עושה רושם שהמדינה לא ממש יודעת איך לטפל בבעיית תאונות הדרכים. משטרה, שכפופה למדינה, מנסה לעשות כמיטב יכולתה. אבל כוח אדם דל ובחירת יעדים לקויה הופכים חלק גדול מהניידות ללא פעילות ואלו שכן מסיירות לא מבצעות עבודה יעילה מספיק.
אני חייב לפתוח כאן סוגרים ולדבר על אכיפה. אני בעד לחזק את המשטרה, ולתת לה לעשות את עבודתה. אבל בד בבד, אם המטרה האמיתית היא שינוי המגמה בכל הקשור להרוגים בתאונות דרכים, חייבת להיות כאן עבודת שיטור איכותית יותר. זה אומר לחפש את התאונות הקטלניות היכן שהן קורות באמת.
לפי נתונים שהוצגו בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא עולה כי שליש מההרוגים בתאונות מגיעים מתאונות שמערבות רכב כבד. השליש השני מגיע ממגזרים שאינם חשופים למערכי ההסברה והלימוד, והיתר אנשים כמוני וכמוך. הרבה יותר קל לאכוף נושא ספציפי כמו רכב כבד ולהציל את חייהם של שליש מההרוגים מאשר לשים עין על כל אזרח ואזרח וללוות אותו ביד מהבית לעבודה וחזרה. כאן אפשר לסגור את הסוגריים…
אפשר להבין שהכשל בטיפול בתאונות הדרכים הוא משולב, יש בתוכו נושאים רבים כשאכיפה היא רק אחד מהם. המשטרה אמונה על האכיפה אבל היא צריכה לשים לפניה יעדים ברורים ואפשריים. המדינה חייבת לטפל במצוקות המשטרה.
מתוך המצוקה הזו החלו בחודשים האחרונים במשטרה “לתגבר כוחות” בצורה יצירתית. אבל אני חושש שזו לא הדרך. הוספת פקחים בשטחים עירוניים שיחלקו דוחו”ת תעבורה היא שטות. ולהוסיף על זה המשטרה כעת מספחת גם שוטרי משמר הגבול שיוסמכו לתת לאכוף עברות תנועה.
כל אלו בבחינת אילתורים וקומבינות שלא יקדמו את המאבק בתאונות דרכים לשום מקום. אני מוכן להתערב איתך שבסוף שנת 2016 נראה גידול משמעותי בכמות ההרוגים על כבישי ישראל. עוד מכוניות, עוד כבישים, עוד הרוגים – זו משוואה פשוטה.
אם המדינה רוצה לשנות את המאזן הזה, היא צריכה להתמקד באכיפה איכותיות, באיזורים ובקבוצות מועדות לפורענות – זו דרך פשוטה יחסית לשנות את המצב על כבישי ישראל.