בין החשיפה הראשונה של פיג’ו E-3008 החדשה לבין פגישה עם החידושים המחושמלים של סיטרואן, מצאנו יום לעצור את מרוץ החימוש החשמלי ולראות כיצד הגענו עד הלום. המוזיאון של סיטרואן, הממוקם צפונית לפריז, הוא מקום נפלא לעשות זאת. הסיבה לכך היא שסיטרואן הציגה במרוצת השנים לא מעט טכנולוגיות חדשות ומעניינות ומגוון רחב של רכבים: החל מרכבים זולים ופשוטים וכלה במפוארים וטכנולוגיים, כשעל הדרך יצאו גם כמה רכבים ספורטיביים משובחים למדי (שגרסאות קצה שלהם הניבו הצלחות בראלי דקאר ובמרוצי ה-WRC).
את כל אלו, ועוד שלל רכבים מיוחדים כמו הרכבים ששימשו את נשיאי צרפת ורכבי קונספט מיוחדים, ניתן לראות במוזיאון, ומספר דוגמאות שלהם מובא בתמונות שלפניכם. המוזיאון הוא מוסד ללא כוונת רווח והוא מצליח לכלכל את עצמו גם בזכות הסדנא הצמודה אליו, שמבצעת טיפולים, תיקונים ושחזורים של רכבים צרפתיים קלאסיים. למוסך יש גם יכולת לייצר חלקים שלא מיוצרים יותר ובכך הוא מהווה למעשה את חלומם הרטוב של קהילת אספני סיטרואן בעולם.
ביקור במוזיאון שכזה הוא חוויה מסקרנת ואף מרגשת אם אתם מחובבי המותג המושבעים, אבל אנחנו לא הסתפקנו רק בביקור. לאחר מגעים דיפלומנטיים נמרצים, זכינו לנהוג בשלושה רכבים מיוחדים שמוצגים במוזיאון: סיטרואן טרקסיון אוואנט, סיטרואן CX 25 GTI Turbo 2 וסיטרואן XM. כל אחת בתקופתה נחשבה לפסגה מבין דגמי סיטרואן וגם ציון דרך טכנולוגי בפני עצמו.
סיטרואן טרקסיון אוואנט יוצרה בין השנים 1934 ל-1957 בכ-760,000 עותקים. הטרקסיון, הייתה למעשה המכונית הראשונה בייצור המוני שכללה מרכב אחוד והנעה קדמית, דבר ייחודי לאותן שנים. עוד מרגע הכניסה לטרקסיון החוויה הופכת למיוחדת, וזאת הודות לדלתות ההתאבדות (דלתות קדמיות שציריהן מותקנים על קורה B). הנהיגה בטרקסיון הצריכה הסתגלות: תיבת ההילוכים הידנית והמעורפלת בעלת שלושת יחסי ההעברה מתופעלת על ידי בורר שממוקם בצידו הימני של גלגל ההגה הגדול ונטול התגבור. הבלמים גם הם מצריכים לחיצה נחושה על מנת לבלום, אך זה לא מהווה בעיה משום שקצב הנסיעה איטי למדי. ככה זה כשבחזיתה של הטרקסיון מותקן מנוע בנפח 1.9 ליטר המפיק 56 כוחות סוס שמסוגלים לשנע את נוסעיה במהירות מרבית של 115 קמ”ש.
טרקסיון אוואנט היא בהחלט לא כוס התה (או השמפניה) שלי אבל בהחלט סימנתי V על כלי רכב מיוחד מאד, אחד מעמודי התווך של סיטרואן ואולי גם של תעשיית הרכב כולה. הטרקסיון אוואנט הוחלפה על ידי ה-DS האלמותית, שהציגה גם היא לא מעט טכנולוגיות פורצות דרך לאותן שנים.
על ה-DS לא הזדמן לנו לנהוג הפעם ומהטרקסיון אוואנט קפצנו היישר לשנות ה-70 וה-80 אל מושבי העור הנעימים והרכים של הסיטרואן CX 25 GTI Turbo 2. בחזיתה של הסיטרואן הזו, שהאקזמפלר הספציפי הזה גמע רק 3,600 ק”מ במהלך כל חייו, מותקן מנוע טורבו-בנזין בעל ארבעה צילינדרים בנפח 2.5 ליטר המשודך לתיבת הילוכים ידנית. המנוע הזה מפיק 167 כ”ס מכובדים לתקופה, המגיעים ב-5,000 סל”ד ומומנט של 30 קג”מ המגיע ב-3,250 סל”ד.
באותן שנים סיטרואן התגאתה במערכת המתלים ההידרו פנאומטיים, שתרמו לנוחות נסיעה גבוהה במיוחד, ואת זה ניתן היה להרגיש כבר מהמטרים הראשונים בהם גמעתי יחד עם ה-CX.
עוד טכנולוגיה מיוחדת שהותקנה ב-CX היא תגבור הגה הידראולי הכולל גם מרכוז אוטומטי, מערכת מוזרה בהחלט וספק אם הכרחית, אבל הייתה עוד מקור לגאווה עבור סיטרואן. אופיו של המנוע הוא בדיוק מה שציפיתי ממנוע טורבו-בנזין של שנות ה-80: טורבו שמתחיל להיות אפקטיבי לא לפני 3,000 סל”ד. ומה לגבי תג ה-GTI (המעלה אסוציאציות לפיג’ו 205) או ה-Turbo 2 (מישהו אמר רנו 5)? ובכן, הסיטרואן הזו היא מכונית סאלון רכה למדי וזוויות הגלגול המוחשיות לא עודדו תקיפת פניות, ככרות או כל דבר שהצריך עבודת הגה.
דילוג נוסף בשנים קדימה הביא אותי לשבת מאחורי ההגה של הסיטרואן XM, שיוצרה בשנות ה-90 והחליפה את ה-CX כספינת דגל של החברה. האקזמפלר הספציפי הזה גמע רק 1,600 קילומטרים מהיום שיצא משערי המפעל וזה מורגש במהלך הנהיגה בו. פעולתו של מנוע הטורבו ודיזל הגמיש בנפח 2.5 ליטר המפיק 130 כ”ס נעימה וחלקה, וכך גם תפעול תיבת ההילוכים הידנית. כן, בשנות ה-90 בעלי מכוניות סאלון אירופאיות אהבו לנהוג ולהעביר הילוכים, ועוד בדיזל. למפונקים יותר הייתה גם גרסת בנזין V6.
XM מצוידת גם בגלגול המתקדם דאז של מערכת מתלים ההידרו-פנאומטית, ומציגה, באופן לא מפתיע, נוחות נסיעה מצוינת אשר יחד עם המושבים הרכים והרחבים, מייצרים תא נוסעים שנעים לשהות בו ולגמוע מרחקים ארוכים. בצרפת, כמו בצרפת, לרשות הנוסעים מאחור ספסל נוח ומרווח הכולל זוג מצתים וזוג מאפרות. לא בטוח שעשן הסיגריות של הנוסעים מאחור יעבור בשלום את תקנות הזיהום המחמירות של עולם הרכב בשנת 2023. סה לה וי.
