כמו לא מעט יצרניות של מכוניות ספורט גם למבורגיני מנסה להתאים את עצמה למציאות הנוכחית, כזו שדורשת הפחתת מזהמים כדי לעמדו בתקנות, אבל עדין לשמור על ה-DNA המוכר של החברה. וה-DNA הזה כמו בכל מכונית ספורט איטלקית שמכבדת את עצמה הוא במנוע תאב סל”ד בעל נוכחות ווקאלית מרשימה. בניגוד לפרארי שכבר עובדת על המכונית החשמלית הראשונה שלה, למבורגיני עדין שומרת על מנועי הבעירה הפנימית, אבל עם עזרה של מנוע חשמלי כדי לעמוד בתקנות המחמירות.
הריבולטו שהוצגה לפני כשנה וחצי התוותה את הכיוון של למבורגיני אל עבר עידן של הנעה היברידית, ובסוף השבוע האחרון חשפה למבורגיני בפתיחת שבוע הרכב במונטרי קליפורניה (כמה מתבקש) את דגם הכניסה החדש שלה שמונע גם הוא על ידי יחידת הנעה היברידית. הדגם החדש המחליף את ההורקאן נושא את השם טמראריו (Temerario) שכמיטב המסורת נלקח מעולם מלחמות השוורים, ובמקרה זה היה שמו של שור מפורסם משנת 1875 כמשמעות השם היא גם פוחז בספרדי ונועז באיטלקית – תלוי בהעדפותכם.
לפחות עיצובית, בלמבורגיני לא היו פוחזים והימרו על קו נועז. למבורגיני טמראריו נראית בדיוק כמו שאתם מצפים מלמבורגיני להיראות. צללית נמוכה, קווים זוויתיים עם דגש על אלמנטים בצורת משושה הבאים לידי ביטוי בין היתר בתאורת היום הקדמית והפנסים האחוריים, כמו גם בפתחי מיכל הדלק והטעינה ובמסגרת בה שוכנים פתחי הפליטה. מבחינת המידות טמראריו צמחה משמעותית ביחס להורקאן כשהיא ארוכה ממנה ב-25 ס”מ, כשמתוכם 3 ס”מ נוספו לבסיס הגלגלים שאורכו הוא 265 ס”מ. הרוחב צמח ב-7 ס”מ ועומד על 2 מטרים בדיוק. זה אומר שטמראריו כבר גדולה יותר מהמורצ’ילאגו.
יחידת ההנעה ההיברידית של למבורגיני טמראריו מתבססת על מנוע V8 חדש אשר נחשף לראשונה לפני מספר שבועות. מדובר במנוע בנפח 4.0 ליטרים המצויד בשני מגדשי טורבו, אבל כאן נגמר הדמיון בהשוואה למנוע ה-V8 של האורוס שמקורו באאודי. למנוע החדש מהלך בוכנה קצר יותר של 78.5 מ”מ עם קדח בוכנה של 90 מ”מ יחד עם גל ארכובה בתצורה שטוחה של 180 מעלות, שבה צמד הצילינדרים החיצוניים בכל צלע בבלוק המנוע עולים בזמן שאלו הפנימיים יורדים. צמד מגדשי הטורבו ומערכת היניקה ממוקמים בין צלעות בלוק המנוע במה שמכונה “V חם” עם כניסת יניקה משותפת לשני המגדשים.
התוצאה הסופית היא 800 כ”ס המתקבלים בין 9,000 ל-9,750 סל”ד כשמנתק ההצתה ממוקם ב-10,000 סל”ד סטרטוספריים. אל מנוע הבנזין מצטרפים שלושה מנועים חשמליים בהספק של 147 כ”ס כל אחד. מנוע אחד יושב בצמוד לתיבת ההילוכים כפולת המצמדים ועוזר להניע את הגלגלים האחוריים. צמד המנועים הנוסף מותקן על הסרן הקדמי ומניע כל גלגל בנפרד, כאשר מערכת הניהול מאפשרת למעשה לייצר חלוקת כוח וקטורית משתנה בהתאם לתנאי הנהיגה ומצב הנהיגה הנבחר.
ההספק המשולב של יחידת ההנעה המורכבת הזו עומד על 920 כ”ס, רק 80 כ”ס פחות מיחידת ההנעה ההיברידית של הריבולטו. המנועים החשמליים ניזונים מסוללת ליתיום-יון בקיבולת של 3.8 קוט”ש הנטענת באמצעות מנוע הבנזין, רגנרציה של אנרגיית הבלימה או באפשרות טעינה משקע בייתי בקצב איטי של עד 7 קילוואט. בכל מקרה, הטווח החשמלי אמור להיות זעום למדי. הבדל הכוח הקטן בהשוואה לריבולטו בא לידי ביטוי גם בנתוני הביצועים. טמראריו מאיצה ל-100 קמ”ש ב-2.7 שניות ומגיעה למהירות מרבית של 343 קמ”ש, בזמן שהריבולטו זריזה ב-0.2 שניה ממנה במיאוץ הקלאסי ומהירות המרבית עומדת על קצת יותר מ-350 קמ”ש.
מערכת ההנעה המורכבת גובה מחיר במשקל המכונית. למרות שלדה וגוף העושים מאלומיניום עומד משקלה היבש של למבורגיני טמראריו על 1,690 ק”ג, כ-150 ק”ג יותר מאשר ההורקאן כפולת ההנעה עם מנוע V10. וזה לא מעט עבור מכונית על, למרות שימוש בבלמי קרבון-קרמיים כסטנדרט. הבלמים אגב בקוטר 410 מ”מ מלפנים ו-390 מ”מ מאחור עם קאליפרים רדיאלים בעלי 10 ו-4 בוכנות בהתאמה. מי שמודאג ממשקלה של למבורגיני טמראריו יוכל לצייד אותה בחבילה “אלגריטה” הכוללת מכסה מנוע, חצאיות צד, דיפיוזר אחורי וחישוקים מסיבי פחמן אליהם מצטרפת מערכת פליטה מטיטניום. תא הנוסעים משלב פאנלי דלתות פנימיים מסיבי פחמן, מושבים קלים יותר, חלונות צד מפוליקרבונט ופחות חומרי בידוד, כאשר התוצאה הסופית היא חיסכון של כמה עשרות קילוגרמים חיוניים.
