אלפא רומיאו מנסה להמציא את עצמה מחדש כדי לשרוד עד סוף העשור, ואמש היא חשפה את אחת המכוניות החשובות שלה בשנים האחרונות: מילאנו. אלפיסטים בוודאי זוכרים שהשם מילאנו שימש את אלפא רומיאו בסוף שנות ה-80 עבור דגמי ה-75 שיועדו לשוק האמריקאי וצוידו במנועי V6 בנפחי 2.5 ו-3.0 ליטר. בגלגול הנוכחי השם מילאנו מוצמד לקרוסאובר עירוני הממוקם מתחת לטונאלה, שיציע גם יחידות הנעה חשמליות.
קרוסאובר קטן וחשמלי הוא כנראה הדבר האחרון שמעריצי אלפא רומיאו מייחלים לו, בטח אחרי ה-33 סטראדלה המדהימה שנחשפה בשנה שעברה, אבל זה לא שיש לאלפא רומיאו ברירה. עם היצע דגמים דל ומתיישן ורמת מכירות נמוכה המילאנו אמורה להיות הדגם החשוב של אלפא רומיאו בשנים הקרובות עד להופעת הג’וליה והסטלביו החדשים, כשהיא אמורה למשוך קהל צעיר למותג ולהזרים לו מזומנים הכרחיים. למעשה במידה רבה המילאנו היא יורשת למיטו שמילאה בדיוק את אותו תפקיד, וכחלק ממסורת של קבלת החלטות תמוהה לא זכתה למחליפה.
כדי להפוך את המילאנו לראויה לסמל הנחש והצלב השתמשו מעצבי אלפא רומיאו בכל גימיק עיצובי אפשרי, כשהם לא מהססים לשלוף את קלפי הנוסטלגיה. החזית כוללת יחידות שבכה משולשת המודגשת לפנים אותה ניתן לקבל במראה משורג עם הכיתוב alfa Romeo בפונט שאפיין את החברה בשנות ה-30, או עם פתחים בצורת הסמל והצלב המשולבים בתוכה. השבכה ממשיכה תפיחה על גבי מכסה המנוע, הכנפיים מלפנים ומאחור קיבלו קימורים מעוגלים, ידיות הדלתות האחוריות מסוות בקורה האחרות (קריצה ל-147 וה-156). לפחות בפרופיל זנב המכונית ושילוב יחידות התאורה המשולבות בקצהו יזכירו במידת מה לאלפיסטים זקנים כמונות את ה-ג’וליה TZ ודגמי הזגאטו הקלאסיים.
המילאנו בהחלט מצליחה להיראות שונה, בטח בהשוואה לאחיותיה לפלטפורמה, אבל ריבוי האזכורים מראה שאין לה אופי עיצובי משלה וזה בולט לצד פריטים כמו יחידות תאורה ראשיות מצועצעות שלא משלבות במראה הכללי. תא הנוסעים ממשיך להציג אלמנטים מוכרים, עם לוח מכוונים שקוע בתוך “המנהרות” המוכרות, פתחי מיזוג עגולים, מושבים ספורטיביים עם שילוב אלקנטרה במרכזם ולא מעט אזכורים לסמל של אלפא רומיאו שמנסים לחפות על יותר מידי מתגים גנריים שמוכרים מדגמי פיג’ו וסיטרואן.
אם בעיצוב ניסו לפחות באלפא רומיאו להפגין מקוריות, מתחתיו האפשרויות של מהנדסי אלפא היו מוגבלות למדי. ניתן היה לקוות לסוג של נס שבו תזכה אלפא רומיאו מילאנו ליחידות הנעה הראויות לסמל שמוטבע עליה בכל פינה, אלא שהמילאנו מתבססת על אותה פלטפורמת CMP2 המשמשת את מגוון הדגמים הקטנים של קבוצת סטלנטיס, בהם פיאט 600, ג’יפ אוונג’ר, לנצ’יה אפסילון החדשה ופיג’ו 2008. המשמעות היא שהמילאנו תוצע בגרסה חשמלית עם אותו שילוב מוכר של מנוע בהספק של 156 כ”ס וסוללת 54 קוט”ש שאמורה לספק טווח של 410 ק”מ.
כדי להדגיש את הפן הספורטיבי של אלפא תוצע גם גרסת “אלקטריקה ולוצ’ה” עם מנוע חשמלי משודרג בהספק של 240 כ”ס, כפי שאמור להיות מוצע גם באבארט 600 ובאפסילון HF העתידית, אך עם סוללה בעלת קיבולת זהה לזו של הדגם הבסיסי טווח הנסיעה אמור להיות מוגבל למדי. עם זאת בגזרת השלדה והמכלולים ישנם לא מעט שדרוגים שנועדו להפוך את הולוצ’ה למכונית מהנה ולפצות על היעדר מנוע אמיתי. השינויים כוללים כיול מתלים ספורטיבי, מוטות מייצבים מעובים, מרכב מונמך ב-2.5 ס”מ, בלמים קדמיים בקוטר 380 מ”מ עם קאליפרים בעלי 4 בוכנות, דיפרנציאל טורסן מוגבל החלקה ולקינוח גם חישוקי 20 אינץ’ עם צמיגים ספורטיביים.
מי שבכל זאת ירצה לקבל את אלפא רומיאו מילאנו עם מנוע בנזין יכול לבחור בגרסה בעלת מנוע 1.2 ליטר בעל 136 כ”ס ותגבור היבירידי קל המשודך לתיבת הילוכים כפולת מצמדים בעלת שישה יחסי העברה. הגרסה ההיברידית תוצע גם עם אופציה להנעה כפולה, המכונה לפי המסורת Q4, בה מצטרף מנוע חשמלי בהספק של 28 כ”ס המניע את הגלגלים האחוריים בעת הצורך (בדומה לגרסת ההנעה הכפולה של ג’יפ אוונג’ר שנחשפה לאחרונה). טכנולוגיה עדכנית, אבל זה לא מספיק בשביל להפוך את המילאנו לביצועיסטית נחשקת.
בהתחשב בפלטפורמה ובאילוצים אלפא רומיאו מילאנו מנסה להביא סוג של ייחודיות שמבדיל אותה מאחיותיה לפחות כרגע בעיקר בעיצוב.ניתן בהחלט לסלוח על כך, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהניסיון להדגיש את השורשים האיטלקיים לא מסתיר את העובדה שהמילאנו תיוצר בכלל בפולין.