אני מאמין שזה קרה סביב תחילת ההקפה הרביעית לתוך המירוץ, כאשר קיבלתי עדכון במערכת הקשר מהקבוצה שאני בקצב טוב והמתחרים שלי לא מצליחים להשוות את זמני ההקפה שלי. לא משימה פשוטה, כי המתחרים נהגים מנוסים ומכירים את הרכבים שלהם היטב לעומתי. עבורי זהו בסך הכל המירוץ השני שלי עם ה-911 ולאורך המירוץ הראשון סחבתי תקלת ABS שלא אפשרה למצות למקסימום את יכולות הרכב. כך או כך, נראה שתנאי המסלול או מזג האוויר או משהו אחר שיפר לכולם את זמני ההקפה ואני חייב להמשיך לדחוף עם 3 הקפות מאחוריי ועוד 10 הקפות לסיום. זה לא מעט כשאורך כל הקפה הוא 21 ק״מ ולוקח קצת פחות מ-8 דקות שזה במילים אחרות 160 קמ״ש בממוצע!
נעשה לכם קצת סדר. אני מתחרה במסגרת סבב ה-RCN שזהו סבב מירוצי סיבולת (כל מירוץ לוקח כשעתיים וחצי) המתקיים במסלול הנורבורגרינג המפורסם בגרמניה. רוב התחרויות מתקיימות על התוואי הקלאסי, כמו שרשמתי שאורכו כ-21 ק״מ, וחלקן מתחברות יחד עם מסלול הגרנד פרי (בו התחרו מתחרים בין היתר באליפות הפורמולה 1) למסלול ארוך במיוחד של כ-25 ק״מ. עם מעל 70 פניות בכל הקפה, את רובן חייבים ״לקחת על עיוור״ במהירות גבוהה במיוחד ומחסור במרווחי ביטחון (מאיפה שנגמר האספלט ועד איפה שממוקמת גדר הביטחון), זהו לא מסלול למתחילים.
כמו ברוב מירוצי הסיבולת בעולם, גם ה-RCN מאופיין במגוון קטגוריות רכבים שונים. כל הרכבים מבוססים על שלדות של רכבי ספורט שעברו הסבה מלאה לרכבי מירוץ כאשר במוו ופורשה מאכלסות את רוב הגריד. אני נוהג השנה על פורשה 911 קאררה שביומיום זהו אולי דגם הבסיס בסולם ה-911 אבל הוא המתאים ביותר להגדרות של הקטגוריה בה אני מתחרה.
זה הרגע אולי להודות שהגעתי למירוץ הזה מאוד לחוץ. השילוב מצד אחד של לפספס כמה מירוצים העונה ומנגד גם אלו שכן התחרתי בהם היו מלווים בתקלות מכניות למכונית. כך מצאתי את עצמי חלוד לגמרי לפני הזינוק לתחרות ללא שום הקפה אחת אמיתית ואיכותית על המסלול כשהוא יבש. זה אומר שאני אצטרך ללמוד את ההתנהגות והתגובות של המכונית תוך כדי תנועה.
מוזנקים למירוץ ומיד דוושת הגז מרגישה טבעית עם מהלך מעט ארוך שאני אוהב שכן זה עוזר לי לדייק את כמות הגז שאני צריך ביציאה מהפניות. גם תיבת ה-PDK עובדת מצוין ללא השהיות מרגע בקשת ההילוך במשוטים מאחורי ההגה. התחלה טובה. החשש מהבלמים שעשו לי צרות בעבר נעלם מהר מאוד גם הוא, ורק תחושה מעט מוזרה מההיגוי גורמת לי לעשות הרבה מיקרו תיקונים בכניסה ותוך כדי הפניות. אחרי המירוץ יסתבר שאכן הייתה בעיה (לא משמעותית) עם המסרק הגה עצמו.
בחזרה לתחרות ועם כל הקפה שעוברת אני מצמם את הרווח מהמוביל, זאת לאחר שההקפות הראשונות שלי היו קצת איטיות יותר ממנו. אני יכול לטעון שזה בגלל הרבה רכבים שהפריעו לי לייצר קצב, אבל בתכלס המצב הוא שהוא מוביל ואני רודף אחריו. סביב אמצע המירוץ אני נכנס לפיטס לתדלוק והקבוצה מעדכנת שהפער בינינו הוא רק 5 שניות לטובתו. אני מחייך לעצמי כי אני יודע שזה לגמרי בידיים שלי. עוד חצי מירוץ לשמור על הריכוז, לדייק בנקודות הבלימה שלי, לא לפספס אייפקסים, לא לבזבז זמן בעקיפות של רכבים איטיים יותר וזה שלי, המירוץ יהיה שלי.
שעה וקצת מאוחר יותר ואני חוצה את קו הסיום. הזמנים היו פיקס ואני מחכה לשמוע הקשר שאין הפתעות כלשהן לא צפויות. ואני מחכה ומחכה מה שמרגיש כמו נצח אבל בפועל זה היה אולי 2 דקות עד ההודעה המיוחלת שאני המנצח של המירוץ! ואו וואו וואו. כמה זמן שחיכיתי לרגע הזה ועכשיו אחרי שנים של עבודה קשה והתמדה סוף כל סוף אפשר לחגוג. אז זה כמובן הזמן להודות לקבוצה שלי על הרכב והטקטיקה בזמן המירוץ וגם להודות למשפחה שלי שתומכת ודוחפת אותי כל הזמן – אוהב אתכם.
נ.ב.
בכל זאת הצלחתי לפקשש משהו כמו שצריך בסופ״ש הזה. הקדימו את טקס הענקת הפרסים ואני לא שמתי לב. אז כשבאתי לאסוף את הגביעים כולם כבר התחילו להתפזר. הנה עוד משהו לעבוד עליו לפעם הבאה. עכשיו הראש כבר במרוץ הבא והמוטיבציה בשיא להיות שוב על ראש הפודיום.
