ההיסטוריה של תעשיית הרכב ועולם מרוצי המכוניות סיפקה אינספור סיפורים, דרמות ומאבקים שיכולים לשמש בסיס לסרטים שוברי קופות. אך עם זאת, כמות הסרטים המוטוריים העלילתיים שהופקו במהלך השנים דלה למדי. אלא שבעשור האחרון ישנה התעוררות בהוליווד שצמאה לסיפורים ושוברי קופות חדשים וגילתה את העולם המוטורי כבאר לשאוב ממנה השראה, ולא, אנחנו לא מדברים על סרטי פעולה מופרכים עם נגיעות מוטוריות בסגנון “מהיר ועצבני 284 חרטא דריפט”.
Rush שיצא בשנת 2013 וסיפר על המאבק בין ניקי לאודה לג’יימס האנט סלל את הדרך והיה סרט מהנה לחובבי הרכב והמרוצים, וגם לאלו שלא. “פורד נגד פרארי” שהגיע 6 שנים לאחר מכן סבל מחוסר דיוק היסטורי ושילב יותר מידי קיטש הוליוודי, אך עדין היה מהנה למדי ובהחלט היינו שמחים לעוד סרטים מסוגו כאתנחתא בידורית. ההצלחות של שני הסרטים הובילו לעוד סרטים מוטורים בהם הסטנדרט המשיך לרדת, כהשיא היה “גראן טוריסימו” שהתבסס על סיפור אמיתי של חובב משחק המחשב הפופולארי שהפך להיות נהג מרוצים, סרט שהיה מופרך להפליא ומביך מבחינה קולנועית.
בסוף השבוע האחרון הגיע לאקרנים סרט מוטורי חדש הנוגע באחד מהאנשים המפורסמים והמשפיעים על תעשיית הרכב, עולם המרוצים ובמידה רבה גם על התרבות הפופולארית. מדובר באנזו פרארי, שסיפור החיים שלו, בשילוב אופיו הבלתי מתפשר וההיסטוריה יוצאת הדופן של פרארי כיצרנית רכב וקבוצת מרוצים יכולים לספק בסיס לטרילוגיה מוטורית בסגנון “הסנדק”. הציפיה הייתה גדולה גם כיוון שחובבי הרכב ציפו לסוג של פיצוי אחרי הסרט “למבורגיני: האיש מאחורי האגדה” שיצא 2022 ותיאר את תולדות חייו של פרוצ’יו למבורגיני בצורה קיטשית להפליא כסרט יח”צני שגרר ביקורות קוטלות.
הסרט “פרארי” הצליח לעורר עוד יותר ציפייה לאור העובדה שעל הבימוי הופקד מייקל מאן, אחד הבמאים הנחשבים בהוליווד שהוציא תחתיו כמה שוברי קופות איכותיים כמו “המוהיקני האחרון”, “היט”, “עלי” ו-“אויבי הציבור”. תוסיפו לכך את אדם דרייבר בתפקיד אנזו פרארי ואת פנלופה קרוז בתפקיד אשתו ותקבלו על הנייר פלטפורמה עם פוטנציאל איכותי. אבל רגע, מה אשתו של אנזו פארי קשורה לאירוע?
רוב חובבי הרכב מכירים את אנזו פרארי כאיש שעמד בחזית של קבוצת המרוצים והמפעל שייסד, כאיש בעל יחסי אנוש מפוקפקים, עקשן כפרד ובסך הכל טיפוס לא סימפטי במיוחד. מעט מאד אנשים יודעים שבזמן שאנזו רדה בעובדיו, אשתו לאורה ניהל את הצד האופרטיבי של העסק ורדתה בו. עלילת הסרט מתמקדת בסוף שנות ה-50′, בתקופה שההצלחות של פארי על המסלול היו מוגבלות, המכירות של מכניות כביש דשדשו ועתיד החברה היה לוט בערפל עד כדי כך שפרארי נאלץ לחפש שותפים שירכשו את החברה. אחד מהשותפים הפוטנציאלים אגב היה הנרי פורד, שפיצוץ המשא ומתן איתו הוביל לעימות המפורסם בין פורד לפרארי בלה מאן, מה שהונצח כידוע לפני מספר שנים בסרט “פורד נגד פרארי” – שם “אנזו” הבליח למספר שניות על המסלול כקריקטורה מוקצנת של עצמו.
הבחירה להתמקד בנקודת זמן ספציפית בהיסטוריה של פרארי האיש והחברה הוא מובן, כיוון שמדובר בסרט עלילתי ונפתולי חייו של פרארי ארוכים ומורכבים מכדי לרכזם בסרט של שעתיים. אבל במקום לספר את הדרמה של אותה נקודת זמן מהמקום המשמעותי ביותר בסיפור מבחינה היסטורית, ולא רק של חובבי רכב ומרוצים, בחרו יוצרי הסרט לספר את הסיפור דרך הפן האישי של אנזו פרארי, דרך היחסים בינו לבין אישות בצילה של הפילגש והבן מחוץ לנישואים.
בקיצור, הדרמה על מסלול הניסויים במראנלו בדרך למרוץ המיליה מיליה נדחקה הצידה לטובת הדרמה האם אנזו יחזור בזמן הבייתה. ההתייחסות לפן האישי בחייו של אנזו מספקת גם הצצה להשפעת מותו של בנו אלפרדו “דינו” שמת ממחלת ניוון שרירים בשנת 1956, השפעה שמרחפת מעל אבל לא זוכה להתייחסות מספקת בסרט למרות שהשפיעה רבות על פרארי שראה בדינו כיורשו והנציח אותו מאוחר יותר בסדרת דגמי הדינו המפורסמת של החברה. לצד זאת, בולטת ההתעלמות הכמעט מוחלטת מאירועים מעצבים בחייו של אנזו פרארי כמו קריירת המרוצים שלו המוזכרת כבדרך אגב במשפט בודד.
בסופו של דבר, הסרט “פרארי” נופל בין הכיסאות. כסרט דרמה הוא לא מספיק נוגע עמוק בפרארי עצמו, למרות שאדם דרייבר מנסה ככל יכולתו להמחיש את אישיותו הגבולית של אנזו ולחשוף מעטה של אנושיות באדם שהיה ידוע כרגיש כמו צמיג משומש. מצד שני, לרוב האנשים שיתרגשו מהשם פרארי שמופיע על כרזת הסרט לא מתעניינים ורוצים לראות את הריבים של אנזו בבית, אלא את הריבים שלו מול יריביו על המסלול, ועבור קהל היעד המחפש סרט מוטורי “פרארי” הסרט פשוט דלי מידי באקשן והתרחשויות מוטוריות. למורשת ולסמליות של פרארי מגיע הרבה יותר מכך.