לכולנו יש את הימים האלה, בין אם זה באמצע השבוע ובין אם בסופ״ש, ימים שמרגישים ארוכים איטיים ולא נגמרים. ימים שרק מחכים שכבר יגמרו כי למחרת בטוח יהיה יותר טוב. אז בדיוק על היום הזה רציתי לספר לך, זה שלמחרת, כי יש ימים ויש ימים עם אלפי כ”ס על מסלול סגור.
לא שמדובר במשהו חדש, שכן AMG כבר הפכה אותם לסוג של מנהג קבוע עבורה ועבור הקהל הלקוחות שלה. זוהי השנה החמישית ברצף בה היא דואגת להרים אירוע שנתי של נהיגה בדגמיה השונים.
בעבר זה כלל שימוש במגרשי חניה גדולים או מקומות שונים שניתן לסגור הרמטית אך השנה זה לא המקרה. בישראל של 2018 יש שלושה מסלולי אספלט…
ראשונה
לא כולם יודעים זאת אבל AMG כבר לא ילדה קטנה. הסדנה שהוקמה ב-1967 חגגה שנה שעברה יובל שלם. גם אנחנו במערכת אוברדרייב מקפידים לחגוג לה ימי הולדת, גם אם זה לא תואם את התאריך הרשמי (או בכלל קרוב אליו) והתמונות של דגמיה השונים שמעטרים את דפי האתר ממחישים זאת יותר מכל מילה כתובה. כן לא נסתיר שיש לנו חיבה והערכה למותג הזה שנקנה על-ידי מרצדס באופן מלא ב-2005. גם אם הוא לא תמיד היה חוד החנית בכל הקשור לנהיגה דינמית כמכלול או לנהיגת מסלול מדויקת בפרט. משהו בברוטליות שבו הצליחה לשבות אלפי אנשים בשנה בעולם ולא מעט גם בארץ. אז לכל אותם רוכשים פעם בשנה AMG רוצה להגיד תודה, ועל דרך אולי לעניין אותם בטרייד-אין עתידי…
האירוע נערך במסלול המרוצים החדש בין באר-שבע לשדה תימן. אורכו עומד על 2.1 ק״מ מה שהופך אותו למסלול הארוך ביותר בארץ. מפעיליו טוענים שהוא בעל תקני הבטיחות המחמירים ביותר ועוד הצהרות שמקובלות באירועים כאלו. לא בדקנו את הטענות האלו. כי עמדו לפנינו הרבה מכוניות עם כל הסמלים, הסוסים והטריקים הנכונים. את היום ניהלה חברת דרייב-ארט הוותיקה של און יעקובסון, כפרה עליו.
עיקרית
היום עצמו חולק ל-3 תחנות נהיגה שונות ולמזלי התחלתי מהאיטית למהירה. אז בתחנה הראשונה חיכו לנו 2 דברים יותר מוכרים מפעמים עברו – מגרש אספלט רחב וקונוסים. כן ג׳ימקאנה דרך שערי קונוסים, זו לא דרך רעה בכלל להתחיל את היום. בתחנה זאת נהגנו על דגמי הקופה וקבריולה של ה-E קלאס עם מנועי 200 ו-300. לא בדיוק הסיבה למסיבה הזו וגם אפשר לציין את התוואי שהיה מעט קצר ומשעמם בתחנה הזו.
אותם רכבים הביאו אותנו לתחנה השנייה בקצה הרחוק של המסלול – מדידת זמנים. הפעם על דגמי AMG שונים ועל חלק מהתוואי של המסלול עצמו. והכי טוב, עם מד עצר אלקטרוני עבור כל אחד מהמשתתפים. אחרי מקצה הכרות זריז כל אחד יכול לבצע הקפה בכל אחד מהרכבים השונים שעמדו לרשותנו. והרשימה הייתה בהחלט מכובדת. A45, SLC43, SL400 וצמד דגמי C63 – אחת סאלון והשנייה קופה בגרסת S החזקה יותר.
אז איך 500 וקצת כ״ס מרגישים על המסלול? בעיקר חנוקים, המארגנים רצו לשמור על בטיחות כך שבורר מצבי הנהיגה לא טיפס מעבר ל-S ובקרת היציבות נותרה מחוברת. אז בתחנה הזו גם בפניות האיטיות יותר וגם בשינויי כיוון מהירים הבקרות חתכו, הבליחו כתומות בלוח ולא באמת נתנו לתת עבודה.
גם בתנאים המגבילים הללו, בסוף היום ארבעת הזמנים המהירים היו תחת השם שלי, ובסוף 3 ימי האירוע עדין נשארתי חתום על 2 הזמנים המהירים ביותר למרות שבזמן קביעתם הייתי בטוח שהם ישברו מהר מאוד. אז זה הופך אותי למחזיק שיא ראשוני במסלול וכמובן שהאגו מבסוט (אגו? איזו אגו? אתה??? – העורך).
התחנה השלישית, ואולי המעניינת ביותר, נערכה סביב חצי מתוואי המסלול. 3 מכוניות עוקבות אחרי מדריך במכונית מובילה שבה הוא מראה את התוואי, קווי הנהיגה ונקודות הבלימה. סופסוף הזדמנות לפתוח קצת מבערים אל עבר מהירויות בנות 3 ספרות.
בתחנה הזאת נהגנו על דגמי הכניסה של AMG, יענו A45, CLA45, GLA45. כולם חולקים שלדה, מנוע וגיר כך שההפרשים בין היכולת היו אפסיים. לתחנה הזו התגנבה גם C43 קבריולה שהרגישה כמעט חזקה כמו הקטנות למרות הבדל מורגש במשקל (330 ק”ג הם לא מעט) ובכיול הנימוח.
קינוח
יש ימים שלא זזים ויש ימים שנגמרים מהר מדי. אתה בטח יודע איזה יום זה היה. היום של AMG על המסלול היווה טעימה קלה למגוון הדגמים שמייצרת החברה. אפשר רק לברך על יוזמות של יבואנים כאלו ואחרים שמתחילים להבין את היתרון שבמסלול סגור ואת היתרונות שמקבל מותג כשמשדכים אותו לספורט-מוטורי.
עם זאת, קשה שלא להרגיש תחושת פספוס קלה בלי הקפה מלאה של המסלול, בלי לשחרר את המכוניות באמת, כנהוג באירועים מקבילים מעבר לים. כמו בכל מגע עם הדור החדש של מכוניות AMG, נותר בנו רעב לעוד. רעב שנצטרך להשביע בעתיד הקרוב מאוד.