צו מכס שפרסמה היום רשות המיסים של משרד הכלכלה מזכיר לנו שהמדינה אולי הפנימה את יתרונותיו של הספורט המוטורי ובאמת מנסה לקדם אותו, אבל כושלת בהתיחסות אליו ולא ממש מבינה את החומר.
תזכורת קצרה – המדינה מאשרת, לפי צו שעה שמתעדכן כל שנה, לייבא מכוניות ואופנועים לשימושים ספורטיביים בתעריף מכס מופחת של 19 אחוזים. ההגיון ברור, היות ולא מדובר בכלי תחבורה המיועד לשימוש על הכביש, אלא כלי ספורטיבי המיועד לתחרויות אין שום סיבה כי יוטל עליו מכס מלא.
אבל בחינה של פקודות הצו העדכני מגלות, חוסר הבנה בסיסי אחד – כלי תחרותי איננו כלי רכב. ומנגנוני הרישוי הקיימים במדינה, יחד עם קבעון מחשבתי, מייצרים תנאים והגבלות שמונעות מהתחום הזה להתקדם. ועוד לא אמרנו מילה אחת על העובדה שזהו צו מתחדש, לא קבוע שיכול להיות להשתנות בכל רגע נתון.
מה רוצים עכשיו?
בשלב הראשון דורשת רשות המיסים הוכחה כי הרוכש הוא אכן ספורטאי מוטורי, לשם כך אותו הספורטאי צריך להוכיח כי הוא השתתף במינימום ארבעה אימונים מוסדרים בשנה. עד עכשיו הדרישה היתה הוכחת השתתפות בשני אימונים מוסדרים בשנה, כעת החמירה הרשות את הדרישה. מה אם השתתף רק בשלושה אימונים מוסדרים במדינתנו הקטנה בשנה החולפת, או שחלילה אותו ספורטאי נפצע ולא יכל להשתתף באימונים מוסדרים? שאלה מצוינת.
אותו ספורטאי שיחליט למכור את הכלי הספורטיבי שברשותו, חייב למצוא קונה שימציא את אותם האישורים והוא עצמו יצטרך להוכיח שאכן השתמש הוא עצמו בכלי למטרת מירוצים בתקופה שהיה בבעלותו. אם אותו ספורטאי יחליט לבצע טרייד-אין אצל אחד מבתי העסק העוסקים בתחום לדוגמה, יצטרכו אלו להפקיד את יתרת המיסים אצל הרשות, ובמידה ולא יימכר בכלי תוך שלושה חודשים יחויבו עליו מלוא המס. מדינת חלם? זו רק ההתחלה.
עוד מכתיב הצו כי ספורטאי לא יוכל להחזיק שני כלים לשימוש ספורטיבי. אם אותו אדם מתחרה בשתי אסכולות מירוצים שונות, יהיה עליו לבקש אישור מיוחד בכדי להחזיק שני כלים. ומה אם הוא מתחרה בשלושה ענפים שונים? לפי רשות המיסים פשוט אסור לו.
למעלה, גבוה, יושב מישהו מבולבל מאוד
בבסיסו של כל הבלבול הזה עומדת תפיסה שגויה אחת. רשות המסים הופכת את עצמה, את היבואנים ואת הספורטאים לגורם אכיפה ואישור. הסרבול הזה יכול להמנע אם הרשות תפנים כי רכב ספורטיבי הוא מקביל בהגרתו לכדורסל או מחבט טניס. אם רשות המיסים החליטה שכלים כאלו זכאים למיסוי מופחת בכך תם הסיפור. אין שום סיבה לגרום לגופים מסחריים או אנשים פרטיים להפוך להיות שוטרים.
היה ואזרח ירכוש כלי ספורטיבי וישתמש בו מחוץ ליעודו, לשם כך יש גורמי אכיפת חוק. על אותו אדם יש להטיל ענישה, למצות איתו את הדין ולגבות ממנו את יתרת המיסוי. אבל הרשות לא מבינה מה הוא ספורט מוטורי, מתקשה לקבל את העובדה שהכלים המדוברים הם כלים ספורטיביים לכל דבר וענין ואינם כלי רכב. מתוך חוסר ההבנה ואולי אפילו פחד, היא מייצרת כאוס בירוקרטי שמאיים על קיום הענף הדל הזה כולו.