ק.ט.מ דיוק 200 ארוך טווח – המספרים:
כמה ק”מ עברנו החודש: 2,387 ק”מ
כמה ק”מ סה”כ: 4,427 ק”מ
צריכת דלק חודשית ממוצעת: 21.9 ק”מ/ל’
הפתעות: לא צריך מצמד… וגם לא דלק.
כמה הוא עלה החודש: 0 שקלים.
הוצאות מאז שהגיע אלינו: 560 שקלים (טיפול הרצה)
עבר די הרבה זמן מאז הדיווח האחרון שלנו על הק.ט.מ הקטן. כל כך הרבה זמן שהדור החדש שלו כבר אוטוטו נוחת כאן. אבל אין מה לדאוג הוא עדיין אצלנו ואנחנו עדיין עושים לו את המוות. מנסים בכל אופן.
אחרי כמה חודשים עליו אפשר כבר לקבוע כמה דברים. הראשון קשור לממדים. זהו אופנוע קטן למדי אבל אני מרגיש עליו בנוח. אני מאוד אוהב את תנוחת הרכיבה הסטריט-פייטרית שלו. כזו ששמה את הברכיים מכופפות במידה, מניחה אותך עם רכינה קלה כלפי הכידון הרחב והגבוה. התנוחה הזו נותנת יכולת להתחבר לכלי ולשלוט בנעשה, מתנוחה זקופה יחסית ולא דורשת גמישות-יתר.
ואולי בגלל זה נוח לי עליו. אין לי ספק שהמתכננים של הכלי הקטן והזול הזה, לא חשבו שברנש בן 40 במשקל 140 ק”ג ישתמש בו ביום-יום. אבל באופן מפתיע, הוא מתאים לי כמו כפפה ליד. ויזואלית החיבור הזה עובד פחות טוב – אני בטוח. אני גורם לאופנועים גדולים מאוד להיראות כמו צעצועים תחתיי והק.ט.מ הקטן והצבעוני לא נראה מתאים כל-כך לרוכב המגודל שעליו.
כתבות קודמות על ק.ט.מ דיוק 200:
איש עם דיוק: ראיון עם רוק בגורוס.
הרחוב לא נשאר אדיש לשילוב הזה. הרבה שאלות ותהיות שנינו מקבלים משאר הרוכבים ברמזורים האדומים שלא חסרים בגוש-דן. הגדילו לעשות שני בחורים צעירים על דיוק 200 תאומים, שניהם עצרו לידי ביום שישי האחרון והסתכלו עליי ועל הדיוק, שנראה אומלל למדי תחתי, חייבים להודות. אחד מהם זרק לי: “תן ווילי” בבדיחות הדעת, “אני אנסה” הפטרתי עם חיוך לעברו.
אין שום בעיה לפעלל (אל תחפש במילון – אין מילה כזו) את הדיוק הזה לפי כל גחמה שלך. במקרה הספציפי הזה הדיוק הקטן התרומם בעזרת המצמד בהילוך הראשון, עבר להילוך השני לעוד אי-אילו פמפומים ואז ירד, ישר להחלקה לתוך חניית המשרד שלי, על הבלמים וההילוכים. כל אלו, מרגישים טבעיים מאוד לדיוק הקטן ולמרות שאדם בממדים שלי מכביד על רכיבי המתלה שלו הוא לא מזדעק ולא מתנגד.
יש עוד משהו בממדים שגורם לי לאהוב אותו. על הכביש המהיר כשאני נשכב על מיכל הדלק, עם סנטר מרחף מעל ללוח השעונים, כל מה שאני רואה מולי זה את הכביש. זה מרגיש ממש כמו משחק ווידאו בו הכביש ממלא את המסך כשאין שום רכיב אחר מול העיניים. אם היה כאן מנוע גדול יותר, כל מה שהיה נשאר לעשות זה לפתוח פה גדול ולנגוס חתיכות גדולות ומהירות מהדרך. עם הסינגל הזה, שפוגש במנתק ההצתה בהילוך העליון ב-136 קמ”ש, חתיכות הדרך הנבלעות, קטנות יותר.
אם זרקנו מבט אל לוח השעונים אני צריך לספר לך משהו. את רוב הנסיעות עובר הדיוק הזה בין מקום מגוריי (רמת השרון) לבין המשרד (מרכז תל אביב). כבר כמה פעמים שמתי לב, שגם כששעון הדלק אומר שלמעשה אין דלק, אני יכול לרכוב עוד ק”מ רבים. מוזר.
לפני כמה ימים יצאתי מהבית בבוקר עם שעון שמספר על מיכל ריק לחלוטין. הגעתי למשרד והבטחתי לדיוק הקטן שאתדלק אותו מאוחר יותר. כשיצאתי מהמשרד באותו הערב, הקור המקפיא גרם לי לרצות רק דבר אחד – להגיע הביתה כמה שיותר מהר: “אתדלק אותך מחר על הבוקר” הבטחתי לו. בבוקר שלמחרת קמתי באיחור וכמו שאתם כבר מבינים דילגתי שוב על התדלוק – תוהה עוד כמה ק”מ אוכל לעבור כשבאופן תאורטי אין דלק במיכל.
אז היום החלטתי לבדוק את העניין הזה לעומק. מילאתי בקבוק קטן בדלק וחיכיתי שייגמר הדלק במיכל. להלן הממצאים:
כשהדלק במיכל מתחיל להיגמר מדליק הדיוק 200 נורת אזהרה וגם מתריע עם כיתוב על לוח השעונים. למעשה בשלב הזה נכנסים לחלק הרזרבי במיכל שמיוצג על ידי שתי קוביות והאות “E” במד הדלק האלקטרוני. למעלה מימין ניתן לראות שהדיוק הקטן מתחיל לספור כמה ק”מ עברו מאז ש-“נגמר הדלק” (trip F).
אחרי 33.1 ק”מ מודיע הק.ט.מ הקטן כי זהו, נגמר הדלק. שתי הקוביות שסימלו את שארית הדלק במיכל נעלמו, והכיתוב “כמות דלק נמוכה” עדיין מופיע.
מאז ש-“נגמר הדלק” המשיך הדיוק 200 לפעום, בשימוש אלסיבוני רגיל, בלי שטיקים כאלו או אחרים בכדי להגדיל את הטווח, עד שמד המרחק ציין 65.9 ק”מ. רק אז חדל המנוע מפעולתו ודרש תדלוק דחוף.
מהרגע שהודיע הדיוק הקטן שצריך להתחיל לחפש תחנה ועד שנתקע עברו 65.9 ק”מ. מהרגע שלפי המד לא היה דלק במיכל כלל (למרות שהיה גם היה) עבר הדיוק 32.8 ק”מ בדיוק. אם יש לך דיוק ואתה חושב שאתה תקוע בלי דלק – תהיה רגוע, אתה לא.
ואם נראה לך שלתת לאופנוע לשתות את כל טיפות הדלק האחרונות והמלוכלכות במיכל זו התעללות – לא הצלחתי להעביר לך את העומס שבו מתפקד הכלי הזה ביום-יום. בכל רגע נתון מבלה הדיוק 200 הזה עם גז פתוח עד העצר או בבלימה הכי קיצונית שמאפשר האספלט ובד”כ קצת מעבר. אבל הדוגמה הטובה ביותר היא תיבת ההילוכים. העלאות והורדות הילוכים ללא שימוש במצמד לא שוות אזכור לטעמי, אבל לכבוד ה-200 פיתחתי טכניקה חדשה להעלאת הילוכים בלי לגעת בידית הקלאץ’ – ומבלי להרפות מידית הגז לשבריר שנייה.
להעלות הילוך מבלי להשתמש במצמד זה עניין פשוט למדי. מאיצים בהילוך נתון, עוזבים לרגע את הגז, מעלים הילוך וחוזרים לגז – לא ממש מסובך. בק.ט.מ אני מאיץ עד לתום ההילוך, ואז כשהמנוע פוגש במנתק ההצתה, אני דוחף את הרגלית כלפי מעלה וממשיך להאיץ בהילוך הבא מבלי לעזוב כלל את הגז. התעללות? בטוח. הק.ט.מ הזה עומד בה, בינתיים, בגבורה? לגמרי.
וככה עוברים להם יום ועוד יום, ק”מ ועוד ק”מ כשאני באמת משתדל להקשות עליו ולא לרחם עליו בשום צורה ובשום אופן. כשקבלתי אותו מק.ט.מ הוא הגיע עם הנחיה ברורה: “תעשה לו מה שאתה רוצה”, ואני באמת משתדל לפעול בהתאם להנחיה הזו. בדיווח הבא נבדוק אם ק.ט.מ עם גלגלים יצוקים וצמיגי כביש, יכול להתמודד עם רכיבת שטח עם חבורת רוכבים צמאי דם. יהיה מעניין…