מנועי 12 צילינדרים מזוהים עם פרארי מאז היווסדה. הנאמנות והאמונה של פרארי למנועי 12 צילינדרים הייתה כל כך גבוהה, שלאנזו פרארי היה קשה לקבל את העובדה בשנות ה-70 שכדי לשרוד הוא היה צריך לייצר מכוניות עם מנועי שמונה צילינדרים ואפילו שישה צילינדרים בלבד, וכשזה קרה הן אפילו לא נשאו את סמל פרארי, ושווקו תחת השם דינו.
אלא שבסופו של דבר המציאות והרגולציה דוחקת גם את פרארי לפינה. מנועי ה-V8 המוגדשים של הדור האחרון הם פשרה נהדרת שגם מעריצי פרארי חיים איתה בשלום (גם אנחנו היינו חיים איתה בהחלט בשלום) אבל במציאות של רגולציה חונקת, תרתי משמע, זה לא מספיק. פרארי החלה במעבר ההדרגתי ליחידות הנעה היברידיות גם בדגמים דגמי לא דגמי העל, כולל עם שילוב של מנועי V6, כחלק מהתהליך הבלתי נמנע כשהפרארי החשמלית הראשונה כבר נמצאת מעבר לפינה. עם זאת, בפרארי ממשיכים להיאחז בינתיים במנועי 12 צילינדרים שהם חלק מה-DNA של החברה, כאשר כיום רק ה-812 סופרפאסט עושה שימוש במנוע V12 אטמוספרי קדמי שממשיך את שרשרת הדורות עד לראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת.
בסוף השבוע האחרון חשפה פרארי באירוע אקסקלוסיבי במיאמי ביץ’ מכונית GT חדשה, או כמו שהם מגדירים אותה ברלינטה דו-מושבית, שאמורה לרשת את מקומה של ה-812 שהוצגה אי שם ב-2017, וצפויה להיות המכונית הסדרתית האחרונה של פרארי עם מנוע 12 צילינדרים אטמוספרי. לאור זאת, די מובן למה בחרה פרארי באופן חריג לזנוח את שיטת השמות שלה המתבססת על צירוף של שלוש ספרות ולקרוא למכונית החדשה פשוט 12Cilindri – 12 צילינדרים. באיטלקית זה נשמע יותר טוב.
העיצוב הוא שילוב של ישן וחדש, כשהדבר הראשון שצד את העין הוא החרטום שבמבט מלפנים וגם מהצד מזכיר מאד את ה-365 דייטונה, מהדגמים הקלאסיים בשושלת דגמי ה-GT של פרארי, ודי מתכתב עם הבחירה בשם שהמכונית שמנזה לרמוז על קלאסיקה מודרנית בהתהוות. פרארי דווקא לא הרחיבו על הדמיון הלא מקרי הזה העדיפו להתמקד באלמנטים עיצוביים אחרים של ה-12 כמו הגג השקוף בחלקו הקדמי, חלון הדלת האחורית המקנה מעין מראה האצ’בקי והשחרת מסגרות חלונות הצד שלמעשה מבטלת את קורה B ומותירה קורה אחורית ענקית העולה מבתי הגלגלים ומשתלבת אל תוך הגג. בצעד לא שגרתי נוסף, הוצגה במקביל פרארי 12Cilindri גם בגרסת ספיידר נטולת גג.
אלא שכמו בכל פרארי הלב כאן הוא המנוע, בטח במכונית שהשם שלה הוא מנוע בעצמו. בחרטם ישנו מנוע ה-F140 בעל זווית של 65 מעלות בין צלעות הצילינדרים, אשר החל את דרכו בשנת 2002 בפרארי אנזו ומאז השוכלל והתפתח עד שהגיע לנפח 6,496 סמ”ק ב-812 סופרפאסט. במהדורתו העדכנית מספק המנוע 830 כ”ס ב-9,250 סל”ד ו-69.1 קג”מ ב-7,500 סל”ד. תוספת של 30 כ”ס ב-850 סל”ד גבוהים יותר ביחס לואריאציה של ה-812. עם זאת, זו לא הגרסה החזקה ביותר של מנוע ה-V12, כאשר ב-SP3 דייטונה חילצה ממנו פרארי 840 כ”ס.
בהתאם לסל”ד הגבוה יותר משמעותית בו מתקבל ההספק המרבי עלה גם הסל”ד המרבי של המנוע ל-9,500 לפני התערבות מנתק ההצתה. נתונים שכנראה לא נראה כבר בפרארי חוקית לכביש. השיפור בהספק ובמהירות המנוע התקבלו על ידי לא מעט שינויים שנעשו במנוע בהם מעבר לטלטלים העשויים טיטניום הקלים ב-40%, גל ארכובה חדש קל ב-3%, ציפוי DLC לשסתומים, גלי זיזים משופרים, מערכת יניקה קומפקטית יותר ומזרקים בלחץ גבוה יותר של 350 באר.
תיבת ההילוכים כפולת המצמדים קיבלה הילוך שמיני, מה שאפשר לשמור על יכולת שיוט במהירויות גבוהות וחסכונית (יחסית), ומצד שני לקצר את ב-12% את יחסי ההעברה בהילוכים הנמוכים. התוצאה היא שה-12Cilindri מאיצה ל-100 קמ”ש ב-2.9 שניות ול-200 קמ”ש ב-7.9 שניות כאשר המהירות המרבית עומדת על למעלה מ-340 קמ”ש. גרסת הספיידר זקוקה לעוד 0.3 שניה כדי להגיע ל-200 קמ”ש
הביצועים של פרארי 12Cilindri מגובים בשלדת אלומיניום חדשה עם בסיס גלגלים קצר יותר ב-2 ס”מ וקשיחות גבוהה יותר ב-15% משל ה-812, כאשר חלוקת משקל המשופרת עומדת על 51.6% לטובת הסרן האחורי בגרסת הקופה. גרסת הספיידר כבדה יותר ב-60 ק”ג ובה היחד עומד על 52.2% לטובת הסרן האחורי. היגוי לכל ארבעת הגלגלים הוא ציוד סטנדרטי ומערכת בלמים אל-חוט בשילוב במערכת בקרות אחיזה והחלקה שנלקחו מה-296GTB אמורות לספק את היכולת הדינאמית המתבקשת, בסיוע שלל עזרים אווירודינמיים דינמיים לשינוי כוח ההצמדה כפי שכבר התרגלנו לקבל בפרארי בדור האחרון. אבל בסופו של דבר, כל אלו רק תפאורה נלווית למנוע ולעיצוב של פרארי 12Cilindri.