לספר לך עכשיו על ק.ט.מ סופר-דיוק 1290 GT מרגיש קצת מוזר. הראש עדיין מריץ תמונות מהדור האחרון של האח המטורלל יותר. הדור ה-3 של ה-R לוקח את כל הסיפור הזה לקצה, וה-GT הוא לא חדש כבר ולא נושא את אותו כתר-קיצון. אבל ה-R עדיין לא זמין למבחן מלא, ועל ה-GT רכבתי כבר קודם. סגרים ושאר ירקות דחו את פרסום הכתבה הזו. אז מוזר או לא, בוא נצא לדרך.
והעניין הזה של לצאת לדרך מקבל כל מיני משמעויות עם ה-1290GT הזה. כפי שנרמז משמו, הדגם הזה רוצה לקרוץ למקום יותר תיורי. מהיר ורב יכולת, אבל אפשרות לכסות מרחקים גדולים מהר ונוח לגמרי מסתתרים בתוך הכינוי הזה.
היות ורכיבת המבחן נערכה בימי הקורונה העליזים, בין סגר פה, להדבקה מטפסת שם, יצאתי מהבית לא החלטי. רציתי לשים עליו כמה ק”מ, לסגור כמה פינות, להבין את הסיפור ולחזור הביתה. הלופ הרגיל של 300-400 ק”מ. הרצון לסגור עניין מהר, עבודה והביתה, לא התממש. נחתתי בחזרה בחנייה עם 741 ק”מ שנוספו על מד הנסועה.
עכשיו בטח תחשוב טוב הוא נוח ומהיר, זה בדיוק מה שאופנוע כזה אמור להיות. ביג-דיל. ספורט-תיור כזה אמור לטוס נמוך ונוח. אז זה העניין, ה-GT לא בדיוק מרגיש ככה. הוא עושה את הדברים אחרת, מדגיש שק.ט.מ לא ניסו לחקות כאן מישהו. להיפך.
תנוחת הישיבה מרגישה גבוהה למדי. את רוכן מעט לפנים אל הכידון. האופנוע מרגיש צר אבל לא חרגולי. מרגיש מאסיבי מבלי להכביד, אם תרצה. הגובה הוא הבדל ראשון, המושב הוא ההבדל השני. בכדי להתאים למשימות תיור הוא נוח יותר, אבל לא מדובר כאן בכורסה עבה ורכה. תחילת נסיעה וגם מיגון הרוח מרגיש ככה. משופר, יעיל, אבל לא מסיט את הרוח באופן אבסולוטי מהקסדה שלך.
אז איך הוא גורר אותך למאות על מאות של ק”מ עם חיוך ענק על הפנים ובנוחות מצוינת? יש לו טריק. והטריק הזה קשור לאיזון בין היכולת הדינאמית שלו לבין יכולת התיור שלו. הוא נוח מספיק בכדי לגרור אותך במהירות סבירה ברכיבה רגועה יחסית. ואז הוא מושך אותך בצוואר לאיזה כביש מפותל או איזה מקטע נבחר. מפוצץ אותך באדרנלין ברכיבה נמרצת. ואז מחזיר אותך לאותו מוד רגוע לעוד כמה מאות ק”מ. ככה הוא משאיר אותך רענן ומחייך במושב.
וזה בדיוק מה שקרה לי. יצאתי מהמרכז לכיוון יד מרדכי, ברכיבה מונוטונית ומשעממת יחסית. מעביר את הזמן במשחקים עם מצבי רכיבה, נסיונות לספור את כל עזרי הרכיבה המתקדמים שיש כאן, נבירה במסך הענק וכו’. אחרי השמאלה ביד מרדכי, עם הידללות החברים בכחול, הבקרות מנותקות והגלגל הקדמי מתחיל להריח אוויר.
השיעמום מופג בחסות המנוע הייחודי הזה. שתי בוכנות אדירות ממדים שמתחרות אחת בשנייה כל הדרך עד למנתק. כאילו הן רוצות לשבור מחדש בכל סיבוב את נתוני התפוקה המרשימים שיש כאן. מהירות תלת-ספרתית, רמז על המצמד ומשיכה בכידון, ורק המגבלות המנטליות של הרוכב יורידו את הגלגל הזה בחזרה לאספלט. שצף אדרנלין, זכרונות מהמיון בסורוקה, וחוזרים לרכיבה הגיונית יותר.
הכיוון הכללי דיבר על צאלים, ואחורה פנה דרך הערבה וים המלח. לופ-דרומי קלאסי. אבל לאופנוע הזה יש דרך למשוך אותך מהצוואר כבר אמרנו. אחרי המכתש, נשאר טעם של עוד. מה זה טעם, רצון עז להמשיך. לא יכולתי להפסיק לחצוב את הנוף המדברי הזה באמצעות האספלט שמתפתל דרכו. אין ברירה ממשיכים לשיזפון ועד בכלל.
הצד הספורטיבי של החבילה הזו, ספורטיבי מאוד. זו ספינת דגל של ק.ט.מ ובתור בעלת הבית ב-WP מרגישים את זה גם במתלים. כמובן שיש כאן יכולות על חלל כולל התאמה עצמאית של השיכוך לפני הכביש, כיוון מבית המתגים ועוד תופינים. בשורה התחתונה, המזלג והבולם דוחפים את שני הגלגלים האלו לאספלט ומייצרים אחיזה שפשוט מעודדת אותך לדחוף עוד ועוד. הבלמים מצטרפים לאותה רשימה חיובית וגורמים לך לעוף בביטחון מוחלט.
החבילה האלקטרונית מרשימה מאוד. לא משנה אם אתה שולח את כל הקג”מ שמייצר האופנוע הזה לגלגל האחורי בצורה לא אחראית. לא משנה אם אתה מגזים עם בלימה עמוק מדי וחזק מדי. ה-GT מחליק לך את הטעויות האלו, מעדן אותן ומשאיר אותך על הגלגלים. תלונה אחת? הפירלי אנג’ל איתם מגיע האופנוע מגביל את היכולת. גם בהטיה וגם על הגז, הם לא מעניקים כאן את הנשיכה והביטחון של צמיג ספורטיבי אמיתי. זוג כאלו יתנו לרוכב למצות את הפוטנציאל המטורף של הפלטפורמה הזו.
אם להיכנס קצת יותר לעומק ולהתלונן, איך אפשר בלי, אז האופנוע מרגיש קצת כבד בהטיות מצד לצד. מצד שני, הכבדות הזו תורמת לדיוק ומוטת הכידון ברחבה אומרת שהכוח הנדרש לא מוגזם. עוד בצד החיובי של המטבע הזה – הוא מרגיש פשוט כמו קטר בהטייה, שומר על הקו ולא מתרגש מכלום. היי, מה זה? הגענו לאילת. איך זה קרה? לא היינו אמורים להסתובב בכושי?
בתוך העיר העמוסה קל מאוד להתנייד עם המכונה הזו. המושב קצת גבוה כאמור אבל זה פחות או יותר הדבר היחיד שצריך להתרגל אליו. בחום הלוהט של העיר הדרומית גם החום מהמנוע הורגש. זהו פחות או יותר. עכשיו, צריך לחזור. השמש מתחילה לרדת.
למרות שראיית הלילה שלי רחוקה ממושלמת אני עדיין מחפש את הדרך הארוכה יותר הביתה (מעלה עקרבים ושות’). החשיכה זה גם זמן טוב לחשוב על המכונה הזו שתחתיי עכשיו. בשורה התחתונה זה אחד האופנועים הטובים ביותר שמסתובבים על הכביש היום. כל היכולת הדינאמית שבן אדם יכול לבקש מצד אחת, עם נוחות משופרת מהצד השני. את היכולת שלו לזו מהר וחזק, הוא יוכיח לי גם על מסלול המירוצים בפצאל – בהזדמנות אחרת.
הוא אומנם נמצא בסוף חייו ובשנה הבאה יוצג דור משודרג, אבל כבר היום הוא מרגיש איכותי, עדכני, ורב-יכולת. אופנוע פרימיום שמכוון לאנשים עם טעם אנין, ומזריק להם את הטירוף שאפשר למצוא בדגמי הקצה של האוסטרים. נותן דגש על הצד הספורטיבי בחבילה, ומוסיף את הקצת נוחות שהופכת את החבילה הזו לשימושית גם כשאתה לא באטרף שלך. תענוג.
נתונים: 1,301 סמ”ק, 175 כ”ס ב-9,500 סל”ד, 14.3 קג”מ ב-6,750 סל”ד, 205 ק”ג (יבש), 149,990 שקלים