השינויים בתעשיית הרכב מביאים לא מעט דגמים בעלי שורשים ומסורת של שנים לסוף דרכם. והשבוע הגיע לסוף דרכו דגם נוסף שכבר אין לו מקום בעידון המודרני. מפס הייצור בבראמפטון שבאונטריו התגלגלה היחידה האחרונה של קרייזלר 300C. עבורנו לא מדובר בדגם נחשב במיוחד, אבל עבור האמריקאים מדובר בסוף עידן שכן זוהי מכונית הסדאן האחרונה של קרייזלר עם מנוע V8 שחותמת את שושלת סדרה 300 שנחשבת לאייקון אמריקני והחלה להתגלגל אי שם בשנת 1955.
קרייזלר 300C האחרונה שירדה מפס הייצור היא ממהדורת הפרידה המיוחדת (כפי שהוצגה גם לדודג’ צ’ארג’ר וצ’אלנג’ר החולקות את אותו פסי ייצור) שהוציאה קרייזלר לפני כשנה ב-2,200 יחידות. מהדורה זו כוללת מספק שינויים קוסמיים כמו שבכה שחורה, ספויילר אחורי, חישוקים ייחודיים וסמלים בהשראת קרייזלר 300 המקורית, כאשר מצוידת במנוע ה”המי” V8 בנפח 6.4 ליטר שהספקו שודרג קלות ל-490 כ”ס וברמת אבזור גבוהה.
קרייזלר 300C הוצגה כקונספט בתערוכת ניו יורק של שנת 2003 כאשר היא שאבה אלמנטים עיצוביים מקרייזלר כרונוס, קונספט שהוצג 5 שנים קודם לכן בדטרויט. הגרסה הסדרתית יצאה לדרך בשנת 2004 ובישרה על העידן החדש של קרייזלר תחת השותפות עם מרצדס שהולידה את “דיימלר קרייזלר”. קרייזלר 300C הייתה מכונית סדאן בגודל מלא שהמשיכה את קו הרטרו העיצובי של קרייזלר שהוצג גם ב-PT קרוזר ולפלימות’ פראוולר, כשהיא עשתה מחווה גם ל-300 המקורית משנות ה-50′.
מתחת לעיצוב השרירי עם גריל הכרום הנוסטלגי שהפך להיות חביב על ראפרים, וחובבי בלינג בלינג בשוק האפטרמרקט, הסתתרה פלטפורמה חדשה שבישרה על חזרתה של קרייזלר להנעה אחורית. הפלטפורמה עשתה שימוש ברכיבים שהגיעו ממרצדס כמו כלוב המכונית והמתלה האחורי הרב חיבורי שהגיעו מה-E קלאס W211, המתלה הקדמי מה-S קלאס W220, כאשר מרצדס תרמה גם את מנועי הדיזל שנועדו עבור השוק האירופאי ותיבת ההילוכים האוטומטית בעל 5 המהירויות.
קרייזלר 300C הוצעה עם מנועי V6 בנפחי 2.7 ו-3.5 ליטר, אבל הבשורה האמיתית הייתה חזרה למנוע ה-V8 שלא היה בדגמי הסדאן של קרייזלר מאז הניו יורקר של תחילת שנות ה-80′. זה לא סתם V8 אלא מנוע “המי” בנפח קלאסי של 5.7 ליטר כמו ב-300 המקורית כאשר מאוחר יותר הוצעה גרסת SRT8 עם מנוע 6.1 ליטר שסיפק 425 כ”ס שנתנו את התחושה שקרייזלר חוזרת לימי הזוהר. אותו בסיס מכאני אגב שימש גם את דודג’ צ’ארג’ר התאומה ולאחר מכן את הגלגול המודאני של הצ’אלנג’ר.
ההצלחה של קרייזלר 300C בשנים הראשונות הייתה מרשימה, ובשנת 2006 נמכרו למעלה מ-170 אלף יחידות של ה-300C והעתיד נראה ורוד. זו הייתה גם שנת השיא של הדגם, ומהר מאד הגיעו משברי הסאב פריים והדלק של 2008 שהובילו לצניחה במכירות, הברית עם מרצדס פורקה וקרייזלר נכנסה למאבקי הישרדות שהובילו לבסוף לאיחוד עם פיאט שהוליד את קבוצת FCA.
תחת FCA עבר קרייזלר 300C מתיחת פנים מקיפה בשנת 2011, עם שינויי עיצוב, תא נוסעים חדש ומנועים עדכניים. כחלק מהארגון מחדש בקבוצת FCA קרייזלר הפכה באופן תמוה לאחות של לנצ’יה, וכך מצאה את עצמה ה-300C באירופה עם שבכה שונה ואופציה למנועי דיזל תחת השם לנצ’יה תמא. הגלגול החדש והמוזר של התמא היה כישלון מביך כיוון שאף אחד לא רצה לקנות מכונית “איטלקית” תוצרת אמריקה, למעט כ-5,000 מכוניות בלבד שנמכרו באירופה ב-6 שנים. קרייזלר חזרה להתמקד ב-300C בצפון אמריקה ובשנת 2015 עברה המכונית מתיחת פנים שכללה מעבר לשינויים קוסמטיים גם תוספת של תיבת הילוכים אוטומטית חדשה עם שמונה יחסי העברה ומערכות בטיחות אקטיביות.
מתיחת הפנים עזרה ל-300C לשמור על רמת מכירות יציבה יחסית של כ-50 עד 60 אלף מכוניות בשנה, אך משנת 2019 הגיל, השינויים בשוק המשיך לנטות לכיוון רכבי פנאי ותחילת עידן החשמל הובילו לדעיכה כפופולאריות של המכונית (וגם משברי הקורונה והשבבים תרמו את שלהם). הביקוש למכוניות סדאן גם בארה”ב הולך ויורד, ומנועי V8 הפכו למילה גסה כל עוד הם לא מתקנים בחרטום של טנדרים.
קרייזלר תציג בשנה הבאה מכונית סדאן חדשה על בסיס פלטפורמת STLA של קבוצת סטלנטיס. היא לא תהיה חשמלית עדין, אבל מנוע ה-V8 יפנה את מקומו למנוע שישה צילינדרים טורי כפול מגדשים שיציע לא פחות כוח וצריכת דלק עדיפה, כשצפויה גם גרסה היברידית נטענת. עוד צעד קטן בסופו של עידן.
