1. סמל תרבות
פולקסווגן חיפושית נולדה כחזונו של המשטר הנאצי למכונית עממית לארבע אנשים לרגל רשת האוטובאנים הגרמנית המתפתחת. בפועל היא התחילה את חייה באמת כאשר הבריטים חידשו את ייצורה במפעל בוולפסבורג במטרה לשיקום גרמניה המרוסקת. החיפושית הפכה להיות אחת מכלי הרכב הנמכרים ביותר בעולם עם 21.5 מיליון יחידות בין השנים 1938 ל-2003. מעבר להצלחתה המסחרית, החיפושית עברה מהפך תרבותי מדהים, מכונית שקמה מהריסות מלחמה הפכה בשנות ה-60 וה-70 לסמל של תנועת ההיפים, של שלום ושל אהבה. פשטותה המכנית, והמבנה הייחודי לה, גרר תעשייה שלמה של שיפורים, גרסאות, ותרבות משלה.
2. אייקון נצחי
פורשה 911 הוצגה לראשונה בתערוכת פרנקפורט בספטמבר 1963, והפכה במרוצת השנים לאחת המכוניות הספורט המזוהות ביותר בהיסטוריה. העיצוב והתכנון המקורי הפך לאייקון כשפורשה מצליחה לשמור על קו מחבר בין כל דורות ה-911 למרות ההבדלים הבולטים ביניהם מנוע בוקסר מאחור, צללית ייחודית, איכות בניה גבוהה וביצועים שלא באים על חשבון אמינות. כאשר פורשה נקלעה לקשיים כלכליים בשנות ה-80, התעוררו מחשבות לזנוח את ה-911 ותדמיתה הסוררת. למרות אלו, הדבקות ב-911 כמוצר הדגל הצילה את החברה. עם השנים גדלה ה-911, התקדמה, נוספו לה קירור מים ועוד השפעות מודרניות. גם המנוע האחורי זז לאורך השנים יותר לכיוון המרכז בכדי לשפר את התנהגות הכביש של “מיצרת האלמנות”. ה-911 בדורותיה האחרונים מתרכזת יותר בייצור כוחות G. היא כבר לא המכונית הכי נמכרת של פורשה בעידן ה-SUV ועדיין ה-911 היא פורשה עצמה האחת שבזכותה המותג הזה קיים.
3. זן חדש
ב.מ.וו 2002, שהושקה ב-1968, יצרה למעשה את קטגוריית הסדאן הספורטיבית המודרנית כפי שאנחנו מכירים אותה היום. הרעיון היה פשוט אך מהפכני: מנוע חזק יחסית עם כ-100 כ”ס במקור שעברו לגלגלים האחוריים, שהותקן בתוך מרכב קל וקומפקטי. ה-2002 הציגה את מה שהפך למעשה ל-DNA של ב.מ.וו: מכונית עם התנהגות כביש מצוינת שמספקת חווית נהיגה מהנה וממוקדת בנהג. כאשר ב.מ.וו הציגה את גרסת הטורבו שהפיקה 170 כ”ס בשנת 1973, היא הייתה למעשה אחת המכוניות הראשונות בעולם עם מגדש טורבו בייצור המוני, ופתחה עידן חדש בקטגוריית המכוניות הספורטיביות. התפיסה ההנדסית של ה-2002 – מנוע גדול ברכב קטן – השפיעה באופן משמעותי על פילוסופיית התכנון של של דגמי ב.מ.וו הספורטיביים יותר לשנים קדימה.
4. הלהיט החדש
פולקסווגן גולף, שהושקה בשנת 1974, נולדה מתוך צורך קיומי: להחליף את החיפושית שוברת השיאים (אך גם מיושנת) במכונית מודרנית שתתאים לצרכים העדכניים של שוק הרכב. המרכב שנבחר היה קומפקטי, מודרני ושימושי . העיצוב של ג’יוג’ארו טוב כל כך עד שהוא השפיע על דור שלם של מכוניות. מבחינת פולקסווגן המעבר למנוע קדמי והנעה בהתאם היה מהפכני, וההצלחה הייתה מיידית. עם יותר מ-37 מיליון יחידות שנמכרו לאורך שמונה דורות, פולקסווגן גולף הפכה לאחת המכוניות המצליחות בהיסטוריה. היא עדיין נחשבת לאמת המידה בשוק המכוניות הקומפקטיות המודרני, והיא הגדירה למעשה את המושג “האצ’בק” באירופה. הגולף היא הוכחה לכך שמכונית יכולה להיות קומפקטית, חסכונית, פרקטית ומהנה לנהיגה בו-זמנית. וזה עוד בלי להזכיר ה-GTI.
5. סטנדרט יוקרה
מרצדס W126, הדור השני של ה-S-Class שיוצר בין השנים 1979 ל-1991, קבע סטנדרטים חדשים למכוניות יוקרה סדרתיות. מכיוון שהיא תוכננה בעידן משבר הנפט, ה-W126 הייתה למעשה חלוצה בכל מה שנוגע בשילוב של יוקרה ויעילות אנרגטית, עם מקדם גרר אווירודינמי משופר באופן משמעותי ביחס לקודמתה. היא הציגה חידושים בטיחותיים רבים שהפכו לסטנדרט בתעשייה: כריות אוויר לנהג (משנת 1981), מערכות ABS משופרות, אזורי קריסה מתוכננים ומערכות בטיחות פסיביות מתקדמות. ה-W126 נחשבת לאחת ממכוניות היוקרה האיכותיות והאמינות ביותר שנבנו אי-פעם. הצלחתה העצומה, שכוללת למעלה מ-890,000 יחידות שיוצרו, קבעה את מעמדה של מרצדס כיצרנית מכוניות היוקרה המובילה בעולם.
6. משיכה בכביש
אאודי קוואטרו, שהושקה בתערוכת ז’נבה במרץ 1980, חוללה מהפכה בתעשיית הרכב כשהציגה מערכת הנעה כפולה קבועה במכונית כביש סטנדרטית (אם כי סובארו וג’נסן הקדימו אותה). עד אז, הנעה לארבעת הגלגלים נחשבה לטכנולוגיה השמורה לרכבי שטח וכלי עבודה. מהנדסי אאודי פיתחו מערכת ייעודית המספקת הנעה כפולה פחות מסורבלת וגם קלה יותר לכביש. הקוואטרו שלטה באליפות הראלי העולמית בתחילת שנות ה-80 הודות ליתרונות ההנעה הכפולה בכל מה שקשור ליכולת הורדת הכח לאספלט או לשביל, בעיקר כשתנאי האחיזה לא היו אופטימאליים. ההצלחה הובילה לאימוץ נרחב של טכנולוגיית הנעה כפולה בתעשיית הרכב כולה, והיום מגוון יצרנים מציעים מערכות הנעה כפולה בחלק מהדגמים שלהם.
7. רק לנהוג
פורשה קאררה GT, שיוצרה בין השנים 2003 ל-2006 בכמות מצומצמת של 1,270 יחידות בלבד, מייצגת ככל הנראה את שיאה של הנדסת הרכב הגרמנית. במרכזה הותקן מנוע V10 בנפח 5.7 ליטר המפיק 612 כ”ס, שפותח במקור עבור מסלול המרוצים. המנוע המרכזי מהווה למעשה שילוב אידיאלי בין איזון וביצועים, והוא הופך את הקאררה GT למכונת נהיגה טהורה באמצעות תיבת הילוכים ידנית בלבד, היגוי מכני ללא סיוע חשמלי, ומשקל של 1,380 ק”ג בלבד הודות לשימוש נרחב בסיבי פחמן ובאלומיניום. הקאררה GT הייתה תשובתה של פורשה לשאר מכוניות העל של התקופה, אך בניגוד אליהן, היא הלכה בדרך כמעט אנלוגית בהשוואה להפגזות הטכנולוגיות שהגיעו מאיטליה לדוגמה. הגישה הזו הפכה אותה לאייקון עבור חובבי רכב ולאחת המכוניות המבוקשות ביותר בעולם האספנות.