לנד רובר דיסקברי נולד בשלהי שנות ה-80 כמענה הבריטי לאופנת רכבי הכבישטח וה-SUV שלימים תוליד את אופנת הקרוסאוברים. באותם ימים המיקום של הדיסקברי בהיררכיה של לנד רובר היה ברור. פחות יקר ויוקרתי מהריינג’ רובר המלכותי, אבל הרבה יותר מעודן וראוי לשימוש יום יומי מאשר הלנד רובר המקורי, שקיבל אז את הכינוי דיפנדר. למרות זאת, הדיסקברי עדין היה בנוי כרכב שטח כפי שהיה מקובל באותם ימים, עם סרנים חיים ושלדה נפרדת.
עם השנים זה כבר הפך להיות יותר מסובך. כשהביקוש לרכבי פנאי עלה לנד רובר הרחיבה את היצע הדגמים שלה בהתאם ופיצלה אותו לשתי משפחות: משפחת לנד רובר העממית כביכול (לא בישראל בכל אופן) ומשפחת ריינג’ רובר המלכותית והמיוחסת. הדיסקברי נותר ראש משפחת לנד רובר, כשתחתיו אח קטן וקליל יותר בשם דיסקברי ספורט, כשהדיפנדר הקלאסי נותר האח החריג, הגס והקשוח במשפחה. זה שנותר בשדה ולא מגיע לבקר בעיר לעיתים קרובות.
אלא שאז בא הדיפנדר החדש, בעל מחלצות הרטרו שהפך מהרפתקן סגפן למאצ’ו מסוגנן כשהוא רוכב על הילה של הדגם הקלאסי, אבל מאכזב רבים על כך שנטש את המקורות. הדיפנדר החדש ריכז אליו את מירב תשומת הלב בשנים האחרונות ושיפר את תזרים המזומנים של JLR, כשהדיסקברי הבורגני, זה שהביא את הבשורה של לנד רובר לחובבי שטח שחיים גם בעיר, פתאום נדחק הצידה.
אלא שהדיסקו עדין כאן, גם אם לא הכי אופנתי כבעבר. לנד רובר דיסקברי ממשיך להתגלגל ביננו כשהוא זוכה מעת לעת לעדכונים קלים. פה שדרוג להיצע יחידות ההנעה, שם יישור קו בתא הנוסעים עם מסכי מגע ופיצ’רים מתבקשים. הדור הנוכחי של לנד רובר דיסקברי ספג ביקורות רבות על עיצובו ולא לטובה. הוא אימץ חזית כמעט ריינג’ רוברית כשהקווים הקובייתיים והזוויות החדות רוככו, כשהוא מוותר על חלק מהאלמנטים שהפכו להיות מזוהים איתו כמו הגג המוגבה מאחור וחלונות הירח (אבל שמר על הדלת הא-סימטרית מאחור).
גם היום בגילו המתקדם הדיסקברי מצליח להיראות טוב, נקי, חף מהצטעצעויות שהפכו להיות כמעט בלתי נמנעות גם ברכבי פנאי גדולים. אבל עדין קשה להתרגל לאשליה של קרון גבוה וצר שיוצרים קווי העיצוב וקו החלונות הצד הגבוה מידי, למרות שמדובר ברכב שרוחבו נושק לשני מטרים. מה שבטוח הוא שהדיסקברי ממש לא קטן. עם אורך שנושק לחמישה מטרים ובסיס גלגלים של 292 ס”מ הוא מתרחק מהמקור הקומפקטי והלא מאיים. עוד סיבה למה חובבי הדיסקברי המקורי לא מחבבים את הדיסקו 5.
מצד שני, הגידול בממדים העניק לדיסקברי אפשרות להציע חלל פנים מרווח עם שורת מושבים שלישית ראויה למדי במרחב אותה היא מסוגלת להעניק. תא הנוסעים שומר על נקודות החוזק המוכרות, שילוב של תנוחת נהיגה גבוהה ושלטת, ניקיון עיצובי ושימושיות רבה הודות לשפע תאי אכסון, כולל צמד תאי כפפות ותא נסתר מאחורי פאנל בקרת האקלים. אותו פאנל מצליח להביא פתרון מצוין לשילוב בחוגות רב תפקודיות גם את חימום וקירור המושבים. גם ממשק המולטימדיה קל להתמצאות למרות שפע האופציות. עם זאת, מתגי התפעול המרובים בגלגל ההגה נותרו עמוסים ומבלבלים מידי.
הפונקציונליות בה דוגל הדיסקברי באה לידי ביטוי גם באיכות החומרים התא הנוסעים, כשהוא מוותר מראש על דיפוני עור ותפירות מושקעות לטובת פלסטיק רך בעל תחושה ומרקם של גומי. כזה שלא בהכרח תרצו ללטף בפקק, אבל יהיה קל יותר לנקות אחרי ביקור בשטח.
כן, לדיסקברי יש את כל מה שצריך כדי לשמש כרכב משפחתי נהדר למשפחות שיכולות להרשות לעצמן. הוא אמנם לא הכלי האידאלי לתמרונים עירוניים צפופים, אבל על הכביש המהיר הוא מתגלה כנוח ונינוח. משייט באלגנטיות במהירויות גבוהות, ועדין משרה ביטחון בפניות כל עוד לא דוחקים בו. הביצועים מספקים בהחלט, גם בגרסת ה-D250 הנבחנת, שמצטיינת פחות בתאוצות ויותר בנינוחות שמספקת יחידת ההנעה, בגיבוי תיבת הילוכים שמעדיפה חלקות על פני זריזות, אבל יודעת לנצל את שפע המומנט.
עוד סיבה לנינוחות הנונשלנטיות אותה מפגין הדיסקברי על הכביש הוא ההסתמכות על מתלי אוויר נפרדים עם שיכוך משתנה. מה שהיה שמור בעבר לריינג’ רובר, הפך לאופציה כמעט מחייבת בדיסקברי. עדין תוכלו לקבל אותו (לא בארץ) עם קפיצי ברזל בגרסאות הבסיסיות, אבל הם לבטח יאלצו פשרה באיזון בין יכולת הכביש ליכולת השטח.
בשטח יש לדיסקברי יכולת שלא מביישת את הסמל, כשכמו בכל לנד רובר בדור האחרון נסמכת פחות על ברזלים ויותר על אלקטרוניקה. מערכת ה-Terrian Response תחלק את הכוח, תפעיל את בקרות המשיכה, תגביה את המתלים ותנעל דיפרנציאלים לפי הצורך כדי לעזור לדיסקברי להתקדם ככל שיאפשרו לו המגבלות בדמות צמיגי הכביש המובהקים, זוויות המרכב והגחון הלא ממוגן. במידה מסוימת של אירוניה הוא עדין מרגיש מכאני יחסית ונסמך על הנהג מאשר תחושת הכוון וסע המוחלטת של הדיפנדר החדש.
כל התכונות הללו הופכות את לנד רובר דיסקברי לאחד הרכבי הבודדים שמצליחים לשלב שימושיות לכל המשפחה עם יכולת שטח גבוהה, מבלי להעניש את הנהג והנוסעים בחיי היום יום. לשילוב הזה יש מחיר לא נמוך שמעמיד את הדיסקברי בבעיה דווקא מבית. מי שמחפשים פחות שטח ויותר ההצהרה לסביבה על המחיר ששילמו ימצאו את מבוקשם בולאר או בריינג’ ספורט, תלוי כמה עמוס הכיס. אלו שמחפשים יותר יכולת שטח ועדין רוצים להיראות אופנתיים יבחרו בדיפנדר הורסטילי יותר. כך שעם כל היכולות שלו הדיסקברי נותר במפתיע, למרות כל הגלגולים שעבר, אותו רכב כביש שטח ליודעי דבר שלא מחפשים לנקר עיניים. אלא שבמחיר בו הוא מוצע בישראל אחיו למשפחה הופכים אותו ללא רלוונטי.
לנד רובר דיסקברי D250 SE – תעודת זהות
מנוע: 2,997 סמ”ק, שישה צילינדרים, טורבו-דיזל, הספק: 250 כ”ס ב-4,000 סל”ד, מומנט: 57 קג”מ ב-1,250 עד 2,250 סל”ד, תמסורת: אוטומטית, שמונה יחסי העברה. הנעה כפולה, הילוך כוח, בסיס גלגלים: 292 ס”מ, משקל: 2,437 ק”ג, מ-0 ל-100 קמ”ש: 8.1 שניות, מהירות מרבית: 194 קמ”ש, צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 12.3 ק”מ לליטר, מחיר: 711 אלף שקלים
