הרבה בדיחות נכתבו על תעשיית הרכב הצרפתית. חלקן מוצדקות, וחלקן מוצדקות אף יותר. דבר אחד לא ניתן לקחת מהתעשייה הזו – היא השפיעה רבות על עולם הרכב וזכתה לקהל אוהדים נאמן ורחב מאד עם השנים. החל מראשיתה, בסוף המאה ה-19, היא התמקדה בחידושים טכנולוגיים, עיצוב פורץ דרך ותפיסות שונות, לפעמים על גבול הביזאריות. אחד מהמאפיינים הבולטים של תעשיית הרכב הצרפתית הוא הנכונות לקחת סיכונים ולחקור רעיונות לא שגרתיים. בעוד שתעשיות רכב ממדינות אחרות התמקדו בהיבטים כמו ביצועים או אמינות, יצרניות הרכב הצרפתיות שמו דגש על נוחות נסיעה חסרת תחרות, טכנולוגיות מתקדמות ועיצובים ייחודיים.
את המסורת החלה חברת פיג’ו, שנוסדה בשנת 1810 ועסקה בייצור מטחנות קפה. בשנות ה-80 של המאה ה-19 פיג’ו החלה לייצר אופניים, והרכב הראשון של החברה יוצר רק לאחר 79 שנים מיום היווסדה, בשנת 1889. חברת רנו, שהוקמה ב-1898, התפרסמה לא מעט בזכות פיתוחים שונים שכללו תיבת הילוכים חדשנית, מגדשי טורבו ברכבי פורמולה 1, מערכות בלימה מתקדמות, ועוד. חברת סיטרואן, שנוסדה בשנת 1919, הביאה לעולם עיצוב לא שגרתי ונוחות נסיעה שאין דומה לה, בזכות מערכת המתלים ההידרופנאומטית הייחודית.
בשנות ה-40 וה-50, של המאה שעברה, בעקבות מלחמות העולם השנייה, עברו יצרניות הרכב הצרפתיות לשימוש בחומרים זולים יותר ולעיצוב רכבים קטנים וחסכוניים. בעשורים האחרונים, רנו שמה דגש רב על בטיחות הנוסעים, והובילה בפיתוח מערכות בטיחות מתקדמות. כחלק מהמאמץ הזה, בשנת 2001, הרנו לגונה, הייתה למעשה המכונית הראשונה שזכתה לקבל ציון של חמישה כוכבי בטיחות במבחני הריסוק האירופאים (Euro NCAP). אחרי ההקדמה הזו, אפשר בהחלט לעבור לחמש מכוניות צרפתיות פורצות דרך. נציין שהבחירה לא הייתה פשוטה מכיוון שיש לא מעט כאלו, מה שאילץ אותנו לוותר על מכוניות מהפכניות ומעניינות במיוחד, אבל בחרנו בכאלו שהתוו דרך והביאו רעיונות שהשפיעו על תעשיית הרכב.
רנו אספאס
הרנו אספאס, שהוצג בשנת 1984, נחשב לחלוץ קטגוריית מובילי הנוסעים המודרניים או בקיצור “מיניואן” (אם כי קרייזלר ויאג’ר הקדים אותו במעט). רנו אספאס הציע תא נוסעים מרווח שכלל מושבים נפרדים ומודולארים, המאפשרים להתאים את תא הנוסעים לצרכים שונים, ובכך הוא שינה למעשה את פני שוק הרכב המשפחתי. העיצוב החכם והפרקטי של האספאס עם צללית המונובוקס יחד עם הממדים הנדיבים העניקו לו יכולת לאכלס בנוחות מעל חמישה נוסעים, והפכו אותו לסמל של חדשנות בתחום הרכב.
רנו אספאס מסמל את המעבר לתפיסה מודרנית יותר של רכב משפחתי רב-שימושי, והשפיע רבות על עיצובם של מיניוואנים ודגמים משפחתיים עכשוויים. את הרעיון של האספאס יישמה רנו עשור וחצי מאחור יותר בסניק הקומפקטי על בסיס המגאן וגם במודוס הקטן על בסיס הקליאו.
פיג’ו 205GTI
הפיג’ו 205 GTI, שהוצגה בשנת 1984, נחשבת לאחת ממכוניות ההאצ’בק הספורטיביות האיקוניות ביותר בהיסטוריה. אמנם פולקסווגן גולף GTI נחשבת לאם המיסדת ורנו הקדימה לייצר קטנה חמה עם ה-5 GT טורבו, אבל פיג’ו הצליחה לזקק את הנוסחה ולהנגיש אותה לקהל הרחב. עם מנוע חזק יחסית לתקופה (1.6 או 1.9 ליטר), משקל קל, התנהגות כביש מדויקת ועיצוב צעיר וספורטיבי, ה-205 GTI הפכה לסמל של ביצועים והנאה מנהיגה במחיר נגיש יחסית ומבלי לוותר על השימושיות. המורשת של ה-205 GTI השפיעה רבות על פיג’ו ויצרנים נוספים, מצרפת ומחוצה לה, וסללה את הדרך עבור פיג’ו ליצירת דגמים נוספים שזכו להערכה בקרב חובבי הנהיגה.
סיטרואן DS
סיטרואן DS, שהושקה בשנת 1955, נחשבת לאחת מהמכוניות החדשניות ביותר של המאה ה-20. עם עיצוב אווירודינמי מתקדם, מתלי הידרופניאומטיים, מערכת היגוי הידראולית ייחודית ופנסים עוקבי פניה, ה-DS סימנה את המחויבות של סיטרואן להנדסה פורצת דרך ולחוויית נהיגה ייחודית. המכונית הציעה רמה חסרת תקדים של נוחות ושליטה, שהפכה אותה לסמל של יוקרה וחדשנות. ה-DS השפיעה רבות על תעשיית הרכב, כשהציגה סטנדרטים חדשים של טכנולוגיה ועיצוב, והראתה שאפשר לשלב בין אסתטיקה מתקדמת לטכנולוגיה חדשנית. סיטרואן מנסה לשמר את רוח ה-DS במותג יוקרה שבנתה הנושא את שמה, ואילו יצרניות נוספות הפכו את מכוניות הסאלון הבכירות שלהן בהשראת ה-DS לפלטפורמה להצגת פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים.
סיטרואן טרקסיון אוואנט
הסיטרואן טרקסיון אוואנט, שהוצגה בשנת 1934, הייתה אחת המכונית הראשונה בעולם ביצור המוני שהשתמשה בהנעה קדמית ומרכב אחוד, שני מאפיינים אלמנטריים במכוניות מזה כבר עשרות שנים, מה שהפך אותה לחלוצה טכנולוגית בתעשיית הרכב. הודות לכך הציעה הטרקסיון אוואנט התנהגות כביש וקלות נהיגה יוצאות דופן לאותם הימים. הטרקסיון אוואנט סימנה שינוי משמעותי בגישה להנדסת רכב, בכך שסללה את הדרך של יצרני רכב אחרים למעבר להנעה קדמית ולבניית רכבים קלים ובטוחים יותר. בנוסף, הטרקסיון אוואנט נחשבת לסמל של חדשנות טכנולוגית ונועזות בעיצוב, והייתה כלי מרכזי בעיצוב התפיסה המודרנית של רכב בעל הנעה קדמית בשוק הרכב העולמי.
מאטרה רנצ’ו
מאטרה רנצ’ו, שהושק בשנת 1977, היה אחד מהדגמים הראשונים אותם שניתן להחשיב כרכב פנאי-שטח מודרני, או אם תרצו: ‘קרוסאובר’ בעברית. עם עיצוב ייחודי ששילב בין מכונית נוסעים, ואן מסחרי ורכב שטח, הוא פנה לאותם אנשים שחיפשו מכונית רב-שימושית המתאימה גם לנהיגה יומיומית וגם להרפתקאות מחוץ לכביש. המאטרה רנצ’ו התבסס על מכונית נוסעים קיימת, סימקה 1100, ואפילו לא הציע הנעה כפולה. הוא מסמל למעשה את המעבר לכלי רכב שמשלבים בין שימושיות עירונית לסגנון חיים הרפתקני, ומהווה אבן דרך בהיסטוריה של רכבי הפנאי-שטח, הכל כך אהובה היום, כמעט 50 שנה אחרי שהושקה. אגב, בניגוד לפופולאריות של הקרוסאוברים כיום, הראנצ’ו לא זכה להצלחה גדולה בזמן אמת, כך שבהחלט ניתן להגיד שהוא הקדים את זמנו.
מהי המכונית הצרפתית האהובה עליכם? שתפו אותנו בתגובות.