מכוניות העל של שנות ה-90 הופכות מול עיננו לקלאסיקות, ובהתאם לכך מחירן נוסק ככל שהן נאמנות יותר למקור. עם זאת, לא כל האספנים מעוניינים לאפסן את מכונית העל הצעירה יחסית שלהם במוזיאון בשלב כל כך מוקדם. בעלים רבים מעוניינים להמשיך ולנהוג בכוכבות הניינטיז, ואם אפשר לשדרג את היכולות שלהן באמצעות טכנולוגיה מודרנית.
גישת השדרוג הזו הופכת לאחרונה לנפוצה במכוניות שנות ה-90. רק לאחרונה דיווחנו לכם על המהפך שביצעה סדנת אבולוטו לפרארי F355, וכעת מגיע תורה של כוכבת פוסטרים אחרת מאותה התקופה: למבורגיני דיאבלו. את הטיפול בדיאבלו ביצעה סדנת אצ’נטריקה (Eccentrica) מסן מרינו, סדנה צעירה שהוקמה על ידי עמנואל קולומביני שהוא יו”ר חברה תעשייתית משפחתית בתחום הריהוט, וגם אספן למבורגיני שהתחרה במכוניות החברה שהחליט שהוא רוצה לבנות ולשפר חלומות מוטוריים.
כשהופיעה למבורגיני דיאבלו היא בהחלט נחשבה למכונית אקצנטרית ויוצאת דופן, והמטרה של קולומביני היא לשמר אותה ככזאת. הדיאבלו של הסדנה הוצגה לראשונה כאבטיפוס בשנה שעברה בתערוכת טורינו, וכעת לקראת הצגה לראשונה בארה”ב במפגש הרכב היוקרתי במונטריי היא מבשילה לתוצר סופי, כשבעלי דיאבלו בעלי ממון יכולים לפנות לסדנה כדי לבצע במכוניתם את המהפך.
למרות שכלפי חוץ היא נראית כמעט זהה לדיאבלו המקורית מסדרת היצור הראשונה (1990-1994), אצ’נטריקה ביצעה בדיאבלו מהפך מלא. אחרי שהמכונית פורקה לרמת הבורג, עברה השלדה בניה מחדש עם הוספת חיזוקים להגדלת הקשיחות ושילוב של חומרים מרוכבים להפחתת משקל. חלקי המרכב כולם עשויים מעתה מסיבי פחמן, אליהם מצטרפים גם מסיט רוח קדמי, חצאיות, מראות צד ופגוש אחורי מהחומר הקל שלא נצבעו בצבע המרכב.
מבט מדוקדק יותר חושף שינויים מהותיים שנעשו במרכב. הכנפיים הקדמיות והאחוריות הורחבו כדי לאפשר מפשק סרנים רחב יותר ושימוש בחישוקי 19 אינץ’ מאלומיניום מחושל במקום 17 אינץ’ במקור. כונסי האוויר הצידיים עוצבו מחד ונוספו עוד שני כונסי אוויר מזדקרים מסיבי פחמן מאחורי הגג. הטיפול המעניין ביותר בוצע לפנסים הקדמיים. הפנסים הקופצים המזוהים עם מכוניות העל של התוקפה הוחלפו בכיסוי דו-שלבי שבמצב סגור נראה נאמן למראה המקורי, המצב ביניים חושף פסי תאורת יום דקים ובקיפול מלא כלפי מטה מציג את יחידות התאורה המובנות מאחוריו.
תא הנוסעים עבר מהפך ונבנה מחדש עם שילוב של מחוונים דיגיטליים מפוקסלים בסגנון משחקי וידאו של התקופה המשולבים בתוך מסגרת אלומיניום. כל הקונסולה המרכזית נבנתה מחדש ותא הנוסעים כולו, כולל דיפוני הדלתות והמושבים החדשים, מדופן באלקנטרה. המתגים השונים וידית ההילוכים עשויים מאלומיניום או מגנזיום בכרסום CNC ומשלימים את המראה המינימליסטי-תעשייתי.
הסדנה טיפלה גם במנוע ה-V12 האטמוספרי בנפח 5.7 ליטר של הדיאבלו, כשכמו במקרה של העיצוב החיצוני מדובר ברצף שדרוגים שנועד לשמר את הקיים אך לשדרג אותו באמצעות טכנולוגיה עדכנית. המנוע זכה לגלי זיזים חדשים וחמים יותר, מערכת הצתה חדשה, מזרקים חדשים בלחץ גבוה יותר ומחשב ניהול מנוע מודרני. התוצאה היא הספק מרבי שעלה מ-492 כ”ס בדיאבלו המקורית ל-550 כ”ס לאחר הטיפול של אצ’טנריקה עם מומנט מרבי שהתעבה מ-58.1 ל-61.2 קג”מ. זה לא נשמע כמו שדרוג משמעותי כל כך, אבל הדיאבלו של אצ’נטריקה חזקה יותר מכל דיאבלו סדרתית שנבנתה (למעת גרסת ה-Jota הנדירה). בשילוב עם תיבת הילוכים חדשה בעלת שישה הילוכים במקום חמישה במקור והמשקל העצמי המופחת מאיצה כעת הדיאבלו ל-100 קמ”ש ב-3.8 שניות, שיפור של 0.3 שניה לעומת המקור, כאשר המהירות המרבית טיפסה מ-325 ל-335 קמ”ש.
המכלולים והיכולות הדינאמיות של למבורגיני דיאבלו הזו שודרגו גם הן. השדרוג המשמעותי הראשון הוא הוספת תגבור כוח הידראולי להגה (כן, לדיאבלו המקורית לא היה הגה כוח). עצמות העצה ורכיבי המתלים נבנו מחדש בשילוב אלומיניום מכורסם והותקנו בולמי זעזועים חצי אקטיביים ומוטות מייצבים מעובים. מערכת הבלימה שודרגה לכזו מתוצרת ברמבו עם דיסקים קדמים שצמחו מקוטר של 330 ל-380 מ”מ וקאליפרים רדיאליים בלי 6 בוכנות במקום 4 במקור. גם הבלמים האחוריים צמחו בקוטרם ל-345 מ”מ עם קאליפרים בעלי 4 בוכנות במקום 2.
התוצאה הסופית מרהיבה, מעוררת ולפחות לטעמנו סקסית אפילו יותר מלמבורגיני ריבולטו שנחשפה בשנה שעברה כממשיכת השושלת.
