אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. גם אחרי שנולדתי היה לא רע ודי פשוט, רק שעם הזמן הטכנולוגיה שבאה לעזור די קלקלה את הכל. כן, אני יודע שאני נשמע כמו בומר אבל הבוקר הלוהט, תרתי משמע, בפצאל עם שתי מכוניות ספורטיבית מזן נכחד פשוט מכניס אותך לפרופרציות בחיים. התרגלנו בשנים האחרונות למכוניות ספורטיביות עתירות ביצועים בזכות שפע של טכנולוגיה ואלקטרוניקה, וזה עוד לפני בכל פינה צצות מכוניות חשמליות עם תאוצה שוברת מפרקת שהייתה שייכת בעבר למכוניות העל.
הקפיצה המוטורית הזו קדימה העלימה על הדרך את המכוניות הספורטיביות הקטנות, הפשוטות והעממיות בדיוק כמו הצמד שנמצא כאן. האחת תרד סופית מפס הייצור בשנה הבאה וכבר זכתה למחליפה חשמלית, עם רעש אגזוזים סינטטי. השניה היא היא כבר בגדר מוצג מוזיאוני לאספנים היישר משנות ה-90 שנראות פתאום כל כך רחוקות. למרות שמדגדג לבצע השוואה בין השתיים, זהו לא מבחן השוואתי למרות נקודות הדמיון הגדולות בינהן. זהו יותר מפגש פילוסופי על המסלול שמצית את משבר גיל ה-40.
בצד של הנייטיז נמצאת פיג’ו 106 ראלי. שנות ה-80′ וה-90′ היו השנים בהן פיג’ו הצליחה להפוך חובבי רכב רבים לפרנקופילים בזכות דגמים עממיים, נגישים, מאוזנים ומהנים להפליא גם אם לא נשאו את התג GTi. ה-106 תמיד חסתה בצילה של ה-205, על אחת כמה וכמה בגרסאות הספורטיביות. באופן מעניין דווקא גרסת הראלי של ה-106 הפכה ברבות השנים לנחשקת יותר מה-GTI.
כל הרעיון של גרסאות הראלי החל בפיג’ו עוד בשנות ה-80 ב-205, כאשר רצו להציע לציבור מעין גרסת הומולוגציה קלה, פשוטה לתחזוקה והכי חשוב זולה משמעותית מגרסאות ה-GTI כבסיס למי שמעוניין להתחרות בקטגוריות הראלי העממיות (גרופ N), וראלי הוא מענפי הספורט המוטורי הפופולאריים בצרפת.
פיג’ו 106 ראלי נולדה בשנת 1992 לאחר שגרסת ה-XSI הייתה עם מנוע גדול מידי עבור קטגוריית ה”עד 1,300 סמ”ק”. אז בפיג’ו פשוט לקחו את מנוע ה-1.3 ליטר בעל שמונה שסתומים מה-205 ראלי והשתילו אותו ב-106, עם הספק דומה של 100 כ”ס שהתקבלו ב-7,200 סל”ד גבוהים הודות לגל זיזים חם, אך עם שדרוג של הזרקת דלק במקום צמד מאיידים כפולים. תפריט המתלים היה זהה לגרסת ה-XSI המעודנת יותר, בתוספת מוטות מייצבים. רשימת האבזור כללה בערך כלום, החישוקים היו ברזל פשוטים ומשקל הנוצה עמד על 825 ק”ג בלבד, שזה קצת יותר ממשקל הסוללה בקרוסאובר החשמלי של השכן.
ה-106 ראלי של יובל שמככבת לפניכם שייכת לדור השני, או S2 לפי פיג’ו, שהופיע בשנת 1996 על בסיס מתיחת הפנים של ה-106. מתיחת הפנים נועדה לשפר בין היתר את פלסטיקת תא הנוסעים, נקודת תורפה די בולטת ב-106 ובצרפתיות מהתקופה בכלל, לכן הראלי S2 כבר הציעה איכות חיים משודרגת עם חלונות חשמליים, הגה כוח, אופציה למזגן ואפילו כרית אוויר. המנוע הוחלף לכזה בנפח 1.6 ליטר, עדין עם 8 שסתומים, ועם הספק של 103 כ”ס צנועים אבל עם גמישות משופרת. ההספק המרבי התקבל 1,000 סל”ד קודם לכן והמומנט צמח מ-11 קג”מ שהתקבלו ב-5,400 ל-13.4 קג”מ שהתקבלו ב-3,500 סל”ד הגיוניים יותר.
הטהרנים הזדעקו על כך שהראלי התפנקה והשמינה ל-865 ק”ג, על אף שהתאוצה ל-100 קמ”ש התקצרה מ-9.6 ל-8.8 שניות. כפיצוי היא קיבלה את סטאפ המתלים של ה-106GTI ובלמי דיסק מאחור במקום בלמי תוף. הם גם יכלו להתנחם בכך שה-GTI שקלה 85 ק”ג יותר, והייתה יקרה יותר.
בצד המודרני נמצאת אבארט 595 נובולארי – המהדורה האחרונה של אבארט על בסיס הנובו 500 שנולדה בשנת 2008, כך שמודרני הוא מונח יחסי, בטח בהתחשב בעובדה שהבסיס ל-500 הוא פיאט פנדה שנולדה ב-2003. אבל איך שלא תהפכו את זה, אין שורשים יותר עממים מכך. מכונית הפוזה העירונית והאופנתית עברה תחת הטיפול של אבארט לקטנה חמה עם אופי איטלקי, לטוב ולרע.
אלסיבוני כבר נפרד בדמעות מהנובולארי לפני מספר חודשים כאשר בחן אותה, לכן נקצר את העניינים. במהדורה הזו נהנית ה-595 ממנוע 1.4 המשודרג בעל 165 כ”ס וחבילה דינאמית משודרגת מדגמי הטוריסמו/קומפיטציונה עם בולמי קוני FSD ומערכת בלימה של ברמבו והכי חשוב: היא מגיע עם תיבת הילוכים ידנית ונושאת תג מחיר של פחות מ-140 אלף שקלים. במילים פשוטות, זו הספורטיבית העממית באמת שניתן לרכוש עם ניילונים מיבואן.
כאמור, זה לא מבחן השוואתי. לא צריך להתייצב במסלול בחום של 40 מעלות כדי לדעת שהאבארט מהירה יותר, נוחה יותר לשימוש יום יומי (תודה למזגן), ובאופן אירוני ומשעשע אפילו שימושית יותר. כשמעמידים אותן אחת ליד השניה שתיהן נראות צעצועיות. האבארט שופעת הספוילרים הרבה יותר מוחצנת ואלמלא המדבקות הצנועות הפיג’ו הלבנה נראית כמעט כמו מכונית מהשכרה. מה שמפתיע הוא שהגובה והקימורים של האבארט יוצרים אשליה אופטית שהיא מכונית גדולה יותר, למרות שבפועל הפיג’ו ארוכה ב-2 ס”מ ויש לה גם בסיס גלגלים ארוך ב-6 ס”מ.
כשנכנסים פנימה מגיעה ההפתעה השניה. באבארט תנוחת הנהיגה בשילוב המושבים מעניקים תחושה גבוהה ודחוסה יותר. ב-106 אמנם הותקנו מושבי באקט ספורטיביים, אך התחושה היא שהתחת ממש צמוד לרצפה, תנוחת הנהיגה נכונה יותר והתחושה אוורירית יותר, לפחות עד ששולחים את הרגלים אל עבר הדוושות ומגלים שם אתם במידה 40 ומעלה עדיף לכם לנהוג יחפים. ידית ההילוכים דקיקה והפלסטיקה המינימליסטית היא אולי שדרוג לעומת ראלי S1, אבל עדיין רזה ונראית שברירית. והמזגן… פתאום האבארט נראית כמו פאר תוצרת גרמניה. טוב, מה נהיה ממני? ממתי נהייתי כל כך מפונק? זה לא אני שהתרפקתי לפני כמה פסקאות כמה פעם היה יותר טוב?
מנוע הראלי הניע בנגיעה והעיר גם חשש קל, האם באמת ניתן ליהנות על המסלול עם 100 וקצת כ”ס בלבד? תוך זמן קצר התברר שהשאלה היא לא האם אלא איך, והתשובה? איך שתרצו. ההילוכים קצרים והשילוב ישיר ומאפשר להרגיש את גלגלי השיניים משתלבים, המנוע עולה לסל”ד לא אופייני למנועים דלי שסתומים ומודיע לכם על כך לא רק דרך האוזן אלא גם דרך הגוף עם ויברציות בהתאם. למרות היכולת לעלות בסל”ד המנוע מספיק גמיש, לא כמו מנוע טורבו מודרני שמושך כמעט מאפס, אבל מספקי כדי לפצות כמעט תמיד במידה ופספסתם הילוך.
מגיעים לפניה ואז הנהג יכול לבחור אם לנהוג דרך ההגה או דרך הדוושות. ההיגוי של פיג’ו 106 ראלי מעט כבד במהירות נמוכה ועם יותר מ-3 סיבובים בין הנעילות דורש תשומת לב בפניות הדוקות, אבל עם כל כך הרבה דיוק ואינפורמציה קל לשים את הראלי בדיוק בקו שאתם רוצים. קל להחליט איפה ואיך אתם רוצים את המשקל של הראלי, וכאשר אין כל השגחה אלקטרונית קל להחליט עם רגל ימין אם אתם רוצים שהזנב רק יהדק את הפניה או יצא החוצה.
כיון שבידוד רעשים כמעט לא קיים, התחושה שהיא שהכל נעשה במהירות גבוהה, אלא שבפועל על המסלול יש מספיק זמן לתקן וללמוד. פיג’ו 106 ראלי היא פשוט בית ספר לנהיגה. לעבור מהראלי לנובולארי עושה לאבארט מעט עוול. המפלט אמנם צווח, גרגור המנוע בולט ושילוב ההילוכים קליקי ומהנה, אבל לעומת ה-106 היא מרגישה פתאום כל כך מיושבת.
איש אחד עם פרס נובל אמר פעם שבחיים הכל יחסי. זה היה הרבה לפני שהנובולארי והראלי נולדו, אבל הן ממחישות את האמרה הזו כל כך טוב. כל אחת מהן מספקת שפע של הנאה בדרך שלה, אבל למרות הפער הטכנולוגי ובדרך הביצוע שתיהן שייכות לעידן אחר ומראות שהנאה היא קודם כל מהנהיגה עצמה ולא כתלות במהירות או בקביעת זמנים, פשוט מהדרך שבה לומדים איך ליישם את חוקי הפיזיקה בקורדינציה וקצב נכון.
את הנובולארי אתם עוד יכולים לקנות כחדשה. פיג’ו 106 ראלי בודדות ושבעות קרבות עוד מסתובבות פה ושם בארץ אבל יצריכו אהבה וטיפול מסור (זו גם חלק מהנאה מהמכונה),כשגם בחו”ל הן הפכו נדירות למדי ומחירן עולה עם השנים. אבל לחיבור והתחושה הכיפית הזו אין מחיר, וזו חוויה שחובב רכב חייב כדי שיהיה לו מה לספר לנכדים שיבואו לבקר ברכב חשמלי אוטונומי.
תודה למסלול פצאל שאפשר לנו לבצע את הצילומים
ותודה גם ליובל לוי שהסכים להוציא עבורנו את קפסולת הזמן מהחניה
