הדברים אף פעם אינם פשוטים כפי שהם נראים. זה נכון לגבי כל אחד מתחומי החיים שלנו, ונכון שבעתיים בספורט תחרותי, צמוד ומרתק כמו אליפות ה-MotoGP. לכל אחת מהקבוצות על הגריד יש משימות לא פשוטות לפני העונה הקרובה ונסקור כאן בקצרה, את האתגרים של הגדולות שבהן.
מבחינה מסוימת, האתגר הגדול ביותר, עומד מול הקבוצה המצליחה ביותר של 2019. על פניו לרפסול-הונדה אין באמת ממה לדאוג. המספרים של 2019, התואר המשולש, הפער משאר הקבוצות, אמור לתמוך במחשבה הזו.
אבל, לקבוצה שמחזיקה את התואר, יש הרבה להפסיד. בייחוד כשזוכרים שכל ההישגים המרשימים שלה, נחו על כתפיו (הלא תמיד תקינות) של אותו רוכב. מרקז לקח את ה-RCV213V לגבהים שרק הוא מכיר. מצד שני, הרוכב הבא של הונדה שממוקם אחריו נמצא במקום ה-9 באליפות האחרונה. הפרישה של לורנזו בשנה שעברה, והכניסה של אחיו הצעיר של מרקז לקבוצה, עשויים לגרום שוב למצב בו החברה מסתמכת על רוכב אחד.

בכל הקשור לאופנוע, מי שרכב על ה-RCV213V מספר על אופנוע לא פשוט לניהול, כזה שמתאים פחות או יותר רק לרוכב-על מסוגו של מרקז. השינויים לעונה הקרובה אמורים להפוך את המנוע לאכזרי פחות וגם לאפשר יותר גמישות בכוונון השלדה במטרה להתגבר על הנטייה של ה-RCV לדחוף את האף בכניסה לפניות. בהונדה מקווים גם לשפר את התקשורת מהצמיג הקדמי תחת בלימה בכניסה לפניות. ובכלל, להפוך את ה-RCV לידידותי יותר.
בימאהה הסיפור הפוך כמעט לחלוטין. החבר’ה בכחול נהנים מקבוצת רוכבים חזקה, כזו שהוכיחה יכולת גבוהה בשנה החולפת. וינאלס הוכיח לפחות בהזדמנות אחת שהוא יכול להשתוות למרקז ב-2019. רוסי, למרות כל מה שנגיד ולמרות שזו הייתה העונה הגרועה ביותר שלו עם ימאהה, עדיין סיים פעמיים שני בעונה החולפת. ואם נסתכל לרגע על פטרונס, קווארטררו לגמרי הראה שיש לו את המהירות בכדי לככב באליפות הזו.

האופנוע לעומת זאת, היה חלש. רוסי היטיב לתאר זאת, כשציין בראיון שכל מה שהוא צריך זה ימאהה שיכול לתת עוד עשרה קמ”ש בישורת, כזה שישתווה בכוחו להונדה ולדוקאטי. ימאהה בילו את כל עונת 2019 בארגון מחדש, פיתוח ודחיפה לפנים. ראו את התוצאה של השינויים האלו לאורך השנה. גם במבחני סוף-העונה, הראו הימאהה עוד קפיצה ביכולת, עם יותר מהירות בישורות של וולנסיה וחרז. הסיפור הגדול כאן ב-2020 תהיה ככל הנראה ההחלטה של רוסי אם להמשיך להתחרות או לפרוש. החלטה שכנראה תוביל את קווארטררו למושב ימאהה רשמי.
טבלת האליפות של 2019 מראה שיש רוכב אחד שיכול להתקרב למרקז. אבל עושה רושם, גם בסוף העונה האחרונה, שדוביציוזו תקוע על כמעט ולא בטוח כלל שהוא זה שיכול לקחת את עם הדוקאטי את התואר הנכסף. העקביות שלו השנה הייתה מצוינת, כשנפל זה לא היה באשמתו, אבל צריך יותר מזה בכדי לנצח את השילוב הונדה-מרקז. בדוקאטי מנסים עכשיו שתי שלדות חדשות בכדי לפתור את בעיית ההתנהגות עליה מתלונן דובי.

התגובות שלו אחרי מבחני סוף-העונה היו חיוביות גם אם לא מתלהבות. האם זה יהיה סוף-סוף המתכון שייקח אותם אל התואר? שאלה מצוינת. מה שבטוח הוא שפטרוצ’י יהיה חייב לחזור לעצמו, להתרכז ברכיבה ולחזור לפודיום עם הדוקאטי. אולי ככה תצליח הקבוצה הכל-איטלקית הזו, לפרוץ את מחסום המקום השני.
גם סוזוקי שיפרו את ההתנהגות של ה-GSXRR לכבוד עונת 2020. ולא שהיה צריך הרבה מקום לשיפור בתחום הזה. העניין הזה ברור לכולם ברחבת הטיפולים, בכל הקשור להתנהגות ושלדה, הסוזוקי הוא ככל הנראה האופנוע המוצלח והידידותי ביותר על הגריד. שני הניצחונות של רינס מראים את זה (גם התוצאות של מיר אבל במידה פחותה). הבעיה נמצאת במנוע, ולקראת 2020 סוזוקי עובדים על מנוע חזק יותר מבלי לפגוע בשימושיות ושינויים קלים לשלדה (לשיפור ההתנהגות בפניות איטיות).

במידה והמטרות האלו אכן הושגו, המטרה הבאה ל-2020 חייבת להתרכז ברינס. הוא חייב להיות עקבי יותר וגם לשפר את היכולת שלו במבחני הדירוג. עם קצב מרוץ הראה רינס בכמה הזדמנויות שאין לו בעיה להתמודד, שיפור היכולת במבחני הדירוג תוכל לשים אותו בעמדת תקיפה טובה יותר.
ב-2020 אמורה גם תוכנית הגרנד-פרי של ק.ט.מ לשאת פירות. אף-אחד עדיין לא מדבר כאן על אליפות, אבל בהחלט יש סיבה לאופטימיות, עם דני פדרוסה כרוכב מבחן, ההתקדמות המהירה של הקבוצה צפויה להימשך. רוכב בקליבר כזה, עם ניסיון ארוך בקבוצה הכי מקצועית בעסק, ייתן לאספרגרו אופנוע שיעזור לו לסיים גבוה יותר ועקבי יותר.

כרגיל, העניין רב באליפות הזו, עוד לפני הזינוק למרוץ הראשון. עוד לפני שהתחילה, עונת 2020 מבטיחה לרתק ומעלה הרבה תהיות. האם מרקז יוכל לשאת את המעמסה לבד על גבו? האם האיטלקים יצליחו לזכות באליפות? והאם, זו העונה בה יודיע הדוקטור על פרישה? התשובות יגיעו, יחד עם תחילתו של המופע המרתק ביותר בעולם.