העמדתי אותו בתוך שורה של האדוונצ׳רים הכי נחשקים ונחשבים בשוק. אף אחד לא הסתכל עליהם. כל העיניים התהפנטו על אופנוע מבריק ולבן, עם מנוע ישן, רגליים ארוכות ומיכל דלק קטן. וזהו בערך. הסבא של כל שורת האופנועים המפונפנים שחנו לידו, אבל חדש. מודל 2025, 1400 ק״מ על השעון. ב.מ.וו R12 GS קוראים לו.
לאנשים בגיל מסוים, עם חיבה לסגנון הרכיבה הרלוונטי, הבימר הזה שולח חץ ישר בתוך הלב. אז רגע לפני ענייני הלב, בואו נסגור משהו עם המוח.
זה אופנוע לא מפנק. מושב נוקשה. מתלים שמעדיפים לבלוע בשבילך התנגשויות בשמונים קמ״ש על השביל, במקום ללטף לך את הטוסיק. והוא ערום לגמרי. עובר אורח – שקיבל כנראה גם הוא חץ בלב – ניגש ואמר שזה אדוונצ׳ר-נייקד. צודק. וכמו בנייקד, מאזור ה-130, זה מתחיל להיות מעייף. לא מדובר באופנוע שיוט מהיר כמו ה-GS הרגיל. אפילו קיבולת מיכל הדלק רומזת לזה; כולה 15.5 ליטר. אה, וגרסת הבסיס הזו עולה 145 אלפיות. סבבה?

יופי. כל אלה שהתבאסו הלכו? אפשר די עם האובייקטיביות? כי אמנם אין לי 145,000 ₪, אבל אני בגיל המסוים, עם החיבה לרכיבה הרלוונטית, ובגלל זה R12 GS לוחץ לי על כל הכפתורים.
אני סאקר של ראלי רייד, של הרעיון, של המהירויות, של הפאריז-דקאר והרומנטיקה סביבו. ה-R12 הזה הוא הומאז׳ לאייקון מהאייטיז, מנצח סדרתי של הפריז-דקאר: ה-R80 GS, שנראה אז בול ככה, רק יותר מעפן. אבל הוא לא היה מעפן בכלל. הוא המציא את הקונספט הגאוני של מנוע טווין גדול מהכביש, שעטוף באופנוע שטח. מרגע שה-R80 נכנס לתמונה, היה קשה מאוד לנצח את הראלי הזה עם פחות משני צילינדרים ו-750 סמ״ק. ובכלל, בלעדיו לא הייתה מתפתחת כל קטגוריית האדוונצ׳ר המסועפת ששולטת בשוק היום.
והנה הוא פתאום חוזר, אחרי 45 שנה. בדיוק כשכולם נהיו גדולים ונוצצים ומסובכים ויקרים אפילו יותר – הוא בא עם המינימום המהונדס נכון, ונותן את המקסימום למי שחולה על גז סוחף עם טווין גדול בשטח. רק שעכשיו זה לא האייטיז. עכשיו זה מהונדס ובנוי כמו שהוא עולה. זה ב.מ.וו חדש וסופר-איכותי, אבל עם חשיבת שטח קלאסית; ׳מזלג׳ מקדימה, מיכל דלק קטן, מושב שטוח, אפס גאדג׳טים. ולא, אין מקום לתלות ארגזים יא מגעילים.

אבל זה לא רק זה. זו שלדה חדשה עם גאומטריה שעושה את הקסם הבלתי אפשרי: זריזות (הכל יחסי) יחד עם יציבות יוצאת דופן. תורם לזה גם הבוקסר המאסיבי שיושב נמוך בשלדה, עם כמעט כלום מעליו. והבוקסר הזה הוא לא 800, מותק. זה 1200. הוא מניע את כל סדרת הרטרו של ב.מ.וו, מקורר אויר, ארבעה שסתומים לצילינדר, 109 כ״ס.
במתכוון או שלא, המנוע ה״ישן״ הזה (שני דורות אחורה לעומת הבוקסר הנוכחי) מתאים בול ל- R12 GS. קודם כל במראה, ואז גם במכאניקה. הוא פשוט יותר, צר יותר וקל יותר – פסגת האבולוציה של הבוקסר מקורר האוויר, רגע לפני שהוחלף בחדש מקורר מים. הוא עובד חלק מסל״ד אפסי, ואפשר לנהל אותו בפקק בהילוך שני על 1500 סל״ד, בלי לגעת בקלאץ׳. משם המשיכה מידית, מטפסת לינארית וחזק. לקראת הקו האדום הוא מתחיל לרעוד ולמתוח לך את הידיים, מזכיר לך ש״האלו! זה עדיין מנוע ליטר פלוס…״
כל זה מגיע עם צליל בס בריא ומגרגר, וקוויקשיפטר שמפוצץ מהילוך להילוך, ואוטו-בליפר שמשחרר נביחות גז ביניים בהורדות הילוכים. סימפוניה של בריטון צרוד.

עכשיו, אופנוע השטח שמסביב למנוע, זה העניין החדש. לא עוד מתלה טלה-לוור קשיח וכבד על גלגל 19 מקדימה. אלא מזלג הפוך נורמלי – 210 מ”מ מהלך ומתכוונן מלא – שמצמיד לקרקע גלגל 21 בכל מצב, בלי לאבד את הצפון בקצוות. בום. רק זה עשה אותו לבוקסר הכי טוב אי-פעם בשטח.
אבל יש עוד. כל החשיבה מפוקסת שטח; כנף קדמית גבוהה, רגליות רחבות ומשוננות, אזור חביקה צר ומושב שמאפשר להניע את האגן ממיכל הדלק ועד הכנף האחורית, תנוחת רכיבה ״בוסית״ גם בישיבה וגם בעמידה, מנופים שאפשר לתפעל עם אצבע אחת, אפילו צמיגי המישלין אנאקי וויילד המגניבים האלה.
כמו אופנוע שטח אמיתי, חוץ ממה שממש צריך, אין עליו יותר שום דבר. כאילו, יש קרוז קונטרול ובקרות, אבל לוח המחוונים הקטנטן לא מראה לך את השעה. גם לא את טמפרטורת הסביבה. ונראה לי שאני אוהב את זה. אתה בטבע אחי, חם כמה שחם והזמן לא מעניין, סע.
וככה יוצא שההרגשה על R12 GS הזה, היא שהדבר היחידי שיעצור אתכם זה אתה. כי הוא אופנוע רטרו-אדוונצ׳ר עירום. אופנוע שטח שסוגר 215 קמ״ש, וכשיוצאים איתו לרכיבה לא צריך לחשוב על מה יהיה בדרך. חול עמוק? בוץ דביק? עגלת קפה? מדרגות סלע? דרדרת? תחנת דלק? שבילים פתוחים מתעקלים במהירות רחף תלת ספרתית?
הבימר הזה יעשה הכל, בסטייל. כמו קפה-רייסר מוכן לראלי: לא מפנק, לא לכל אחד, אבל וואחד קטע.
מנוע: 1,170 סמ”ק, בוקסר הספק: 109 כ”ס ב-7,000 סל”ד מומנט: 11.6 קג”מ ב-6,500 סל”ד גיר: 6 הילוכים בסיס גלגלים: 1,585 מ”מ גובה מושב: 875 מ”מ מיכל דלק: 15.5 ליטרים משקל (רטוב): 229 ק”ג מחיר: 145,000 שקלים







