בואו נתחיל מהסוף? בהנחה שאין באופנוע הזה מוקשים סיניים לטווח הארוך, קובה 450 ראלי הוא אופנוע חד-קרן שאין כדוגמתו בישראל. לא במחיר ולא בהנדסה הייעודית למרוצי ראלי. למעשה, הדבר הכי קרוב אליו רעיונית הוא ק.ט.מ 450 ראלי רפליקה, אבל האוסטרי עולה סביב ה-300 אלף שקלים ואין לו רישוי לכביש ציבורי. ה-KOVE הזה לעומת זאת, עולה פחות מ-60 אלפיות ויכול לנסוע איפה שבא לו.
ועוד משהו, לפני שמגיעים לתכל’ס: אל תאמינו למערכות השיווק, זה לא אופנוע אדוונצ’ר קל למוגבלי רישיון. זה אופנוע ראלי אמיתי שבנוי כמו אופנוע מרוץ, על כל המשתמע. הדבר הזה לא נועד לטיולים ארוכים, אלא לפיצוצי גז ארוכים. וכמו על כל אופנוע ספורט, גם ה-450 ראלי דורש רוכב סגפן וחולה גז.
עכשיו בטח אתם שואלים את עצמכם, איך לעזאזל יוצא כזה דבר מסין?
ובכן, זה קורה כי לעיתים לא הלאום, אלא האדם עצמו הוא שמשנה. ולבנאדם קוראים ז’אנג שיו (Zhang Xue) – איש עסקים, רוכב ומתחרה, שתמיד חלם להשתתף בדקאר. מכיוון שכך, הרעיון שלו סביב קובה 450 ראלי היה להנגיש את המכאניקה וההנדסה התחרותית לאדם הפשוט. על פניו, נראה שהוא הצליח.
איך? תכנון מאפס. לא חיקויים ולא הסבות. המנוע החל את דרכו כמנוע גנרי של זונגשן (שמבוסס על מנוע ה-CRF של הונדה), אבל במהלך הפיתוח זכה להסרת מגבלות, ראש משופר, מעברי מים ורדיאטור מוגדלים, יחסי העברה ייעודיים לראלי בתוך הגיר ועוד כל מיני. זה יוצא סביב ה-47 כ”ס בגרסת הבסיס (נגיע לזה). השלדה ייעודית גם היא לראלי; בהשוואה לאופנוע אנדורו ממוצע יש בה זווית היגוי מתונה במעלה, טרייל מוגדל וזרוע אחורית מוארכת שמשלימה לכדי בסיס גלגלים ארוך בחמישה ס”מ – הכל לטובת יציבות במהירויות גבוהות. גם המתלים (מתוצרת עלומה על בסיס Showa) הם בעלי כיול בסיסי מותאם לעומסי רכיבת ראלי.
אבל כל זה רק חצי עבודה. מעל הליבה המתגלגלת הזו הולבש מרכב ראלי טהור. מיגון רוח שמאחוריו מגדל ניווט עם חיבור לחשמל, שני מכלי דלק קדמיים משני צידי המנוע (15 ליטר), מיכל זנב (8 ליטר), מגן גחון כולל תאי אחסון כלים, תופסנים לפירוק מהיר של הפלסטיקה הגמישה לצורך נגישות לטיפולים ותיקונים בשטח, רגליות ענקיות לרכיבה בעמידה, מושב שטוח מראש ההגוי ועד הכנף האחורית ואפילו תושבות גמישות לכידון למניעת רעידות. הגרסה עליה רכבתי של קובה 450 ראלי היא זו עם מושב בגובה רגיל ומהלך המתלים הארוך (300 מ”מ. יש גם 270 מ”מ לגמדים), כשהמנוע הספציפי קיבל קיט מקורי של תוכנה פלוס סעפת פול סיסטם מוגדלת – מה שמביא אותו לאזור ה-60 כ”ס. בקיצור, אופנוע שלוקחים מהסוכנות ישר למרוץ בעממית של כל ראלי שתרצה.
ועם המשפט הקודם, הגענו לתכל’ס: איך זה לרכוב על אופנוע ראלי אורגינל? ובכן, אישית, חוויה מגניבה טילים. התחושה על האוכף ותנוחת הרכיבה הם של אופנוע אינדורו מקצועי. תגובת המצערת עצבנית ומשחררת סאונד עבה ונבחני של מוטוקרוסר. על הכביש בדרך לשטח הרגשתי כמו טובי פרייס על קטע קישור בדרך לזינוק ל-1SS. המראות, הצלילים, הישיבה על הכנף האחורית במהירויות הגבוהות. ביחס לאדוונצ’רים “אזרחיים” הוא צר ונוקשה וקצר-הילוכים. בתמורה, הוא מסוגל להרים את האף ברביעי בישיבה. אבל זה אסור בקטע הקישור, אז אתה נרגע, מחליף תנוחות בגלל כאבים ברקטום ומחכה לשטח. שם נמצא הקסם.
כדי להבין מהיכן מגיע ההתרגשות שלי, כדאי לדעת שבעשרים שנה האחרונות אני רוכב על טווינים ענקיים בשטח, שעם אחד מהם (ק.ט.מ 990) זכיתי להיות פודיומיסט בקטגוריה בראלי חוצה ישראל. סגנון הרכיבה הפתוח והמהיר בשטח הוא בדיוק כוס התה שלי, אבל היא תמיד באה עם כמה גרגירים של מלח; האופנוע שוקל מעל 200 קילו, הכנף הקדמית נמוכה, מהלך המתלים מוגבל, כאלה. אבל קובה 450 ראלי לא מגיע עם אף אחת מהמגבלות הללו.
ה-1SS שלי עם הקובה היה בשטח הביתי: צומת שילת עד לטרון. אדמה קשה מלאה אבנים, שבילים חומים ולבנים שעפים בתוך יערות האורנים. כבר מהשניות הראשונות אחרי הזינוק מתגלה מתחתיך משהו אחר. קומבינציה מעולה בין הקלילות והחיות של אופנוע אנדורו, לבין יתרונות המאסה והאורך של האדוונצ’רים. אופנוע שממשיך לרוץ כמו קטר גם במהירויות תלת ספרתיות ועדיין יש לו את המתלים והיכולת להרים את האף כדי להתמודד עם כל מה שמגיע בכל מהירות. הסטייג’ הבייתי הזה הוא באורך חצי שעה בערך, הקובה 450 שתה אותו בקצת יותר מעשרים דקות.
2SS לאותו יום היה המקטע בין טל שחר לצומת בילו. ניווט קל; כביש 411 מימין, הבסיס הצבאי משמאל. ראש למעלה, עיניים רחוק, סע מערבה. אזורים חקלאיים דורשים ערנות. מפתים אותך עם צירים ישרים סביב חלקות רבועות, אבל מחביאים בתוכם צינורות חוצים וממטרות ברזל ואגני בוץ מפתיעים שמנקזים את ההשקיה למקומות הנמוכים. ה-ABS של קובה 450 ראלי דלוק, אבל כמעט לא מורגש. בטח לא מציק. האופנוע מחמיא. קצת כמו RZR הוא גורם לך להרגיש ולהיראות טוב יותר ממה שאתה באמת. הוא מאוזן ולא מעייף, מגיב סף טלפתי, מסתובב על צירו על הבלמים ועל הגז, מרשה לך לגשת מהר יותר, לצאת חזק יותר.
אחרי פיטסטופ קצר אצל חבר יקר בגבעת ברנר, זינקתי ל-3SS שלי; ברנר-סופרלנד. שדות פתוחים עד האופק, 138 קמ”ש על המגביל האלקטרוני (שמשום מה מגיע 1500 סל”ד לפני הקו האדום ומעיד על מהירות סופית פוטנציאלית של יותר מ-170 קמ”ש). במהירויות האלה אין זכר לטוויצ’יות המלחיצה של אופנועי האינדורו. הקובה הזה תוכנן לתפקד שבועות שלמים בדיוק בטווח המהירויות שבין 80 ל-160 קמ”ש וזה מורגש. אפילו מפתה. ולא פעם זה גורם לך לנוע יותר מהר מיכולת עיבוד הנתונים שלך, ואז אתה מתברבר בין כל הכבישים המהירים בואכה הימה ומפסיד ים של זמן.
קטע קישור על האיילון דילג אותי מעל כל הבלגאן שבין ראשל”צ להרצליה, ושם אותי בפתחו של מקטע 4SS בראלי המדומיין שלי: סדנא עלי – וינגייט. שטח חולי – הקריפטונייט שלי. תמיד הרגשתי חלש ומפוחד בחול עמוק, אבל אם יש משהו שיעזור לי להתגבר זה בדיוק אופנוע כזה – 145 קילו לפני דלק, מנוע בועט, אורך וחלוקת משקל אופטימלית, ומקום לנוע על המושב. עפתי על זה, השארתי קשתות ושפריצים על קירות החול המתפתלים. שבילי באמפים רכים שעד היום נעתי בהם בהילוך ראשון ושני וידיים בוערות, נשטפו תחת ה-450 ראלי בהילוכים שלישי ורביעי, כשהמתלים האלה בולעים את הגלים גם כשהם לא באים בתזמון טוב, או אפילו בתזמון גרוע.
מוינגייט יצאתי לקטע קישור של חצי שעה על כביש 2 צפונה, 115 קמ”ש רגועים וחסכוניים. מחשבות על זה שהייתי שם אחד כזה בבית בתור אופנוע שני או שלישי, כי זה כלי מעולה ללכת אתו לאיבוד בשטח. לקראת הזינוק ל-5SS (תחנת כוח חדרה – מפעלי גרנות) – הסטייג’ האחרון עם הקובה 450 ראלי – כבר ידעתי שאני עומד להתגעגע אליו.
אל הקטע האחרון יצאתי קצת בפליאה על איך שאני מרגיש מבחינה פיזית. עוד רגע אני מתחיל את השנה החמישים שלי, מוכה שפעת ומלא ליחה, מעשן, לא אוכל נכון – אבל על הקובה הרגשתי עכשיו מעולה. האופנוע הזה אשכרה עשה לי חשק להיות בכושר. עם הפנים מזרחה, מדרום ובמקביל לכביש 65, רכבתי כמו מטורלל בשטח לא מוכר. החיבור בינינו התייצב והתגבש, הגוף שלי רקד עליו בכל התנוחות והמוח ניגנב מהקצב והיופי שבתנועה מהירה על שביל חולי שמתפתל בגלים רכים בתוך יער אקליפטוסים. פירפורים, הנפות של הקדמי, התישבויות על פקקי מכלי הדלק וגלישות בהחלקה אל תוך פניות עיוורות שנפתחות לבראאאאפ בראאאאאאפ ומזרקות של חצץ וטיסה במהירות סופית בין שני חומות שיחים ואז פס אפור מטושטש בקצה שדה הראייה. פאק! זה כביש!!
ככה מצאתי את עצמי בבלימה על סף פאניקה, עף לתוך הכביש ומספיק לעצור רק באמצע הנתיב הנגדי, בפוקס בדיוק אל הפוגה בזרם המכוניות שנע אליי בשמונים קמ”ש משני הצדדים. “אלי, יא דביל! תחזיר, תחזיר אותו לסוכנות עכשיו”. אז סובבתי אותו אל הכביש בין הצפצופים, ועפתי משם בווילי של ראשון עד חמישי, כי גם ככה יצאתי מטומטם, אז מה זה כבר משנה. לפחות הצלחתי להחזיר את החזיר הזה שלם לפני שאני הורג את עצמי מרוב שגעת.
קובה 450 ראלי – תעודת זהות
מנוע: 449 סמ”ק, סינגל, קירור נוזל/שמן, הספק: 47 כ”ס ב-9,500 סל”ד, מומנט: 4 קג”מ ב-7,000 סל”ד, תמסורת: ידנית, 6 הילוכים, בסיס גלגלים: 1,490 מ”מ, משקל (רטוב): 155 ק”ג, מיכל דלק: 31 ליטר, גובה מושב: 960 מ”מ, מחיר: 56 אלף שקלים
