העצמה של הדבר הזה, מכה בך חזק בפנים. על השנייה הראשונה. בום. מוטו-גוצי MGX-21 לא מבזבז זמן על משחקים. משטחים שחורים אדירים. מראה מרושע, אין סוף יריעות של סיבי-פחמן. רגע העיניים נתקעות על צמד המזוודות המשוכות מאחור, רגע על ראשי המנוע המשוחים אדום. לראשים אדומים כאלו (טסטה-רוסה…) יש הקשר מיוחד מאוד בתרבות האיטלקית, אני תוהה, ואז קולט את הצללית המטורפת שלו מאחור.
אם יש דבר אחד שברור מההתחלה, הגוצי הזה לא דומה לשום דבר אחר, לא במשפחה שלו ולא בקטגוריה האולטרה-מגניבה ויקרה שהוא משתייך אליה. הוא מביא משהו משל עצמו. איך אופנוע איטלקי כל-כך יכול לדבר שפה קרוזרית אמריקנית שוטפת? שאלה מצוינת. התשובה לוקחת אותנו לזמן אחר וליבשת אחרת.
תחילת שנות השבעים. קליפורניה. משטרת התנועה המקומית מאוד אהבה את ה-V7 שסופקו לה. השוטרים האמריקאים התאהבו בזריזות היחסית של המוטו-גוצי לעומת ההארלי הענקיים שהיו לצידם. השת”פ היה כל-כך מוצלח, עד שגוצי הזמינו נציג ממשטרת קליפורניה למנדלו דל לאריו, בכדי לתכנן את הדגם המשטרתי הבא. העיצוב כלל מושב יחיד גדול, מדרסי רגליים נוכחים וגם משקף אדיר וחסין קליעים מלפנים. הקליפורניה הזה המשיך לשרת את המשטרה ביבשת החדשה והיה הבסיס למשפחת הקרוזרים של מוטו-גוצי. השם שלה, קליפורניה, מסגיר את היום את מוצאה. על הקליפורניה המודרניים, מבוסס האופנוע שניצב מולנו היום.
כשאני נזכר בסיפור הזה, הכינוי “מבצר מעופף” שכתוב על מוטו-גוצי MGX-21, נראה מתאים מאוד. כלי גדול, משייט בין התנועה, מוגן מכדורים ונכון לפעולה. בגוצי, מסבירים את הכינוי מכיוון אחר. מיגל גאלוצ’י מי שחתום פחות או יותר על העיצוב הזה, מסביר שזו התגובה הראשונית לעיצוב הזה. הוא גם מספר שההשראה נלקחה מברטונה ומכוניות העטלף שעיצב לאלפא-רומיאו לפני הרבה עשורים. ללמדנו, שגם מעצבים גדולים, שואבים השראה ממעצבים גדולים אפילו יותר. והוא ממשיך למשוך אותי מכל מיני זוויות, עוד לפני ההנעה. סימנים אמריקאים לחלוטין, ליד תזכורות איטלקיות ברורות. מוזר.
מאסיבי
כל הדברים האלו מתרוצצים בראש שעה שמניפים רגל מעל למושב, הלא נמוך אבל גם לא ממש גבוה, של הגוצי הזה. לוח שעונים מפורט מאוד מלפנים, מערכת שמע, מיגון רוח וכידון שלוקח את הידיים שלך לפנים אבל לא יותר מדי. כמו כל האופנועים בז’אנר הזה, מוטו-גוצי MGX-21 מרגיש ענק בעמידה, אבל מאבד מהר מאוד את המימדים והמשקל, ברגע שהגעת למהירות של 5 קמ”ש בערך.
גוצי שמו כאן כל מה שהם יודעים לעשות פחות או יותר. זה אומר שהמצערות החשמליות מאפשרות שלושה מצבי ניהול מנוע לדוגמה. יש כאן גם בקרת משיכה ו-ABS. וגם מכיוון הנוחות והפינוק מערכת שמע טובה ובקרת-שיוט יעילה. שוב עולה לראש העיצוב הזה, שמהמם אותך גם כשאתה על האוכף. האופנוע הזה ארוך (יותר מקליפורניה רגיל), יש לו גלגל 21 אינץ’ מקדימה, המסיכה מעל גורמת לו להראות רשע במיוחד. זה מרגיש ככה גם בזמן רכיבה.
בגלל אותו גלגל, ובשביל למנוע חידוד של זווית ההיגוי במהירות נמוכה, מוטו-גוצי התקינו מעין בולם על המשולשים הקדמיים. משהו כמו משכך היגוי, רק שהוא לא. הוא אמור לשמור על הזווית הנבחרת במהירות נמוכה. זה באמת מונע את התופעה של התכנסות הכידון המוכרת מגלגלי גדולים כאלו, אבל מרגיש מלאכותי למדי. ובכלל, אפשר לצאת לשורת משימות עירוניות צפופות עם כלי כזה. אבל מי לעזאזל רוצה לעשות את זה. כמו כל אופנוע גדול, חזק ונוח, גם על ה-MGX-21 הנפש רוצה לנדוד.
קליל
כאמור, מהרגע שהצלחת להרים אותו מרגלית הצד ולהתגלגל למהירות של קמ”ש ספורים, הגוצי הזה מסתיר היטב את 341 הק”ג שלו. הוא גם מרגיש חזק למדי. מנוע ה-1,380 סמ”ק שיש כאן, מגיע ללא שינוי מהקליפורניה ומפיק את אותם 95 כ”ס. על הכביש המהיר ובדרך לכבישים שמציעים יותר עניין למוח ולעיין, אני ממשיך לתהות על הגוצי הזה, ועל זכות הקיום שלו מול התחרות הלא פשוטה.
החישוק הקדמי הגדול, גרם לי לחשוש מעט, לוקח זמן להבין את מה שהוא מנסה לשדר לך. להבין איזה סוג של הזנה הוא צריך. לאחר מכן, אפשר לצלול גם לפניות וגם לתוך האופנוע הזה ולהבין את ההבדל. למרות המשקל האדיר ולמרות החישוק האמור, ההתנהגות של הגוצי הזה מתגלה כעונג אמיתי.
הוא צולל לתוך הפניות, שומר על יציבות כיוונית אדירה, מספר לך מה קורה מתחת ומשחק אותה קול. זו לא רק הגיאומטריה ולא אחיזה נטו מהצמיגים. זה כל ביחד ובייחוד – המתלים. בעוונותיי רכבתי על כל באגר שיש בשוק פחות או יותר. הגוצי הזה מציע את המתלים הטובים ביותר לעומת כלים מסוגו. זה מה שנותן לי את הביטחון והשקט עכשיו. הוא מצליח למצוא את האיזון הזה בין ספיגה לריסון ומצמיד את שני הגלגלים אל הקרקע גם עם אספלט בעייתי. הנה הצד האיטלקי מרים את ראשו…
אני לא מדבר כאן על רכיבת כסאח, אלא על שיוט מהיר אבל נינוח בכבישים מפותלים ולא תמיד מפולסים. והוא איתך בקטעים האלו, נותן לך גיבוי ולא מייצר את תחושת “הדג מחוץ למים” שיש בחלק מהכלים האלו. ואז, בחזרה על הכביש הישר, האיכותי, מרים החלק האמריקאי את הראש.
ידיים לפנים, רגליים כפופות במידה, מיגון רוח ומוזיקה במערכת. חבר את זה ל-12.3 קג”מ שדוחפים בצורה ברורה מסל”ד תת-קרקעי ותקבל תחושה של דיוויד מלך ישראל. זה מנוע שהוא יותר גמיש מחזק, אבל אין תחושה של מחסור בכוח. מה שיש כאן בכמויות, זה אופי. כל מי שנסע מעט על וי-טווין אורכי גדול של גוצי ירגיש כאן בבית. עם פעימות הכוח שיודעות לבעוט מצד אחד וגם לשדר בום-דה-גה-בום מרגיע בשיוט. התפעול של התיבה קצת גס, על גבול החקלאי. מוטו-גוצי.
הק”מ נעלמים מהר מתחת לגלגלים של הגוצי הזה, למרות שהייתי שמח לעוד כמה מ”מ של מיגון רוח. הייתי שמח גם לתפעול קצת יותר ברור של המתגים. הנדסת אנוש קוראים לזה ומסתבר שאי אפשר לתרגם את זה לאיטלקית. אפילו את תפעול כפתור ההנעה הצליחו בגוצי לסבך. חזרנו לארץ המגף…
כובש
אני לא בטוח מי האדם שייכנס לסוכנות גוצי וישים 198,000 שקלים על מוטו-גוצי MGX-21. ככל שהמבצר המעופף הזה מרשים, מלהיב ושונה בנוף, המותג הזה לא בדיוק מתחבר לתחום הקאסטום על הטיותיו השונות. לא בארץ הזו בכל אופן. רק מעט אנשים מתחברים למותג הזה, לתחושות הייחודיות שהוא מייצר.
ה-MGX-21 הוא אופנוע מרהיב ביופיו, שלם בהתנהגותו, כובש, עם אופי המנוע שלו. ומשאיר מספיק מוזרויות גוציות בשביל שלא תטעה ותחשוב שאתה על איזה אופנוע יפני. הוא ממזג בין סטייל והנדסה איטלקיים ומוטיבים אמריקאיים ברורים. והשילוב הזה, הצליח לגרום לי להרגיש רגע בצפון איטליה, רגע במערב ארצות הברית, כשבכלל עמדתי ברמזור אדום, בצומת קסטינה.
נתונים: 1,380 סמ”ק, 95 כ”ס ב-6,500 סל”ד, 12.3 קג”מ ב-3,000 סל”ד, 341 ק”ג, 198,000 שקלים
