סוזוקי GSX-S1000GX הזכיר לי, שישבתי פעם עם שוטר מפעיל ממל״ז בניידת. שבת בבוקר על גדות הכביש המהיר, מרחוק שני אורות. הוא מניח יד על אקדח המהירות, מהסס רגע ועוזב. מולנו עוברים ויסטרום 1000 ואדוונצ׳ר 1190. ״אלה״, הוא אומר, ״אני אפילו לא מרים את האקדח בשבילם. הם בסדר. זה אופנועים של מבוגרים, של מטיילים…״
אם ככה, אז כנראה שבמתנ״א לא שמעו על אופנועים כמו סוזוקי GSX-S 1000GX. אולי בגלל שהאופנועים האלה הסתננו לאט לאט בתוך גשם האדוונצ׳רים, כמו בהתגנבות יחידים.
המולטיסטראדה של דוקאטי היה הראשון ב-2003; מנוע וי-טווין בנפח ליטר בתוך תנוחת אדוונצ׳ר על גלגלי כביש. זה הרעיון. השני היה וורסיס 1000, ששם מנוע מוגדל של ZX9 (ארבעה צילינדרים לרוחב) בתוך אופנוע כזה. ואז בא הב.מ.וו XR והלך עד הסוף: מנוע ושלדה של הסופרבייק S1000RR בתוך אופנוע מבוגרים-מטיילי-כביש שכזה. טיגריס בעור פרה.
עכשיו, מולטיסטראדה V4 חדש, או בימר 1000XR מאובזר מלא, עולים היום סביב 170 אלף שקלים. ועין משטרתית מיומנת עדיין רואה בקלות את הטיגריס מנסה לקרוע מבפנים את העור של הפרה. אבל סוזוקי GSX-S1000GX שמשתייך לאותו הז׳אנר – הוא לא בדיוק כזה.
ראשית, עם כל האבזור והטכנולוגיה והמתלים סמי-אדפטיביים שלו, הוא עולה 119,000 שקלים זה פאקינג 50,000 שקלים פחות מהאירופאים. ועניין שני: אף אחד לא רואה את הטיגריס שמתחבא בפנים. במהלך הימים איתו, הסתובבו סביבו עשרות רוכבים, ורק בודדים – אם בכלל – קלטו במה מדובר. בעולם המכוניות קוראים לזה ״סליפר״. סוכן רדום.
כמו וולוו 244 חבוטה עם מנוע 2JZ בנוי של טויוטה סופרה, סוזוקי GSX-S1000GX הוא לגמרי סליפר. עיצוב יפני קצת מקושקש ועלום על גוף רחב, תנוחת רכיבה זקופה ונינוחה, משקף גבוה (לא משו), מושב עבה ונוח. רק מה? בתוכו ישן ג׳יקסר 1000. מנמנם את שנת החורף שלו ורק מחכה שתמשוך לו בזנב.
כמו לסובבים כך גם לי, הפעם הראשונה שהפנמתי עם מה יש לי עסק הייתה רק בהתנעה. רבע סיבוב סטרטר ומיד בוררררררר מחוספס ומוכר. זה R1000. המנוע הזה מבוסס על דגם ה-k5 מלפני עשרים שנה. אז היו לו סביב ה-180 כ״ס, אבל בדרך לתוך הסליפר שלנו הורידו לו את תקרת הסל״ד ושיחקו לו בגיזמואים ובתוכנה – ועכשיו יש לנו 152 כ״ס והר של מומנט כבר מ-2000 סל״ד.
השלדה מבוססת על ה-GSX-S 1000 העירום, שקורות האלומיניום שלו מבוססות גם הן על ה-R1000 K5. זו ליבה מעודנת של סופרבייק אמיתי. אגדי. כל זה יושב על 150 מ”מ מהלך של מתלים נשלטים אלקטרונית. שלושה ס״מ יותר מהלך מאופנוע ספורט. זו מערכת שקוראת נתונים על מצב האופנוע ומשנה את מהירות עבודת המתלים (הידראוליקה) און-ליין כל הזמן. הווה אומר סמי-אדפטיבי. כרגיל במערכות כאלה, הן עובדות מעולה עד שדוחפים לקצוות. שם, כמתבקש, המערכת מבקשת בנימוס שתעבור ל-R1000. אם פגשת את המנתק בין הילוך להילוך, אז גם המנוע מבקש את זה. ואם זה קרה, תרשום לעצמך שאתה די דפוק.
אם יש משהו שמבינים בדיעבד לגבי סוזוקי GSX-S 1000GX, זה את המנעד שלו. העברתי איתו הדרכה לכבאים, והובלתי איתו כארבעים מטובי בנינו ובנותינו על אופנועים לאילת ובחזרה. רכבתי בודד ובהרכבה, בכבישים ישרים ובסרפנטינות, בהמתנה ובפול-גז, בשמש מלטפת ובגשם זלעפות.
עם הכבאים, בכלל לא שמתי לב על מה אני רוכב. כלום כזה. וזו מחמאה ענקית בכל מה שקשור לתפעול ונוחות. התעסקתי בעבודה שלי, והוא פשוט היה מתחתי; קצת יותר מהר, טיפה יותר לאט, לדייק את הקו, לעזוב יד ולהצביע הוראה לחניך, 100 קמ״ש בהילוך שני, 50 קמ״ש בהילוך שישי… הכל חלק ובשקט וכמו שצריך. עוזר אישי.
אבל, בדרך המתפתלת לאילת גיליתי גם שהמרחק בין ״כלום מתחתיך״, לבין ״תן לי את כל מי שאתה או שנמות״, הוא בערך שתי שניות של גז על האופנוע הזה. וזה מפתיע, כי אתה יושב נינוח כשזה קורה; גב רפוי, חזה פתוח, כידון בגובה הסרעפת וברוחב הכתפיים – כשפתאום מתחתיך יוצא ה-R1000 מהמערה ביללה מצמררת, ומתחיל לשאוב את הכביש המדברי כמו מקרוני שחור. כן, זה דיסוננס מטורלל. של סליפר. סליפר-ליטר. אופנוע שתרכב עליו איך שכיף לך באותו הרגע, כי גם ככה הוא חומק לכולם מתחת לרדאר.
סוזוקי GSX-S1000GX – תעודת זהות
מנוע: 999 סמ”ק, 4 צילינדרים רוחבי, הספק: 152 כ”ס ב-11,000 סל”ד, מומנט: 10.8 קג”מ ב-9,250 סל”ד, תמסורת: ידנית, 6 הילוכים, בסיס גלגלים: 1,470 מ”מ, משקל: 232 ק”ג, גובה מושב: 845 מ”מ, מיכל דלק: 19 ליטר, צריכת דלק ממוצע (יצרן): 16.1 ק”מ לליטר, מחיר: 119,000 שקלים