העולם צריך רודסטר זולה ומהנה לנהיגה. זה הרעיון שעמד מאחורי מאזדה MX5 מההתחלה. אומנם החלק הזול קצת נשמט (בייחוד אצלנו…), אבל היא בהחלט עומדת, מיומה הראשון, מאחורי החלק השני. אבל רגע, מאיפה הגיע בכלל ה-MX5?
1. רקע: מאזדה החליטה בתחילת שנות השמונים שהיא הולכת לייצר רודסטר, כזו שתחדש את הימים הטובים של תעשיית הרכב הבריטית (והאיטלקית). הרודסטר בשנים ההן כבר לא היתה קיימת. כמעט. הבריטים עמדו שנייה לפני סגירת הדלת ורק האיטלקים המשיכו לבנות ספיידרים וגם סופן של אלו היה קרוב.
2. השראה: השמועה מספרת שמאזדה לקחו שתי לוטוס אלאן וחקרו אותן לעומק. הבחירה באלאן היא לא מקרית. זו ככל הנראה הדוגמה המוצלחת ביותר לרודסטר בריטית קלילה ומהנה. האלאן הייתה נאמנה לגישה של מייסד לוטוס (קולין צ’פמן) ולהבנה שלו שמשקל הוא שורש כל רע במכונית. הביטוי המקושר אליו בעניין הזה (“add lightness”) מסביר את הפילוסופיה כולה על רגל אחת.
3. מזרח ומערב: רעיון הרודסטר היפנית קרם עור וגידים דווקא בסטודיו של מאזדה בקליפורניה. הנהלת החברה העדיפה את הצעת העיצוב של הסטודיו הזה, עם מנוע קדמי והנעה אחורית, על ההצעה המתחרה מהסטודיו היפני (שהציע תצורה שונה).
4. קצת עגלה: גרסת ההשקה התבססה על מנוע 1.6 ל’ חלש למדי. לעומת זאת עם משקל עצמי של 980 ק”ג יכלה ה-NA של 1989, להציג נתוני תאוצה זריזים למדי. ובכלל, צריך לזכור, בדיוק כמו היצירה המקורית של לוטוס, הסיפור ברודסטר הוא כזה של איזון והנאה ופחות של ביצועים מסמרי שיער. בשביל זה אפשר לפתוח את הגג.
5. עשרות שנים: ב-1994 הוצגה גרסת ה-1.8 ל’ שהציעה יותר כוח וזריזות משופרת. היא גם עלתה במשקל לכדי 990 ק”ג. השוואה מול גרסת הספרינט הנערצת של האלאן מחמיאה לעיצוב והתכנון המקוריים. בכל הקשור למשקל, כוח ומהירות, האלאן ההיא קלה יותר בכ-300 ק”ג וחלשה רק ב-7 כ”ס. הבריטית הישנה גם יכול להגיע ל-100 קמ”ש תוך פחות מ-7 ש’. למיאטה ההיא זה לקח יותר מ-8 ש’, עם יתרון טכנולוגי של 20 שנה. אבל היי, אין על מה להתלונן, המיאטה הצילה את הרודסטר ושמרה את המתכון הבריטי המסורתי. והיא ממשיכה איתו בלי לעצור כבר 30 שנה.