עברה כבר כמעט רבע מאה מאז נולדה מיני כמותג בפני עצמו תחת כנפי ב.מ.וו. רבע מאה היא פרק זמן שכבר הופך את התיוג של “המיני החדשה” ללא ממש רלוונטי, בטח בהתחשב בעובדה שבגלגולה המודרני היא כבר קיימת יותר ממחצית חייה של המיני המקורית והאייקונית. במהלך רבע המאה החולפת מיני הצליחה להתבסס ולהפוך ליותר מאביזר אופנה מוטורי בעיצוב רטרו. אמנם רוב הלקוחות רוכשים אותה בגלל העיצוב והסגנון, אבל לא פחות בגלל המיצוב והגישה שבה מכונית קטנה יכולה לספק גם תחושה יוקרתית לצד יכולת דינמית גבוהה. וב.מ.וו גבו על כך מחיר בהתאם.
ה-DNA הזה של מיני חלחל גם לדגמים נוספים הנושאים את שם המותג ונאמנים לאותם עקרונות מנחים, עם חריגות מתבקשות לטעם הקהל כמו מיני עם 5 דלתות ומיני קאנטרימן, שתיהן לא ממש קטנות באופן כללי, אך עדין קטנות באופן יחסי. הצורך לגדול וגם לחדש ועדין להישאר נאמנים לעקרונות המותג, שלא לדבר על הנאמנות לאייקוניות הבריטית של מיני היא חתיכת כאב ראש למהנדסים, למעצבים ולא פחות מכך לאנשי השיווק שהיו צריכים ליצור את דור הדגמים הרביעי של המיני אשר הוצג השנה. כי עם כל הכבוד לסנטימנטים ולמורשת, תעשיית הרכב משתנה והקהל רוצה הרבה מעבר לרטרו. על הקונפליקט הזה מנסה לענות מיני קופר S החדשה בדרך לא שגרתית.
מן המקובל שדגם ותיק מוחלף בדגם חדש, אבל במקרה של מיני האצ’בק החדשה היא התפצלה לשני דגמים מקבילים ודומים, אבל רק לכאורה. כמכונית המיועדת לקהל שברובו עירוני לא תתפלאו לשמוע שבשלהי הדור היוצא של מיני האצ’בק 3 דלתות 40% מהמכירות היו של הדגם החשמלי, חרף העובדה שהיה מדובר באלתור זריז על הבסיס הקיים עם פשרות נדרשות וטווח נסיעה מביך. ההחמרה בתקני זיהום האוויר באירופה והעובדה שהכניסה למרכזי ערים גדולות תותר רק למכוניות בעלות הנעה חשמלית, מלאה או חלקית, במיני היו חייבים לפתח מיני חשמלית שהיא לא הסבה על בסיס דגם בעל מנוע בנזין.
התוצאה היא מיני קופר E ו-SE שמציגה גרסה מודרנית-צעצועית על בסיס הקווים המוכרים אלא שמתחת להם היא בנויה על בסיס פלטפורמה חשמלית ייעודית שפותחה בשיתוף גרייט וול הסינית, כשהיא אף מיוצרת בסין. מסתבר שלגרמנים אין ממש סנטימנטים לאייקון הבריטי כשהדבר נוגע לרווחיות. הבשורה הטובה שבמיני לא ויתרו על דגמי הבנזין, אבל פיתוח פלטפורמה מודרנית חדשה היא עסק יקר ולא משתלם בהנחה (שבניתיים הולכת ומתבדה) שמכוניות בעלות מנועי בעירה פנימית לא ישרדו את סוף העשור.
ישן וחדש
התוצאה היא מיני קופר S החדשה שלפניכם. חדשה? תלוי איך מסתכלים על כך. מבחינת העיצוב אימצה ה-S את האלמנטים החיצוניים של הדגם החשמלי החדש מה שבא לידי ביטוי בשבכה המוגדלת והפלסטית, פנסי הלד האחוריים בדוגמת היוניון ג’ק והוויתור על סממני עיצוב רטרו-קלאסיים כמו השבכה הקדמית המשורגת, פתח התדלוק המתכתי ועיצוב החישוקים שהפך להיות מצועצע ולא מחמיא. מתחת לעור מדובר בפלטפורמת הדור השלישי של מיני האצ’בק ששודרגה היכן שצריך, עם חיזוקי מרכב, הטמעת מערכות בטיחות אקטיבית חיוניות שחסרו בעבר ויחידות הנעה מעודכנת ומחוזקת. למרבה המזל המיני הזאת תמשיך להיות מיוצרת בבריטניה. יש גבול למה שנתיני הממלכה יכולים לספוג.
הדיסוננס ממשיך כשנכנסים לתא הנוסעים שהוא זהה לזה של המיני החשמלית. שיקולי עלויות אתם יודעים. זה טוב כי הקווי העיצוב הקלאסיים והנקיים נשמרו כאשר העיגול הגדול במרכז לוח המכשירים הוא כעת מסך פונקציונלי המשמש כלוח מחוונים ומערכות המולטימדיה, הניווט ובקרת האקלים יחד. רעיון נחמד, אבל הביצוע פחות מוצלח בגלל העומס על מסך קטן יחסית לריבוי המשימות וגרפיקה מתחכמת ומצועצעת, למרות שיתן לקבל גם מתצוגת מחוונים בסגנון רטרו, אבל רק כחלק ממצב נהיגה מסויים.
ההשקעה העיצובית ממשיכה לציפוי הבד על לוח המכשירים ודיפוני הדלתות שמתחתיו מוטמעת תאורת האווירה, לשונית הבד בסגנון רטרו בגלגל ההגה ותא אחסון המדליק בין המושבים מלפנים מצליחים לשדר מראה צעיר ואופנתי. הבשורה המפתיעה לרעה היא שבאופן נדיר איכות החומרים מעניקה תחושה פחות איכותית מאשר במיני היוצאת. למרבה הצער מתגי הכרום בתקרה נזנחו לטובת מתגי תאורה פלסטיים ושגרתיים. כך גם הפקדים והטבעות בקונסולה המרכזית שהוחלפו בפאנל שבו מתג סיבובי מדליק להנעה, בורר מצבי נהיגה ובורר הילוכים חביב למראה אבל פחות לתפעול. הבד הנאה מתגלה כמחוספס ולא נעים למגע, פתחי המיזוג מרגישים זולים ויש יותר מידי פלסטיק קשיח וזול למגע לדיפונים והמתגים. זה היה עובר אלמלא היינו זוכרים את תא הנוסעים של הדור הקודם. לפחות המושבים מרופדי העור נשארו נאים ונעימים כבעבר.
כל המאמץ להתאים את אייקון האופנה למציאות העכשווית מעוררים חשש לפני שמניעים. עיצוב הוא עיניין של טעם האם בניסיון להמציא את עצמה מחדש מיני קלקלה גם את נקודת החוזק שלה והיא השלדה הנפלאה?
תודה לאל שלא. ההיגוי אמנם מרגיש מעט יותר מתוגבר מבעבר אבל עדין מהיר, מאוזן ומייצר נחישות מרנינה בכניסה לפניה ושינויי כיוון. השמצערת מסוגלת לסייע בפניה כדי להדק קו ולרקוד עם הזנב כשהמתלים מוצקים ומרוסנים היטב גם אם על חשבון יכולת הספיגה.
הביצועים מגבים את יכולת השלדה. מנוע ה-2.0 ליטר של ה-S התחזק מ-178 ל-204 כ”ס, מפגין גמישות ולינאריות ועדין לא סורס ווקאלית לחלוטין (אם כי החוליגנים יתגעגעו לפיצוצים היזומים מהמפלט בעזיבת המצערת). למעט חוסר רהיטות קל בזינוק או בזחילה בפקקים תיבת ההילוכים כפולת המתמדים משתפת פעולה היטב עם המנוע ומורידה הילוכים בעזיבת המצערת כדי לשמור את הנהג בטווח הסל”ד הבריא, אבל כאן מתגלה הכשל הגדול ב-S החדשה עבור מי שמעוניין ביכולות שלה כמכונית נהיגה ולא רק כמכונית רושם. במיני היו חייבים לקלקל משהו והקופר S לא מאפשרת לנהג לבצע החלפת הילוכים ידנית. אין מתגים מאחורי ההגה ואל תנסו למשש את בורר ההילוכים. אה כן, גם לא תוכלו לרכוש קופר S ידנית כי היא פשוט לא קיימת. לרוב המכריע של הלקוחות זה לא יפריע כי הם לעולם לא ידעו שהתכונה הזו חסרה, אבל עבור מי שכן זהו פאול כאוב.
פער הדורות
אני יורד ממיני קופר S בתחושות מעורבות וגם בתהיות, לאו דווקא כלפיה אליה כלפי עצמי. האם הפכתי לבומר טרחן יותר מאי פעם שקשה לו יותר מתמיד עם שינויים? אהבתי את מיני ואת השילוב הנהדר עליו שמרה לאורך השנים בין המראה לביצוע בעידן שהנהג ותחושותיו הפכו להיות גורם משני. הצעד של מיני לשמור על הקופר S כמיני ספורטיבית עם מנוע בנזין ראויה להערכה, בטח לאור העובדה שהיא משמרת את התכונות הדינמיות שגרמו לנו לאהוב אותה. אבל משהו בניסיון להתאים אותה להלך הרוח העכשיו מפספס משהו להקלאסיות שכבר התהוותה בה מאז נולדה מחדש אל תוך המיליניום. למרות האכזבות הקטנות, מיני קופר S החדשה היא עדין מכונית נאה, מדליקה, מהנה והכי חשוב: גורמת לך להרגיש צעיר כם אם אתה לא באמת כזה. רק חבל שבנוסף לכל היא גם יקרה מאי פעם.
מיני קופר S – תעודת זהות
מנוע: 1,998 סמ”ק, טורבו-בנזין, הספק: 204 כ”ס ב-5,000-6,500 סל”ד, מומנט: 30.6 קג”מ ב-1,450-4,500 סל”ד, תמסורת:, כפולת מצמדים, 7 יחסי העברה. הנעה קדמית, בסיס גלגלים: 249.5 ס”מ, משקל: 1,360 ק”ג
מ-0 ל-100 קמ”ש: 6.6 שניות, מהירות מרבית: 242 קמ”ש, צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 15.9 ק”מ לליטר, מחיר: 290 אלף שקלים
