במהלך 14 שנות כתיבה ומבחן על כל דבר עם שניים וארבעה גלגלים, אני מרגיש שכבר ראיתי הכול. אז ההזמנה להגיע לערד בבוקר יום שישי להשקת מועדון ניסאן ספורט, לא ממש ריגשה אותי. בטח תהיה איזו הרצאה ממושכת חשבתי לעצמי, קצת נהיגה על המסלול החדש אירוע השקה כזה…
כבר על כביש 31 כשהפניתי את המבט לעבר רצועת האספלט המתפתלת של המסלול בערד, הבנתי שהאירוע הזה עומד להיות שונה. כניסה לרחבת הטיפולים מאשרת את מה שראית מרחוק. יש כאן כמה עשרות Z ו-GTR. אני מזהה בפינת העין את Z עם צמיגי סליקס. זה מרגיש כמו יום מסלול, לא כמו השקה של מועדון או חטיבה.
אני מחליף כמה מילים עם עמרי יזדי מנהל מחלקת הספורט שלכבודה התכנסנו כאן ועם מורן סיטין מנכ”לית ניסאן. אבל העיניים שלי לא מצליחות לרדת משלושה דברים. יש כאן מסלול, יש כאן GTR (אנחנו כבר מכירים) וניסמו Z370 שנכיר עוד מעט. ומסביב עשרות בעלי Z ו-GTR נותנים גז ונהנים מהמסלול הטכני של ערד. אני מחכה שהחברים על המסלול יסיימו וייגשו אל ארוחת הצהריים. אני רעב למשהו אחר.
את מוכרת לי מפעם
הניסאן GTR שעמדה לרשות חברי מועדון ניסאן ספורט אמורה להיות מוכרת לך. היא נבחנה על ידינו לעומק כשנחתה בארץ. אתה מסתכל עליה ויודע שהמסלול הזה עשוי להיות קטן עליה. שתצטרך להיות מדויק יחסית, עדין יחסית. הכניסה לתא הנוסעים חושפת את אמצעי ההפעלה הרובוטריקים שלה. קדימה, למסלול.
כן גדול לא קטן זה לא ממש מעניין אותי כרגע ועושה רושם שגם לא אותה. למרות ההיכרות, למרות הגיל, זו עדיין אחת המכוניות המעניינות שיש בנמצא. על המסלול בערד, עם מרווחי ביטחון שאין בכביש הציבורי, קל להוציא ממנה את האופי שלה. זה מכונית גדולה, חזקה וכבדה, אבל רוב הזמן, אתה באמת יכול לעשות מה שבא לך. לבחור רגע אחד בקו נכון, בלי פרובוציות מיותר ועם כל המשיכה שיש בעולם.
אתה יכול גם לעשות את ההפף המוחלט, להגזים קצת עם הכניסה, לגרור את הבלימה, אולי לתת פקודת הגה קצת מוגזמת, והנה היא לרוחב המסלול, מלטפת את העפר עם הגלגל האחורי חיצוני. הרבה גז ייתן להחלקה הזו להמשיך עם חיוך גדול. בחלקים אחרים אתה יכול לקבל הפתעות שונות לחלוטין. כמה וורסטיליות יש במכונית הזו וכמה כיף לחקור את ההתנהגות שלה. אבל אני יותר בקטע של תקשורת ופחות בקטע של יכולת. ואחרי כמה הקפות עם הכתום העוצמתי הזה, הגיע הזמן להמשיך הלאה.
זה 370 Zה?
המסלול עדיין פנוי וזה זמן מצוין לדלג לניסמו Z370. עם יד על הלב אני לא מחסידי ה-Z370, היא תמיד הרגישה לי קצת כבדה ורכה במגבלות. בניסמו טרם הזדמן לי (או לכל עיתונאי רכב אחר בארץ) לנהוג וזו הייתה חוויה מעניינת למדי.
אם נדלג על סממנים חיצוניים ושינויים בתא הנוסעים הניסמו מקבל כמה שינויים משמעותיים מול עוד ניסאן Z370. יש כאן יותר כוח במנוע (344 כ”ס) שמעבירים את גזי הפליטה לאטמוספירה דרך מערכת פליטה ליברלית למדי. יש כאן כיול שונה למתלים (הכל קשיח יותר לרבות מוטות הייצוב), בלמים גדולים יותר ודיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה.
בפנים, כאמור, יש עוד נגיעות ובעיקר שני מושבי נפלאים של ריקארו. התיבה, ידנית עם שישה יחסי-העברה ויחס ההעברה הסופי כאן קצר יותר מב-Z הרגילה. הנעה. כבר בעמיד ברורים שני דברים, המנוע הזה מת על סל”ד גבוה והוא ממש לא מתבייש לייצר צליל גרוני דרך מערכת הפליטה המיוחדת. רק שני אלו שווים את תוספת 20,000 השקלים שדורשת הניסמו לעומת ה-Z370 הרגילה. וזה לא נגמר שם, ממש לא.
למרות שאלו כמה הקפות וממש לא מבחן דרכים מלא, על המסלול ברור לגמרי שהניסמו Z370 יודעת להרגיש הדוקה ומדויקת יותר. החוויה כמעט אנלוגית. עם גיר ידני נפלא, הגה עם משקל טוב ומנוע אטמוספרי שמגיב לכל תנועה קלה של הרגל.
יש כאן משקל לא מבוטל עדיין, אבל הוא לא מציק לך, לא מרים את ראשו בכל רגע. ובכלל עם כל המכלולים הסופר-מגיבים ובעלי ההתנגדות הנכונה מסביב, התחושה מאוד מחוברת, מאוד ישירה. הנכונות של האף להיכנס לפניות עם מינימום רמז מההגה הרשימה אותי. וככל שאתה מנצל את יכולת הפנייה המהירה של הגלגלים הקדמיים, אתה מציב עומסים משמעותיים על אלו מאחור.
יש כאן מפשק רחב יותר, אבל אתה רק צריך להחליט לשלוח את הזנב לטיול וזה קורה. תגובת הדיפרנציאל מהירה, יציאת הזנב מרוסנת ונשלטת וכל מה שנשאר לך זה לדחוף אותה לתוך הישורת עם רגל ימין קבורה בשטיח. החיוך בסוף הקטעים האלו, גדול. גדול מאוד.
זהו, כאמור, אינו מבחן מלא אלא רק טעימה קטנה. אם אתה רוצה להבין את הראש של המכונית הזו, כפתור בקרת היציבות מספר את כל הסיפור. לחיצה קטנה עליו וכל השמרטפים הולכים לישון. בלי לספור עד 5, בלי הגבלת מהירות, בלי משחקים.
מרגישה טהורה הניסמו הזו סביב המסלול בערד. ומייצגת נאמנה את המחויבות של ניסאן לתחום הספורטיבי. מחויבות שמקבלת משמעות, סוף-סוף, גם אצלנו.