לעיתים די קרובות מתגלגלות למכירות פומביות בבתי המכירות היוקרתיים מכוניות קלאסיות נחשקות בגרסאות מיוחדות שיוצרו בכמויות זעומות, כשמחירן בהתאם. אבל אבות טיפוס של דגמיים קלאסיים כמעט לא מתגלגלים אל השוק מכמה סיבות פשוטות: יש מעט מאד מהן, ורובן לא נמכרו לקהל הרחב אלא נשמרו במוזיאונים של היצרניות. לפחות במקרה של הפרארי 365GTB/4 דייטונה שלפניכם הסיפור שונה.
מדובר באב הטיפוס לאחת המכוניות הנחשקות ביותר של פרארי בראשית שנות ה-70, שהייתה גם שירת הברבור של מנוע ה-V12 המפורסם ששורשיו בסוף שנות ה-40′ בטרם עברה פרארי לשימוש במנועי 12 צילינדרים בתצורת בוקסר. זהו גם הדגם האחרון של פרארי שנבנה על ידי סדנת בניית המרכבים של סקאלייטי. בסך הכל נבנו שישה אבות טיפוס בטרם הוצגה פרארי 365 GTB/4 הסדרתית, ואב הטיפוס שעומד כעת למכירה על ידי בית המכירות RM סותביס בדיסלדרוף הוא הראשון שבהם. בקיצור, מדובר בדייטונה הראשונה. וזה לא שהדייטונה היא מכונית כל כך נפוצה. רק 1,284 יחידות של פרארי 365 GTB/4 יוצרו בחמש שנים, אליהן מצטרפות עוד 122 יחידות מגרסת הספיידר שכונתה GTS/4.
כיוון שמדובר באב טיפוס, ישנו שוני בינו לבין המכונית הסדרתית שהופיעה בשנת 1968. העיצוב משלב את קווי הגוף המוכרים של ה-365 GTB/4 הסדרתית, אך החזית בעלת צמד הפנסים העגולים הממשיכים את בליטות הכנפיים, השבכה האליפטית וצמד הפגושים הפינתיים מכרום הם אבולוציה של פרארי 275 GTB/4 אותה שהוצגה ב-1964 ואותה ירשה ה-365 GTB/4.
לבסוף הדגם הסדרתי קיבל חזית מחודדת בעלת פנסי דרך נשלפים ומאותתים טרפזיים כתומים בפינות המרכב שהעניקו מראה שהיה מודרני יותר לתקופתו וסימן ההיכר של המכונית. בנוסף נעשו בדייטונה הסדרתית גם שינויים קלים בחלקה האחורי, שכלל דלת תא מטען גדולה יותר היורדת לכיוון הפגוש, פגוש אחורי מפוצל וצמד פנסים בכל צד (אחד לאור בלם והשני לאיתות) במקום שלושה באב הטיפוס. גם תא הנוסעים שונא לחלוטין מזה של הדגם הסדרתי, עם דשבורד וסידור שעונים דומה לזה של ה-275GTB אותה החליפה.
לא רק העיצוב, גם המנוע באב הטיפוס שונה מזה שבדגם הסדרתי. אמנם בשני המקרים מדובר במנוע V12 בזווית של 60 מעלות אבל המנוע באב הטיפוס המכונה טיפו 243 הוא בנפח של 4,380 סמ”ק ומצויד בגל זיזים עילי כפול, צמד מצתים לכל צילינדר והזנה על ידי שישה קרבורטורים של וובר כשהחידוש בו היה ראש בעל שלושה שסתומים לצילינדר שהגיע ממכונית המסלול של פרארי באותן שנים, P4 330. המנוע של הדייטונה הסדרתית (טיפו 251) לעומת זאת הסתפק בראש סטנדרטי של 2 שסתומים לצילינדר. אגב, למי שחושש למקוריות המנוע, התאמת מספרי המנוע, הגיר והשלדה אומתו על ידי מומחי המפעל של פרארי.
סיפור חייה של המכונית המיוחדת הזו ארוך ומפותל, לכן נשתדל לתמצת אותו. אחרי ששימשה לניסויים על ידי מהנדסי פרארי עברה מכונית לאחת הסוכנויות של החברה ברומא וקיבלה רישוי של שנת 1968. היא הושאלה למספר לקוחות באופן זמני אך הבעלים הרשמי הראשון שלה העלה אותה לכביש בשנת 1972 ובאותה שנה נמכרה ללקוח אמריקאי וחצתה את הים. במשך 11 שנים שהתה אצל אספן מאילינוי עד שבשנת 1989 שוב חזרה לאירופה והתגלגלה אצל מספר בעלים וסוחרים עד שבשנת 2003 הגיעה במצב לא מזהיר אל הבעלים הנוכחים שלה, לאחר שנתקל בה במפגש פרארי בשוויץ. מאז עברה המכונית שחזור ושיקום מלא ברמת המפעל. הרמה כל כך גבוהה עד שהמכונית זכתה להיות מוצגת במוזיאון של פרארי בין השנים 2015 ל-2016.
כיוון שמדובר באב טיפוס נדיר אין למכונית הערכת מחיר רשמית והחל מהיום עד יום שישי ניתן להציע עבורה הצעות. בהתחשב בעובדה ש”סתם” פרארי דייטונה במצב טוב נמכרות כיום במחירים של 650-750 אלף דולר, אב הטיפוס הזה יכול לחצות בקלות את רף המיליון. ביננו, עם איך שהיא נראית היא פשוט שווה את זה.