כאשר החליטו בקבוצת פולקסווגן להפוך את קופרה למותג בפני עצמו, הם ראו בדמיונם מותג ספורטיבי, נועז וטמפרמנטי יותר מסיאט. כזה שנאמן ומדגיש את השורשים הספרדיים. את כל זאת הם ניסו לממש תוך שימוש בפלטפורמות ומנועים מוכרים. זה לקח קצת זמן, אך ההימור על קופרה הצליח שיווקית ותורגם להצלחה במכירות. ואז בא גל החשמל.
ליצור בידול בין מותגים עם בסיס מכאני משותף הוא לא עניין קל, אבל כאשר מדובר בדגמים בעלי הנעה חשמלית זה הרבה יותר קשה. בטח במותג שמגדיר את עצמו כספורטיבי כשחלק ניכר מההנאה היא באופי של יחידת ההנעה, התחושות והצלילים הנלווים אליה. עם כל הכבוד, למנועים חשמליים פשוט אין את זה ושום סאונד מלאכותי לא ישנה את המצב. אלא שלקופרה לא הייתה ברירה, כי נכון לתחילת העשור התעשייה (והרגולטורים) דחפו לכיוון החשמלי ואי אפשר היה להישאר מאחור.
כדרכם הספרדיים עשו זאת באופן מדוד. בזמן שלפולקסווגן ואאודי יש משפחה חשמלית מלאה, הטווסקאן שהושק בשנה שעברה הוא הדגם החשמלי השני בלבד של קופרה אחרי הבורן. על פלטפורמת MEB המוצלחת שיכפלו בקופרה קרוסאובר קופה משלהם. או אם תרצו, התשובה הספרדית לפולקסווגן ID.5 ואאודי Q4 איטרון ספורטבק. באופן מפתיע, קופרה טווסקאן מיוצר בכלל בסין כדרכה של הגלובליזציה, אבל מה שמותר למותגי יוקרה וותיקים בטח מותר גם לקופרה. כך שהשאלה הגדולה העומדת באוויר היא האם הוא עדין ס”ט.
בידול משפחתי
לפחות מבחינה עיצובית יכולים בקופרה לרשום הצלחה. הצללית דמוית הקופה עם מבנה הדלת האחורית וקו הגג המשתפלים יזכיר במעט את האחות מבית אאודי, אולי אפילו את ג’נסיס GV60, אך מעבר לכך ניכר שלטווסקאן יש אישיות עיצובית משלו. שילוב של חרטום הכריש החדש של קופרה, אלמנטים משולשים ביחידות התאורה, התפיחות על מכסה המנוע והפיסולים במשטחי הצד. כל אלו מקנים לטווסקאן מראה אגרסיבי ודחוס. חישוקי ה-21 אינץ’ מעט מוגזמים ומשתלבים במראה הכללי המתריס ומלא הנוכחות, כשהצבע הכהה מעניק לו מראה Bad Ass החביב על לקוחות המותג.
המקוריות העיצובית ממשיכה גם לתא הנוסעים. גם בטווסקאן תוכלו לפגוש את השילוב של מסך לוח מחוונים קטן (מידי) ומסך מולטימדיה מרכזי ענק כמו ביתר בנות הפלטפורמה. אבל שני האלמנטים הללו נראים קצת לא שייכים לעיצוב הכללי של הקוקפיט, הכולל קפלים מפוסלים הנמתחים מדיפוני הדלתות ומתאחדים בקונסולה מרכזית צפה וצרה המפרידה בין הנהג לנוסע. המושבים הספורטיביים מצוינים ותומכים, תאורת האווירה המוטמעת בדיפוני הדלתות עם סמלי קופרה קטנים מרשימה ושילוב הצבעים בין כחול כהה לדיפוני הנחושת נראה טוב.
מה שפחות טוב הוא איכות החומרים המשלבת בין פלסטיקה זולה אותה מוצאים בפאנל המרכזי ובדיפוני הדלתות לחומרים ממוחזרים לא נעימים למגע כמו הריפוד דמוי העור שמרגיש יותר כמו ניילון. לפחות ההרכבה הדוקה. אפשר להתנחם בכך שממשק התפעול המרוכז המסך המופנה כלפי הנהג דומה לזה של יתר בנות הפלטפורמה, והוא מהיותר מוצלחים בז’אנר, אם כי היינו שמחים אם בקופרה היו מוותרים על הסליידרים לתפעול בקרת האקלים וגג השמש.
דומה ושונה
אז הטווסקאן נראית כמו קופרה מבחוץ ומרגישה כמו קופרה מבפנים. אבל האם היא גם נוסעת כמו קופרה? ובכן בדומה לגרסאות החזקות של האחיות, גם גרסת ה-VZ של קופרה טווסקאן מגיעה עם שילוב של שני מנועים חשמלים והספק משולב של 340 כ”ס. זה לא הרבה ביחס לכל מיני גרסאות פרפורמנס מוגזמות הספק מהעדה הסינית, אבל זה מעל ומעבר לכל מה שנהג הגיוני צריך. הזינוק ל-100 אורך 5.5 שניות ובמצב ספורט תגובת הדוושה החדה (לפעמים מידי) יחד עם המיידיות של המנוע החשמלי מתורגמות לנמרצות וזריזות כמעט בכל מצב, רק בשקט שלא אופייני שהופך את החוויה לקצת משעממת. כל עוד לא תפגשו ברמזור קופרות צעקניות ומשופרות בכבדות, ה-VZ הזו לא תבייש את הסמל. מההיבט הפרקטי, יש שלושה מצבי בלימה רגנטבית עם שליטה מהירה באמצעות מנופים מאחורי ההגה ומצב אחזור אנרגיה גבוה. אבל למרות זאת צריכה ממוצעת של כ-19.5 קילוואט בפועל תתורגם לטווח ריאלי של 430 ק”מ. נמוך משמעותית מהצהרות היצרן, די והותר לשימוש יום-יומי.
גרסת ה-VZ המוגדרת כספורטיבית מצוידת בבולמים אדפטיביים וזה טוב, ועדין גם במצב נוחות התחושה המתקבלת קשיחה במעט כאשר הבולמים לא מצליחים במהירויות נמוכות לפצות על חישוקי הענק וחתך הצמיגים הנמוך. הצד השני של המשוואה הוא שמנעד השיכוך הרחב מעניק ספיגה טובה יותר במהירויות גבוהות עם יכולת ריסון מרשימה. זה מעורר הערכה בהתחשב שהטווסקאן שוקל 2.3 טון. יש אפשרות להעביר את הבולמים למצב קשיח אף יותר מאשר במצב קופרה, אך זו אפשרות מיותרת שהופכת את קופרה טווסקאן לקופצני ופחות נינוח בנהיגה מהירה על כבישים שלא סלולים כמו מסלול ה-MotoGP של קטלוניה. עם זאת, תחושת הביטחון גבוהה הודות להיגוי נחוש בעל משקל טוב, גם אם מנוטרל מתקשורת. בדומה ללא מעט חשמליות, התחושה מהבלמים מעורפלת מידי בשילוב דוושה ספוגית.
מעורב ספרדי
קופרה הצליחה להביא לטווסקאן את הייחודיות שלה הן ביחס לאחיותיה לפלטפורמה והן ביחס למתחרות בעיקר בעיצוב, בהגשה ובגישה כשהיא קצת יותר ספורטיבית ועדין מספיק פרקטית לשימוש משפחתי. ה-VZ יכול להיות מאד מהירה ומשרה ביטחון, אך אל תצפו לסוג של ריגוש ומהוקצעות שהייתם מקבלים בלאון המקבילה. עם תג מחיר של 290 אלף שקלים הטווסקאן VZ מתמודד בסביבה צפופה שבה הרבה מתחרות מולן היא מצליחה להתבדל ולפנות למי שמחפש חשמלית עם טוויסט קצת שונה, אך לא לשחק במגרש של תמורה לשקל. דווקא בגלל שהיא זולה במעט מפורמנטור VZ היא תיצור התלבטות דווקא לחובבי המותג, אם לדבוק בבנזין ובסאונד הנוכח של מערכת הפליטה או לקבל את אותו מראה ומיתוג מוכר באריזה חרישית.
קופרה טווסקאן VZ – תעודת זהות
מנוע: שני מנועים חשמליים, קדמי+אחורי, הספק משולב: 340 כ”ס, מומנט משולב: 55.6 קג”מ, תמסורת: ישירה, הנעה כפולה, בסיס גלגלים: 277 ס”מ, משקל: 2,335 ק”ג, מ-0 ל-100 קמ”ש: 5.5 שניות, מהירות מרבית: 180 קמ”ש, צריכת אנרגיה ממוצעת (יצרן): 16.7 קילוואט ל-100 ק”מ, מחיר: 290 אלף שקלים
