כבר רכבתי על וספה ספרינט 125 באירוע ההשקה שנערך באיטליה לפני אי-אילו חודשים, ועדיין קפצתי על ההזדמנות לבחון אותה איך שנחתה בארץ. למה? אני לא באמת יודע. אני מחבב וספות בגלל המסורת (חגגו 70 שנות ייצור ב-2016), אולי בגלל שהן מזכירות לי עדיין את הוספה PX עליה רכבתי גם לפני הצבא בשליחויות וגם בהשקה המחודשת לדגם לפני כמה שנים. כן, אתם זוכרים את הוספות ההן, עם תנוחת הישיבה שהניחה אותך זקוף על מושב מחודד, עם הכידון הנמוך והשטוח בין הידיים. אלו שדרשו מיד שמאל גמישות של מתעמל ודיוק של מנתח בשביל להעביר הילוך. העידן הזה חלף מזמן אבל עדיין, בכל פעם שאני רואה אחת אני מדמיין איזו קוזה עם משקף ענק מלפנים, מישהו חרוש קמטים וסיגריה בזווית הפה מתפעל אותה ברחובות דרום תל אביב. לתמונה ההיא אין קשר למציאות כבר הרבה מאוד שנים, אבל עדיין היא חרוטה לי בראש.
קחו את הווספה החדשה לסיבוב >>>
עיר בחורף
אז בבוקר שישי האחרון שמתי פעמיי לרחוב הסדנה והנפתי רגל מעל וספה ספרינט 125 החדשה. הספרינט משתייכת לסדרת “הגוף הקטן” של וספה, בניגוד ל-GTS הגדולות יותר והן לא בדיוק הדבר שהכי מתאים לאלסיבוני שמגיע בגרסת הגוף הגדול שלו בחודשים האחרונים. גם הגשם שהחליט לשטוף את הארץ בסופ”ש לא באמת מתאים לביצוע רכיבת מבחן ובטח שלא צילומים.
הגשם המפתיע גילה כמה אמיתות מפתיעות לא פחות לגבי צוות הבוחנים והצלמים של אוברדרייב. ביום חמישי כולם שמחו שמחה גדולה לצאת בשמש ולהפיק כתבה על ב.מ.וו I8 יפה להכאיב וכעת כשהגשם מכה ורוחות מעיפות התגלו כולם כעסוקים מאוד. יש כאלו שלא ענו כלל לטלפון.
צלמי המערכת העשויים ללא חת, אלו שלא מהססים לגרד מרפקים על האספלט בזמן שהם תלויים מרכב מצלם בעוד הרכב המצולם טס אליהם במהירות מוגזמת ובהחלקה כמעט נשלטת, נזכרו בכל מיני מטלות שמנעו מהם לצלם את הספרינט מדלגת בין השלוליות. אחד נזכר ללכת לבקר את חמו וחמתו בצפון הרחוק. השני הסביר ארוכות על התחייבות מוקדמת שקשורה בכרית, פוך וסדין חשמלי. כך מצאתי את עצמי לבדי. נלחם בשלוליות הענק עם הוספה, מצלם בקור מקפיא עם עדשה רטובה, ומנסה להוציא יש מאין.
וספה ספרינט 125 מצידה לא התרגשה באמת. מנוע ה-iGET החדש לא החסיר פעימה, בלי קשר לעוצמת הרוח ולעומק האגמים שניקוו ברחובות תל אביב. בין שחיה אחת לרעותה היו ברורים כמה דברים לגבי יחידת ההנעה של הוספה הזו. המנוע והואריאטור מרגישים חלקים, שקטים ועגולים מאוד בפעולתם. כיול כל מערכות ההנעה נעשה בצורה מצוינת כך שהתגובות נעימות ויעילות מאוד. זינוק מהמקום גילה התקדמות נמרצת עד לכ-60 קמ”ש. אחרי התמתנות קלה המשיך המנוע לסחוב ברינה כשלקראת 100 קמ”ש על השעון מורגשת שוב התמתנות. עוד קצת סבלנות והווספה הקטנה מראה 105 קמ”ש על השעון. צריך לזכור כמה דברים בהקשר הזה. ביום המבחן שררו רוחות אדירות. עוד עניין הוא בתוליות המנוע. קיבלתי את הספרינט עם כ-40 ק”מ על השעון ואין לי ספק שעם קצת יותר ק”מ תחת גלגליה היא תרגיש נמרצת יותר.
קחו את הווספה החדשה לסיבוב >>>
החלטתי לרכוב לנמל יפו בחיפוש אחר לוקיישן עם ניחוח רחוק וישן. אבל חוץ מגלים שמאיימים לטרוף את חלקיה העתיקים של יפו לא מצאתי כלום. בסמטאות העיר השבורות הרגישה הוספה בבית. הספיגה של המתלה החד צידי מלפנים (וספה או לא וספה) טובה וגם מאחור לא נשמעו תלונות. הניהוג זריז, פשוט מצוין. מכונית כאן, או שבירה לתוך סמטה צפופה שם. הספרינט זריזה מאוד מחד ומייצרת מספיק ביטחון גם על האספלט הרטוב מאידך בשביל להרגיש בבית, בכל עיר, בכל סיטואציה.
דפקו נפקדות
לא רק הצלמים דפקו נפקדות באותו סוף השבוע. גם חבריי לרכיבה העדיפו שוקו חם וצפייה בשידורים חוזרים של סיינפלד מאשר לעשות ווישים הלוך ושוב במזג האוויר החורפי. רק מתנדב אמיץ אחד, עודד שמידוב, הסכים להצטלם על הווספה. עודד, איש הטכנולוגיות של אוברדרייב, הוא רוכב ולא היתה לו שום בעיה לעלות על ציוד רכיבה ולצאת להירטב. לצערי יכולת הצילום שלי נשארה גם היא מתחת לפוך ומהסשן עם עודד נותרו 352 תמונות ואף לא אחת מהן בפוקוס.
הוא אהב אותה מאוד. “היא קטנה כזאת”, לטעמו ו-“נראית מגניבה”. וגם “כמה קל להסתובב איתה בעיר”. “ממש קלה”, הוא אמר. האמת היא שהווספה מצליחה להסוות את נתון המשקל שלה 126 ק”ג באופן משכנע למדי. בין אם זה תפקוד המתלים, הגיאומטריה או המרכב האחוד התוצאה קלילה ומשרת ביטחון. ביומיים של מבחנים על כבישים ספוגים בגשם כאמור לא הרגשתי שום איבוד אחיזה, שום כמעט. אפילו מערכת ה-ABS נותרה מיותמת.
בחזרה אל העיר הגדולה על הכביש המהיר אני שם לב שבאיזור המהירות המירבית שלה, היא מרגישה קצת תזזיתית וחסרת מנוחה. הגלגלים גדולים יותר מאלו של הפרימוורה שהכרנו כאן (12 מול 11 אינץ’) אבל זה עדיין קטנוע שמעדיף בעיקר זריזות עירונית על פני תחושה נטועה בכביש מהיר. עוד על הכביש המהיר, יש זמן להעריך את לוח השעונים הקריא, את סידור המתגים האינטואיטיבי, את המראות המעולות ואת האיכות הכללית שבולטת בכל אינטרקציה עם הוספה הזו.
ועם החזרה לעיר אפשר לשים לב לכמה דברים קטנים ומוזרים. כמו ההתעקשות של וספה על ג’ק אמצע בלבד. נכון קל מאוד להניף אותה עליו אבל בחיאת. אחד הדברים שמדברים אל ליבו של כל אופנוען או קטנוען זה לעצור בנונשלאנט, לשלוח רגל, לפרוש את הרגלית בצורה מיומנת ולרדת מהכלי כמו גדול. למה אני צריך לעצור, לרדת, לאחוז בכידון בזמן שאני מחפש את הג’ק, למצוא אותו, להרים ורק אז להתפנות לעיסוקיי? ועוד טרוניה עלתה מול פעולת ה-ABS. או יותר נכון לצלילי פעולת המערכת. מערכת מניעת נעילת הבלמים עובדת על הדיסק הקדמי (מאחור תוף) ועושה את העבודה ביעילות. זו לא מערכת סופר-מתוחכמת אבל היא מצליחה בקלות למנוע נעילה של הצמיג הקדמי. רק מה, היא עושה רעש, בזמן הפעולה נשמעים קלות תיקתוק ונשיפה מאיזור החיפוי הקדמי. ואלו בולטים שבעתיים על רקע האיכות הכללית של המכונה הזו. כל רכיב, כל חיבור, כל חלק משדר את אותה תחושה מאסיבית ואיכותית. רק הטירטור המוזר הזה בזמן פעולת ה-ABS קצת הרגיש לא שייך.
יצאה השמש?
לא היא לא יצאה. הסופ”ש שלי עם הספרינט היה רטוב, קר, תנאים לא אידאלים בלשון המעטה. רק בראשון בבוקר, בדרך חזרה לבית היבואן, השמש זרחה והאירה פנים. תדלוק אחרון ואני מגלה צריכת דלק גבוהה יחסית (25.2 ק”מ לליטר) אולי בגלל הנסיעות הארוכות עם הגז הפתוח מול הרוח. בכל מקרה בימי המבחן הוכיחה את עצמה וספה ספרינט 125 כקטנוע עירוני מעולה, לא פחות. ויעיל למדי. המדרס אולי קצת צפוף ולא שטוח (ולמרות זאת הבאתי הביתה שישיית מים, תעריכי ענתי…) מצד שני יש את התא הגדול מתחת למושב שהכיל את הקסדה המלאה הענקית שלי בלי בעיה. יש גם תא כפפות ננעל קטן מלפנים ובו חיבור USB. לכל צורך שעולה בשימוש אורבאני עונה וספה ספרינט 125 בצורה סדורה ומשכנעת. יש כאלו שיגידו שהמחיר היקר מזה של המתחרות עומד לה לרועץ ואני אולי אסכים איתם. אבל יש כאלו שיגידו, שתוספת המחיר, מביאה עימה ניחוח ואיכויות אותן קשה למצוא במקום אחר ואני אסכים, בקלות, גם עם אלו.
נתונים: 1 ציל’, 124.5 סמ״ק, 10.5 כ״ס ב-7,700 סל״ד, 1.05 קג״מ ב-6,000 סל״ד, 126ק״ג, 25.2 ק״מ/ ל׳ (במבחן), 22,000 שקלים