודת הצביעה נראית סופר מקצועית. בתמונות היא עלולה להראות צעקנית אבל כשאתה רואה את הפרטים מקרוב, הפס שרץ לאורך האוטו לדוגמא, אתה מבין שיש כאן השקעה חולנית. נסה לראות בתמונות את המרווחים האחידים בין חלקי הקו הזה, את השינוי ההדרגתי בגוון.

ואז העין קולטת עוד פרטים, הניקלים שהושחרו, החישוקים של צ’יפ פוס, ואתה מתחיל להבין שכל דבר שיושב על האוטו הזה מתאים בול לאמירה שלו, לרצונות של בעליו ולאו דווקא למה שהוא הכיל במקור. הכנף האחורית לדוגמא, היא לא הכנף המקורית והכעורה של הדימון, אלא רכיב אחר שהותאם לכאן באופן מושלם ובתוצאה שמייצרת מראה ייחודי. גם כניסת האוויר על מכסה המנוע היא לא משהו שרואים בדימון שיצאו מהמפעל. זה הכול עוזי, חושב, בוחר וגם כמובן באופן בלתי נמנע משלם…

אוטו גדול על כביש קטן. צילום: שחר אלגזי

אבל כל אלו הם באמת, מבחינתי, כינור שני לסיפור האמיתי כאן. כל מערך המיתלים הקדמי והאחורי, הושלכו לפח ובמקומם הותקנו יחידות מתלה והיגוי מודרניות יותר מלפנים ומאחור – קיטים שמיועדים למסלול שם ואמורים לתת יכולת משופרת מאוד כאן. זה כולל הכול, זרועות, מיסבים, תושבות, מערכת הגה, בלמי דיסק בשרניים ויחידות קפיץ-בולם איכותיות. סידור הפרו-טורינג הזה תורם גם לגילוח של כמה עשרות ק”ג. גם המנוע החדש דרך אגב קל משמעותית מבלוק הברזל הישן. אז יש כאן יותר מצבע מוקפד ומנוע חדש. יש כאן רסטו-מוד עמוק ומושקע.

מהרגע הזה, שהתכופפתי וראיתי את המתחולל בגחונה של הדימון של עוזי, רציתי להתחיל לנהוג בה, אולד-סקול אמריקאי מבחוץ עם מכלולים מודרניים לגמרי מבפנים, אני חייב לנסות את זה. וככה בצהרי יום שישי אחד, בלי לשים לב, נפלתי לפרק של גז-מאנקי באמצע איזור השפלה.

אמריקנה
חלק מנסיעת ההתרשמות הקצרה במכונית הזו התרחשה בכביש הכי לא אמריקאי שיש. נתיב צר, מתפתל איטי וטכני וגם בקטעים הקצת יותר פתוחים שלו הוא צפוף ומאתגר. לא בדיוק המקום למכונית כזו חשבתי לעצמי. אבל דעות מוקדמות לחוד ומציאות לחוד.

V8 גדול חזק ומודרני שמשודך לתיבה ידנית הוא לא משהו שנתקלים בו הרבה במציאות האוטומטית של עולם הרכב הישראלי. הגיר בדימון דורש יד החלטית ונחושה בכדי לבחור בכל הילוך. פעולת הידית מכאנית, גסה יחסית וקשה. והמנוע הזה, אין כמו מנוע אטמוספרי איכותי ומרובה צילנדרים. תגובת הדוושה מיידית, הסאונד מהדהד בתא הנוסעים ובכל הסביבה ומוסיף לשצף האדרנלין שמייצרת התאוצה והתמורה של כל סל”ד שנוסף מתגמלת ומחויכת.

והתאוצה מרשימה מאוד. אחרי כל השינויים דודג’ דימון של עוזי איבדה כמה וכמה עשרות ק”ג ממשקלה המקורי, אנחנו מדברים כאן על פלוס מינוס 1,250 ק”ג שמונעים ע”י פלוס מינוס 450 כ”ס דרך שישה הילוכים ידניים. המכונית הזו זזה ומהר. יציאה חזקה מהמקום והצמיגים דבוקים לרצפה בזמן שהנוף מתחיל לרוץ מהר לאחור, אבל איך היא פונה?

שחור כתום על צהוב ירקרק. אומנות אמריקאית בישראל. צילום: שחר אלגזי

קודם כל דודג’ דימון פונה, את ההגה המעורפל המקורי מחליפה מערכת היגוי חדשה, עם שטח מת גדול יחסית אבל הפניה מיידית אחריו. וזו ההפתעה הראשונה. ההפתעה השניה, ריסון הגוף המצוין, לא הכינה אותי להפתעה השלישית. למרות המקורות הרופסים, למרות יחס הספק משקל מעולה, למרות שכל ההגיון והסימנים מצביעים ההיפך – אני נותן גז באייפקס והמכונית הזו פשוט משוגרת לפנים. בלי דרמה, בלי איבודי אחיזה. בלי טלטלות ובלי צילצולים.

לא יכול להיות. יותר גז, יותר מוקדם, הכוח הזה חייב לערער אותה. אבל לא – אותה התוצאה. אני מתחיל לדחוף קצת יותר, פעולות היגוי מהירות וחזקות יותר, שימוש מוגזם בבלמים, הצלפות חסרות הגיון בדוושת הגז. המכונית הזו, בולמת, פונה ומאיצה. מלאת דרמה שיוצר המנוע הזה, פס הקול המרטיט הזה, אבל נקי, מהוקצע, מסודר. רק דבר אחד מעיב על החגיגה – אין מדרס לרגל שמאל והתמיכה של הכיסאות גבולית בסוג כזה של נהיגה. משהו מה-DNA האמריקאי של שנות ה-70 נשאר כאן בכל זאת…

משהו אחר לגמרי
אני רוצה לדחוף עוד. אני יודע שהגבול נמצא איפה שהוא. הוא תמיד שם ואני רוצה לגלות אותו. אבל המחשבות מתחילות לרוץ לי בראש. עוזי השקיע במכונית הזו כל חייו. עשרות פעמים נצבע הגוף הזה עד שהגיע לתוצאה הרצויה. עשרות פעמים. כל חלק בה נבנה במיוחד ואני ממש לא רוצה להיות זה שידחוף אותה קצת רחוק יותר מהמקום שממנו ניתן לחזור. וזה אולי ההסבר הטוב ביותר לרמת ההשקעה והטרנספומציה שעברה על המכונית הזו. רוב המכוניות בעולם הזה, לא גורמות לך לנסות ולחקור אותן לעומק. הן מסמנות קו ברור שאחריו הן מרימות ידיים וגורמות לך לעשות את אותו הדבר.

לעומתן יש מכוניות שגורמות לך להמשיך ולרצות לחקור, להמשיך לדחוף ולגלות. דודג’ דימון המקורית השתייכה בלי ספק לסוג הראשון. המכונית של עוזי נמצאת עמוק בתוך הקבוצה השניה. היא מדברת עם השד שבך קוראת לו לצאת החוצה ומאפשרת לו לשחק, להנות ולחיות. בעשותה כן היא הופכת מסתם מכונית אמריקאית, לשד חיובי מאוד.

בשביל לבנות מכונה כזו צריך חברים טובים שעוזרים לך ובעלי מקצוע שמסוגלים להקשיב ולהוציא לפועל, עוזי ביקש להודות להם. אז תודה מעוזי לאבי פשרל החבר, לאיציק ראובני המכונאי ולאלון ודפנה שאחראים על עבודת הפחחות והצביעה של הדימון.

הפוסט מבחן הזמן: דודג’ דימון הופיע ראשון באוברדרייב - אתר רכב ואופנועים