ישוב בתוך יגואר I-פייס ומרגיש מלא ספקות. היה לי ברור מה אני עומד לעשות ממש עוד שנייה, אבל לא היה לי מושג איך זה ירגיש. המחשבה של התנסות במשהו קצת אחר, קצת שונה דווקא במקום שעבורי מרגיש הכי בבית הכניסה אותי למצב מבולבל כמעה.
מצד אחד מסלול מוטורסיטי השוכן ליד באר שבע, מוכר לי היטב. אני יודע כמה תלוליות יש בסוף הישורת הראשית במהלך הבלימה הארוכה והחזקה, באיזה משבצת של הקרב השמאלי מתחילים לפנות לדאבל-אייפקס הימני ואיפה מסתתרות בו עוד מאיות של שנייה. מנגד את ההקפה עמדתי לעשות על יגואר I-פייס הכל חשמלית החדשה, רכב היוקרה הראשון בארץ שמגיע ללא מנוע בעירה פנימי שיתמוך ויטען את מערך הסוללות שממוקמות בתחתית המרכב.
זה עומד להיות שונה, אין ספק. מסביב שורר אי-סדר, ערב רב של אנשים, כולם עטים על המכוניות הפזורות מסביב באירוע. יש משהו כמו שתי הקפות על כל אחד מהדגמים שהיו שם, אבל אותי עניינה אחת, בעיקר. ושנייה לפני שאתה תוהה מה הקשר, בין מכונית כזו למסלול – יגואר מריצים אליפות כזו – וזה מחייב.
עושה רושם שהתור ארוך במיוחד ליד יגואר I-Pace. כשכבר הצלחתי להשתחל בין כל ההמון למושב הנהג, כל מה שעבר לי בראש זה יאללה בוא ניתן בגז! רגע – איזה גז בדיוק ברכב חשמלי? בוא נתקן ונקרא לזה לתת בחשמל. יוצאים לדרך.
הגלגול החרישי מרגיש קצת לא טבעי ושונה מאוד מהמוכר. חוויה חדשה. ללא שום רעש מהמנוע, הגיר או הצמיגים כשאנחנו מכוונים את היגואר מהחניה למסלול. זה לא רק השקט אלא גם הוויברציות המינימליות, שלרוב מקבלים מההגה או דוושת התאוצה. ועכשיו כלום, בידוד מוחלט מהסביבה.
העליה למסלול דוחפת אותך ישר לפניית 90 מעלות ימינה ואני מדביק דורש את כל הכוח שיש עם דוושה ברצפה. יגואר I-פייס מעביר משקל לאחור, שבריר שנייה חולף ומתחילה דחיפה אדירה קדימה. התחושה היא כמו של מטוס בהמראה רק חזק יותר – הגב נדבק למושב ומד המהירות מטפס בזריזות. בכל זאת 400 כ״ס עושים את שלהם ובעיקר 70.9 קג״מ שזמינים מ-0 סל״ד. על הנייר מדובר ב-4.8 שניות זריזות מעמידה ל-100 קמ״ש, אבל בגלל זמינות המומנט התחושה שמתקבלת מהגוף היא של רכב זריז יותר.

מתקרב מהר לבלימה הראשונה ובראש זכור לי שכבר בפיטס הבלמים הרגישו ספוגיים (הם הספיקו לעבור התעללות אצל לא מעט נהגים עוד קודם), אז אני לוחץ עליהם מוקדם יותר ממה שהייתי רוצה. לדוושה מהלך ארוך אבל פעולה משמעותית מופיעה רק בסוף המהלך – אין ספק שהם עייפים.
הפניה של ההגה מרגישה בדיוק כמו בפלייסטיישן בבית, נטולת תחושה או פידבק אבל מדויקת, יגואר I-פייס פשוט פונה. זה לא מובן מאליו כשמדובר ברכב ששוקל מעל ל-2.1 טון לפני נוסעים. גם הצמיגים ה-״ירוקים״ צרים למראה ולא בדיוק מכוונים לאחיזה מקסימלית. ובכל זאת, יש תגובה זריזה להפניית ההגה וגם לעזיבת דוושת התאוצה והעברת משקל לפנים. הדברים הללו מראים על כיול שלדה מושכל. התוצאה – התנהגות נאותה ואפילו מפתיעה. עד רמה מסויימת כן? יש גבול כמה אפשר לשטות בפיזיקה.
או שאפשר לתת לה לעבוד לטובת החיוך שלך ולהנות מתגובות הרכב להעברות משקל יזומות בתוך הפניה. זה אומר שאפשר לשחק עם הרכב על מגבלות האחיזה הנמוכות (צמיגים “ירוקים” זוכר?). פה אפשר להרגיש את היתרון של מערכת הנעה כפולה במכונית חשמלית. יכולת העברת הכוח והמשחק בין הסרנים עוזר ליגואר I-פייס להוריד את הכוח גם בשיא הפניה ללא דרמות ולייצר דחף החוצה. גם בסיס גלגלים של 299 ס״מ המכובד (4 ס״מ פחות מה-XJ הבכירה בהיצע היצרן) והאורך הכללי הסביר 468 ס״מ (1 ס״מ יותר מה-XE הקטנה בהיצע היצרן) עוזר לייצר תחושת ביטחון ויציבות טובה.

כמו רוב כלי הרכב שמיועדים לכביש, גם יגואר I-פייס במצבו המקורי הוא לא רכב מסלול. רחוק מזה. הצמיגים לא מתאימים, הבלמים לא עומדים בעומס שנוצר במסלול מירוצים ואי אפשר להתעלם מהמשקל הגבוה. העובדה שהסוללות ממוקמות בתחתית המרכב ומורידות את מרכז הכבוד – אבל זה לא מספיק.
למרות פס-הקול החרישי, ליגואר החשמלית יש יכולת האצה נפלאה, על סף הממכרת. תחושה של כוח אמיתי, זמין, מושך. על המסלול המנוע הזה ומערכת ההנעה, הראו הרבה יתרונות. כאלו שגרמו לי לתהות איך תרגיש מכונית מירוץ אמיתית, מונעת בחשמל טהור.