האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. כך אומרת האימרה המוכרת שמתגלה כנכונה בכל פעם מחדש. בחודש החולף הרגשתי זאת על בשרי ומה כבר ביקשתי, לנדוד אל אירופה ולהביא לך כתבה על מכונית שאף עיתונאי אחר לא שם עליה יד עדיין.
התוכנית הייתה פשוטה – לנצל שהות באירופה לטובת קפיצה לגרמניה. תיאום רכב שירות שיוכל להביא אותי אל אותה מכונה נדירה (פולקסווגן גולף R) ולדאוג להיות פנוי במשך יומיים לטובת הדגימה האמורה. ברגע שגיליתי שאני אמור קרוב לתאריך היעד להיות בהשקה בספרד ובדרך חזרה לעצור לקונקשן בגרמניה, סידרה את כל החלקים במקום.
ההתחלה הייתה חיובית, יחסית. אחרי שני קונקשנים ונהיגה של 300 ק”מ ברכב שכור הגעתי למקום ההשקה. הונדה בחרה להשיק את הטרנסאלפ החדש בפארו, פורטוגל. החבר’ה מישראל היו חלק מהסבב האחרון של ההשקה. מסתבר שלפני הגעתנו כל הימים היו גשומים וכן העיתונאים התנהלו כברווזים, רוכבים באיטיות אחרי מובילי הדרך (כנהוג בהשקות מעין אלו). לנו, היה מזל. אנחנו קבלנו את יום השמש הראשון מזה הרבה זמן. גם רוכבי ההובלה של הונדה, שסבלו ממקלחות גשם רצופות בשבוע החולף חייכו מאוזן לאוזן.
התוצאה הייתה חגיגת גז על האספלט הפורטוגלי. עם קצב שבטח היה מתאים יותר לאופנועי מחודדים מאשר לאדוונצ’ר ידידותי. ההונדה לא התרגש, שיתף פעולה, האיץ מלוא סל”ד חיכך רגליות באספלט המשובח כשאנו נצמדים למוביל השיירה ומדרבנים אותו להעלות עוד את הקצב. זה לא דרש הרבה שכנוע. בתום הרכיבה אני עוצר לידו, עם חיוך ענק על הפנים, מודה לו על ההובלה היעילה והמהירה. גם החיוך שלו גדול ויש לו גם תשובה מקורית: “כל מה שאני צריך בשביל להיות מרוצה זה רוכב טוב ומחייך”.
איך שנגמרה הרכיבה, הייתי צריך להיכנס לרכב השכור ולהרביץ 300 ק”מ חזרה בכדי להספיק לטיסה שלי לגרמניה. רגע אחרי ההתחברות לכביש המהיר לכיוון ליסבון אני רואה שצריך לתדלק. אני פתאום קולט שאני כמה עשרות ק”מ מפורטימאו, שם הסתיימו באותו היום ימי הניסוי האחרונים לפני עונת ה-MotoGP. חישוב קצר מראה שאין לי באמת זמן. גם לילה, סוף היום. מה אני יכול לעשות שם? העסק נגמר.
בתחנת הדלק אני נכנס לשלם ועומד עם סיגריה בצד לפני החזרה לרכב. אני קולט דמות מוכרת עומדת להיכנס לחנות הנוחות. לא פחות מסנטי הרננדז – ראש הצוות של מארק מרקז. מר הרננדז, אתה לא אמור להיות בפורטימאו? אני שואל אותו במבט מחויך. כן, כן הוא אומר. נגמר, נוסע לליסבון לתפוס מטוס הביתה. הוא נראה עייף, מוטרד. מי שעקב אחרי ביצועי הקבוצה בפגרת הקיץ, יכול להבין למה. אני שולח כמה מילות עידוד, אומר לו שיש להם הרבה אוהדים אצלנו ומאחל נסיעה טובה. הוא מודה ומתעניין, אבל ברור לי לחלוטין שהדבר האחרון שהוא צריך זה איזה עיתונאי ישראלי שישאל אותו שאלות. לאט לאט אני רואה עוד רכבים שכורים עם חברי קבוצות כאלו ואחרים זורמים אל התחנה. אולי מארק בסביבה? אין לי זמן לענות על השאלה הזו, אני צריך לתפוס מטוס.
את המטוס תפסתי אבל מה שקרה אחר-כך הוריד את התוכנית כולה מהמסילה. מינכן והסביבה עם טמפרטורות סביב ה-0 מעלות. יש אפילו שכבת שלג עדינה על העיר לסירוגין. ההודעות בטלפון בזמן שנחתתי, בישרו לי שהנהיגה המתוכננת במפלצת ההיסטורית, לא תצא לפועל. אנחנו מדברים כאן על חתיכת פנינה מהעבר, והיא לא יוצאת לשום מקום במזג אוויר כזה. אוסף את הגולף בשדה התעופה ויושב מנסה להפנים. יש לי יומיים פנויים כאן, אבל המכונה שלשמה הגעתי, נשארת במחסן מבוקר הטמפרטורה. דרעק.
הגולף R מצידה נסתה לנחם אותי, אבל זה קרב אבוד מראש. ציפייה היא עסק מסוכן למדי וכשאתה מתכונן לנהיגה במפלצת יורקת אש עם ערך בלתי ניתן לכימות, גם הרותחת שבקומפקטיות לא תצליח להשביע את תאוותך. בטח עם מזג האוויר הזה שמסביב, על צמיגי שלג מוגבלי מהירות. ולאן בכלל נוסעים עכשיו. אחרי שבועות של תכנון ברור, מצאתי את עצמי יושב במכונית חסר כיוון. כמו שאומרים במחוזותינו – אכלתי אותה. אחרי כמה דקות של דיכדוך נזכרתי בכבישים בכבישי ההרים בדרום גרמניה. אלו המפלרטטים עם גבולות אוסטריה. נהגתי לאורך השנים בחלק מהם, אבל מעולם לא תפרתי את כולם יחדיו.
הנתיב האמור נקרא – כביש האלפים הגרמני – אבל הוא לא באמת כביש. זו יותר אסופה של דרכים מפותלות הנעות בין פסגות הרים עם נוף אירופי כמו שצריך. אם מחברים את כל אלו יחד, מקבלים 515 ק”מ של פיתולים, טיפוסים, ירידות לרבות אספלט משובח. קדימה, יש תוכנית. המכונית עצמה שימחה אותי פחות. בפעם האחרונה שנהגתי בגולף R על כבישי ישראל, קיבלתי אותו עם צמיגים קדמיים גמורים כאלו שהשפיעו לרעה על ההתנהגות שלה. כך שלא ציפית ליותר מדי כאן וגם לא חשבתי להתעסק בזה. תפקידה יסתכם בלקחת אותי אל ההרים, להעביר לי יומיים רגועים לפני החזרה לתופת בישראל.
הבחירה בכביש האלפים הגרמני התבררה כמוצלחת מאוד. קודם כל הדרכים היו ריקות מאדם וזה תמיד מעודד. ולצד זה הנוף עוצר נשימה, טבול באגמים עם שכבת קור עליהם, חתיכות היסטוריה ונופים אדירי מידות ויופי. והכבישים, פיתול רודף פיתול, שלג בצידי הדרך ואספלט שמרגיש אוחז גם בתנאים האלו.
ואולי בכלל זה לא האספלט. שמע, מכוניות חזקות עם הנעה קדמית או הנעה כפולה מבוססת הנעה קדמית, הן לא בדיוק כוס התה שלי. אבל כרגיל, השנים עוברות, וכל היצרניות מתכנסות לאותו הכיוון. כך שכל הקומפקטיות החמות מסביב פולקסווגן גולף R מציעות למעשה את אותו הדבר: מנוע חזק, הנעה כפולת מבוססת קדמית באריזה שימושית. מה שקרה מבלי ששמנו לב, זה שהנוסחה של הגולף המצליחה לא רק סימנה את הדרך, היא גם הפכה להיות המוצר הבשל והמרשים ביותר מהמרכיבים האלו.
בדורה האחרון, זו מכונית שלמה בצורה שלא תיאמן. אם תרצה – גלגול מושלם אחרון של הרעיון שהוצג ב-R32. ליטוש סופי לפני הפרידה. היכולת שלה לנוע ולתפקד כמו משפחתית איכותית פרימיומית, לא אמור להפתיע אף אחד. ואכן לא הופתעתי לגלות שקל להעיף איתה ק”מ מהירים בנוחות גבוהה. מה שכן הפתיע אותי, זה האופן שבה היא מתנהגת בתנאים לא תנאים, בכבישים המגוונים עליהם נהגתי. המכונית שתחתיי לא מצוידת בחבילת הפרפורמנס שמציעה מצב דריפט שהיה יכול להיות נחמד כאן, אבל היא כן מדגימה לאן הטכנולוגיה הביאה את מערכת ההנעה הזו.
עם יכולת חלוקת מומנט בין הגלגלים הקדמיים לאלו האחוריים וגם בין שני אלו, היא מייצרת איזון מפתיע ויעיל מאוד. עד כמה יעיל? צריך ממש להתאמץ בכדי לגלות שמצוץ של תת-היגוי על הכבישים כאן זו ממש לא מרגישה כמו מכונית מבוססת הנעה קדמית (סוף סוף אפשר להוסיף). אתה מתקרב לפנייה, קוצר מהירות בחסות הבלמים האדירים, נכנס עם טרן-אין שקול ומדויק כשהרכב מאוזן לחלוטין. חוזר לגם והיא מתחילה למשוך, לא דוחפת את האף, מהדקת קצת מאחור, כשארבעת הגלגלים מטיסים אותך לעבר הישורות הקצרצרות, והאקרפוביץ האופציונאלי משדר קריאות מלחמה מאופקות מאחור. זו גולף עם 320 כ”ס? זה בהחלט לא מרגיש כך. נסיונות הפרת האחיזה מלפנים ומאחור מלווים בגיחוך קל מצד השלדה הזו, לא תודה היא אומרת, ופשוט פונה מהר יותר, או נכנסת הדוק יותר. פרובוקציות חדות יותר יניבו מעט תגובה, אבל לא הרבה יותר מזה.
חשוב לי להדגיש שלא מדובר כאן בסתם מדבקה על הכביש. היא מגיבה, פונה, מהדקת כשצריך – מבינה מה אתה מבקש. זה נראה שמשהו פשוט החליט לתת לגולף R אחרי כל כך הרבה שנים אופי משל עצמה. דפוס התנהגות שיאפיין אותה – אוחזת בכל תנאי, עם התנהגות סופר צפויה ורהוטה. את תת ההיגוי הטרמינלי השאירו בחוץ הפעם. מי שבכל זאת רוצה משחקי זנב ארוכים וזמינים יותר, יכול להזמין את פולקסווגן גולף R עם חבילת הביצועים המציעה מצב דריפט וגם מצב ספיישל (שפותח על גבי הנורבורגרינג, כמובן).
השילוב בין היכולות האלו, הכבישים הנהדרים והנוף הנפלא, כמעט הצליחו להשכיח ממני את הסיבה האמיתית לנחיתתי באיזור. רק כמעט. עם היעלמות החורף באופן סופי, אני אשוב לכאן. לפגוש באותה מפלצת ישנה. עד אז, אני שמח לגלות את היכולת החדשה של הגולף החזקה ביותר בייצור סדרתי. יכולת שתהפוך אותה לאייקון לצד ה-GTI. מסוג המכוניות שאוטוטו נתגעגע אליהן.