כשאני מסתכל על הסופרמוטו הקטן הזה, מיד אני מדמיין עליו תיכוניסט עם תיק על הגב, או חיילצ’יק בשבת מקוצרת; צעיר, קל, קצת מטורלל. כמו הרוכב המיועד -כך גם האופנוע.
עכשיו, דיסציפלינת הסופרמוטו – איך נגיד את זה – לא זוכה לעדנה בשנים האחרון. והאמת היא שנבצר ממני להבין למה. אם גם ככה אני עם רישיון מוגבל על מנוע סינגל קטן, אני לא רואה שום סיבה לבחור נייקד, או ספורטיבי. בטח לא בתור רוכב צעיר שמתחיל לפתח את הרכיבה שלו. למעט כבישים מהירים (שבהם כל קטגוריית הסינגלים בנפח הזה לוקה בחסר), סופרמוטו קטן מציע את דרגת החופש הגבוהה ביותר ברכיבה: ברחוב הוא נהיג יותר ויכול לתקל הכול (מדרכות, מדרגות, אספלט חלק). בשטח -למעט קוביות על הצמיגים – יש לו את כל ההנדסה הדרושה. וכן, יש גם הרבה מה לעשות אתו גם במסלול המרוצים. מסוג האופנועים (ההולכים ומתמעטים) ששולט בכל הקשת שבין תחבורה בסיסית לחרעת ארסית.
ק.ט.מ 390 SMC-R החדש הוא בדיוק כזה. לא מדובר בכלי תחרותי כמו ה-450 SMR שסופר שעות מנוע ונמכר על צמיגי סליקס ללא רישוי צהוב – אלא בסופרמוטו יומיומי למוגבלי רישיון. ה-SMC הזה הוא למעשה חלק מפלטפורמה חדשה של KTM, העושה שימוש במנוע הדיוק 390 המוכר באחת משלוש אופציות: אדוונצ’ר, אינדורו וסופרמוטו.
בשלושתן הוא יושב בתוך שלדת מסבך צינורות פלדה ומוציא 44 כ”ס, אבל מכאן הגרסאות מתפצלות. גרסת ה-SM שלשמה נתכנסנו יושבת על מתלי WP עם 220 מ”מ מהלך וכוונון מלא, דיסק קדמי מוגדל עם קאליפר רדיאלי, גלגלי 17 אינץ’ “שפיצים”, קלאץ’ מחליק, ומשום מה גם יחס העברה ארוך יותר (שתי שיניים פחות בגלגל”ש האחורי). כל זה שוקל 150 ק”ג, לפני תדלוק של תשעה ליטרים במיכל.
עם דלק מלא ניגשתי ישר אל נקודת החולשה שלו: כביש מהיר (במונטנגרו). עם קצת סבלנות הוא סוגר 185 על הסקאלה (175 קמ”ש על הסקאלה של אחיו הגדול שנסע ליד). איך שלא תהפכו את זה, זה מהר. באופן מפתיע. בטח באופנוע כמו זה, שהדבר היחידי שהוא לא מיועד לו זה מהירויות גבוהות על כביש פתוח. למעשה, שם הוא יכול להיות קצת מבאס. כבר ב-110 קמ”ש מתחילים הרעש והרעידות והחשיפה לרוח.
אבל בכל מקום אחר עם המנוע הזה, הסוד הוא להאט כמה שפחות. ושאר האופנוע מאפשר לך לעשות בדיוק את זה. בשטח, ברחוב, במגרשים ובמסלולים קטנים וטכניים, ק.ט.מ 390 SMC-R הוא טיל מונחה. המתלים שלו, כבר בסט-אפ המקורי, מרגישים טוב מאוד ומאפשרים להתייחס אפילו לשביל לבן משובץ אבנים כמו אספלט סלול. סגור גז, הטיה קלה, פתח גז, פול גז. וזו גם ההתנהגות על האספלט. נתק לו את הבקרות וה-ABS מאחורה וקיבלת אופנוע משחקים מגניב. מהסוג שמאפשר לך להשעין אותו על הירך ולסובב אותו על המקום בצעד ציר של פירפור, וגם מסוגל לעלות לרולינג סטופי של עשרות מטרים כשה-ABS מקדימה פועל (!). סאחה.
כמו כן וכצפוי, ההגוי שלו על צמיג ברוחב 110 מקדימה זריז מאוד, הוא קטן ומרגיש קליל, ואין כיף גדול יותר מאשר לדפוק לו שניים-שלושה הילוכים למטה ולגלוש אתו בהחלקה אל הפנייה כמיטב מסורת הסופרמוטו.
ק.ט.מ 390 SMC-R החזיר אותי לצעירותי, הגמד הכתום הזה שעולה פחות מ-42 אלף ש”ח. הזכיר לי את ה-DR-Z400 וה-KTM640 שהתחריתי עליהם באליפות הסופרמוטו, הריץ אותי עשרות הקפות ברצף של אטרף מזוקק. צרחות מנוע, שריקות של צמיגים, גלגלים באוויר, דם בעיניים. וכל זה בתחושת פשטות וקלילות שמאפשרת לכל אחד להתנהג עליו כמו חכם על קטנים ולהוציא לו את המיץ – רגע לפני שחוזרים ללימודים או למדים. Play-Bike קוראים לזה באנגלית. פאן-בייק במקומות אחרים. אצלנו בעברית, אני קורא לזה אופנוע חמודי.
מנוע: סינגל 399 סמ”ק הספק: 44.2 כ”ס ב-8,500 סל”ד מומנט: 3.9 קג”מ ב-7,000 סל”ד תמסורת: 6 הילוכים, שרשרת בסיס גלגלים: 1,453 מ”מ גובה מושב: 860 מ”מ מיכל דלק: 9 ליטרים משקל (יבש): 154 ק”ג מחיר: 42,000 שקלים