מבט אחד על הונדה ADV350 ועל המפרט הטכני שלו מספרים את הסיפור כולו. בהונדה נישאים על גל הצלחת האח הגדול במשפחה, X-ADV, ורוצים לתרגם את המתכון הזה, גם לקטגוריות אחרות. ביננו, זה מתבקש, היה רק עניין של זמן, והנה זה קורה.
במזרח יש גרסה דלת נפח לקונספט הזה, אבל זו לא מגיעה לאירופה או אלינו. ובהונדה יודעים, שיש לא מעט אנשים שאוהבים את מה שהם עשו לקטנוע הגדול שלהם, אבל הם לא באמת צריכים את הגודל, הנפח והמחיר שמתלווים אליו.
אז מה עושים? גרסת ביניים, בנפח 350 סמ”ק בטווחי המחיר הפופולריים. הגיוני. הם לקחו כבסיס את הונדה פורזה העדכני – קטנוע מודרני ומוצלח – וניגשו לעבודה. ומי שחושב שההבדלים מסתכמים בהבדלי עיצוב או אבזור כאלו ואחרים, צריך לחשוב שוב.
ההשקה הרשמית לעיתונות נערכה ממש לפני מספר ימים בסיציליה. תנאי מזג האוויר היו סבירים בסה”כ, כשכבישי האי המאתגרים כוסו לפרקים בשטחים רטובים, שאריות של גשמים מקומיים. רוחות חזקות נשבו ביום הרכיבה – כל אלו סיפקו כ-170 ק”מ של רכיבה בתנאים משתנים, כולל ירידה קלה (מאוד) מעבר לאספלט. רכיבות כאלו לא מחליפות מבחן מקומי מלא, אבל הן בהחלט מספקות תמונה כוללת וברורה בנוגע לאופיו של הקטנוע ויכולותיו.
לפני שנתחיל להסביר איך עושה הונדה ADV350 את מה שהוא אמור לעשות, נסקור בקצרה את מה שחדש כאן. אם נשים לרגע את שאר הדברים בצד, ההבדל הגדול ביותר כאן לעומת הפורזה 350 עליו הקטנוע הזה מתבסס, מתרכז בחלק הקדמי, מתחת לחזית האגרסיבית החדשה. בהונדה החליפו את הסידור הקטנועי הרגיל בצוואר היגוי עם שני משולשים שחובקים מזלג הפוך של שואה. המזלג הבשרני (37 מ”מ) נראה כלקוח מאופנוע, מציע 125 מ”מ של מהלך והמשולש העליון תופס את הכידון השטוח והרחב באופן שנראה (שוב) כאילו הוא לקוח מאופנוע. מאחור, אפשר למצוא שני בולמי-זעזועים (גם הם של שואה) בעלי מיכל נפרד ומהלך של 130 מ”מ.
יש עוד שינויים, כמובן. החישוקים לדוגמה ייעודיים לדגם ומעוצבים כדי שיידמו לחישוקי שפיצים, לוח השעונים קורץ למחוזות האדוונצ’ר, המשקף הקדמי מתכוונן (ידנית) ועוד. כל השינויים האלו ואחרים מתבטאים בתוספת משקל של 2 ק”ג, בתוספת מילימטרית לבסיס הגלגלים ובהבדלי מידות קלים. המושב כאן מעט גבוה יותר מזה של הפורזה, אבל השינוי העיקרי הנוסף הוא כמובן המראה.
מפגש ראשון עם הקטנוע הזה מייצר רושם חיובי ושונה. החזית הגבוהה, עם שני פנסי ה-LED, מייצרים מראה בולט מאוד ולא קטנועי בעליל. זה ממשיך משם לעיצוב שממש דומה לאח הגדול מזוויות מסוימות. גם צביר המתגים סביב כפתור ההנעה נראה בדיוק כמו X-ADV דור ראשון. צמד הבולמים מאחור ועיצוב יחידת הזנב משלימים קטנוע שנראה גדול, מאסיבי ושונה מאוד מהנוף.
הנפת רגל מעליו מגלה שבניגוד לאח הגדול, כאן אין צורך בהסתגלות יוצאת דופן. הממדים לא מאיימים לרגע, המושב אולי גבה קצת בהשוואה לפורזה אבל קל מאוד להגיע עם שתי רגליים לקרקע בזכות העיצוב שלו. הוא מרגיש רחב ונוח. מאפשר תנועה קלה עליו וגם היצמדות למשענת האחורית במקרה הצורך. משטחי הרגליים יעילים מאוד ומאפשרים גם הנחת רגליים לפנים. תנוחת הישיבה זקופה ונינוחה כשהכידון קרוב מספיק לידיים ולא כופה מתיחה של הידיים. נוח.
עדיין בשלב סטאטי, אפשר לציין את המסך מלא המידע שיש כאן. הונדה ADV350 מצויד בצביר כפתורים על חלקו השמאלי של הכידון המאפשרים שליטה בכל פונקציות המסך, לרבות בחירת מצבי התערבות או ניתוק בקרת המשיכה. יש כאן אפשרות לחבר את הקטנוע לטלפון החכם דרך אפליקציה ייעודית של הונדה, לשלוט בו באמצעות חיווי בסיסי בלוח השעונים. המטרה היא לאפשר מענה לשיחות, שמיעת מוזיקה, ניווט ועוד אפשרויות מבלי להוריד את הידיים מהכידון. האפליקציה הזו לא זמינה בישראל כרגע. אולי בהמשך הדרך.
ואם דברנו על דרך זה הזמן להניע (מפתח חכם) ולתת קצת גז. יחידת ההנעה עושה עבודה טובה, עם חיבור מהיר ולינארי של הואריאטור ותפוקה יעילה מאוד של המנוע. התחושה חלקה למדי ונטולת מאמץ. היציאה מהמקום טובה כשעל כבישים חלקלקים מערכת המשיכה תתערב ותמנע החלקה של הגלגל האחורי. תאוצות הביניים גם הן טובות ומביאות אותנו למהירות שיוט חוקית בקלילות. על הכבישים בנתיב ההשקה, היו לא מעט הזדמנויות לנסות ולבדוק את המהירות המרבית על השעון. מה שהפריע לזה באותו היום אלו הרוחות החזקות ששררו באי. בישיבה זקופה עם מיגון רוח על מצבו הגבוה ביותר, נצפו כ-142 קמ”ש על השעון. עם מיגון רוח במצבו הנמוך ביותר, בשילוב ירידות, התכופפות, ואפילו תרגילי סליפ-סטרים כאלו ואחרים, רשם הספידומטר כ-157 קמ”ש.
אבל אלו הם לא באמת הסיפור כאן. עם תנוחת הרכיבה הזקופה, כידון רחב בין הידיים ומיגון רוח בולט (יעיל מאוד באזור הקסדה קצת פחות לכתפיי הרחבות…) תנוחת הישיבה שונה מאוד מכל קטנוע אחר. תחושת השליטה שמעניקה התנוחה הזו, יחד עם השקט הנפשי שמייצרת השלדה הזו, הופכת את חוויית הרכיבה כאן למשהו אחר. יש מי שיגידו שתנוחה נכונה זה הכול בחיים, ועל דו”ג הדבר מקבל משמעות יתירה.
אחרי שסיימנו עם מטלות הצילומים (וידאו יעלה לערוץ היו-טיוב שלנו), הגיעה שעת צהריים. עכשיו סוף-סוף הכבישים הפכו יבשים יותר, והטמפרטורות טיפסו קלות. בתנאים האלו, על כבישי שדות מתפתלים ורחבי ידיים, התחיל הונדה ADV350 להראות מה מבדיל בינו לבין שאר בני מינו. חבורת החוד, מאחורי המוביל המקומי (על אפריקה-טווין חדש…) מורידה את הראש ומתחילה לדחוף. שני היוונים, הפולני והישראלי מחרים במוביל האיטלקי שירים את הקצב. והוא אכן עושה זאת. ההיגוי הקליל של ה-ADV מתחיל לקבל פקודות החלטיות ומהירות יותר, זוויות ההטיה מתחדדות, והיציאה מהפניות הופכת מוקדמת וחזקה יותר. הכביש מתפתל פתוח ואז סוגר עלינו, רגע סוויפרים של 140 קמ”ש לתוך עיקולים איטיים של 40 קמ”ש. אני זורק עוד ועוד אתגרים אל גלגלים של ה-ADV350 והוא נותר אדיש. קטנועים פשוט לא אמורים להתנהג ככה, הונדה ADV350 הוא קטנוע והוא בהחלט מתנהג ככה.
הונדה ADV350 מכויל בצורה חכמה למדי. רכיבים המתלה האיכותיים מהמקובל מלפנים ומאחור, לא מציעים שום סוג של כיוונון, אבל בהחלט התמודדו עם התנאים הקשים בצורה משביעת רצון. הכיול מציג את הפשרה הנכונה בין קשיחות ורכות, וזה מתבטא לא רק ביכולת הספיגה והצמדת הגלגלים אל הכביש, אלא גם בכמות הבטחון שמשדר הכלי הזה לרוכב. היציבות הכיוונית בהטיה מצוינת, כשרק במצבים קיצוניים מורגש שיכוך החזרה מעט חזק מדי מלפנים. גם איתי באוכף, על משקלי המכובד, ותחת העומס הלא הגיוני שהופעל עליו בנסיעה הזו, נתקלתי במעט חוסר ריסון תחת לחץ מזוג הבולמים האחורי. אם תעלה כאן תלונה אחת, בסוג הרכיבה הקיצוני והמאוד ספציפי הזה, היא כלפי הבלמים, העוצמה טובה, אך הקדמי נעדר מעט נשיכה ראשונית, מאחור, ה-ABS קצת מקדים להתערב. כן, בסוף היום גם רוכבים מתחילים יעלו על הקטנוע הזה, והונדה זוכרת לכייל את הרכיבים האלו, בצורה שתתאים גם להם.
בנסיעות העירוניות (גם צפופות לפרקים) שהזדמנו בדרכי, הרגיש ה-ADV מצוין. כל מה שהפך אותו לכלי כל-כך יעיל מחוץ לעיר, עושה רושם שמתעצם כאן. תנוחת הרכיבה מעניקה שליטה טובה בנעשה, אותם מתלים מעניקים את אותו הבטחון גם על הכבישים השבורים בעיר, התגובות מהירות ואין בעיה לפלח את רחובות עיר כזו או אחרת. מרווח הגחון המשופר נותן כאן גם אפשרות עלייה וירידה ממדרכות מבלי כל חשש.
בטעימת השטח הקצרה שהונדה אפשרה לנו, לא התרגשתי אני וגם לא ה-ADV350. במקטע האמור היה שילוב בין מצע קשה, שהפך לחול תחוח, שילוב של אבנים שתולות וקצת באמפים. לא משהו שגרם לקטנוע או לרוכב להזיע. היצר הסקרני רצה עוד. אבל בשורה תחתונה, זה המקסימום אליו מיועד הקטנוע הזה.
תרשה לי להתעלם מעוד דברים שמופיעים במפרט הטכני ובמצגת העיתונות של הונדה ADV350. נוכח היכולת שלו על הכביש, לדבר עכשיו על שקעי C לטעינת הסלולרים שיש כאן, או על תא האחסון שיש שם, נראה לי קצת לא במקום. אוקיי, אז יש תא מטען גדול לשתי קסדות מתחת למושב ובין החלקים המקוריים של הונדה יש גם ארגז אחורי שנשלט מאותו המפתח החכם. על זה אני לא באמת רואה סיבה לכתוב הביתה.
למה? כי בסוף היום, נותרתי עם הרגשה ברורה אחת מהרכיבה הזו. והיא לא קשורה למרכיב כזה או אחר. מה שעבר לי בראש זה דבר אחד, 170 ק”מ של כבישי הרים ושדות מפותלים ביעילות, נוחות ובקצב שמתאימים יותר לאופנוע מאשר לקטנוע. בדיוק אותה ההרגשה, בהתאמה כמובן, שהייתה לי לאחר הרכיבה בהשקה של X-ADV לפני מספר שנים.
ואם בזכות היכולת הזו, אולי יימצא את עצמו רוכש קטנוע ממוצע, מסתכל אל האופק, חותך מהנסיעה הרגילה שלו, אל עבר ההרים, או אולי ייכנס לאיזה שביל עם הגברת מאחורה וייפתח פק”ל קפה מול חתיכת נוף נאה, או יצא לטיול בשבת בבוקר למקום שלא היה בו בעבר. אם יצא משגרת יומו – דיינו. הונדה ADV350 הוא קטנוע מרשים ויעיל מאוד, אבל כאלו יש עוד. הקטע שלו, זה שהוא מציע קצת מעבר לאותו קטנוע רגיל, קצת שאר רוח ואופציה לחוויה דו”ג נוספת. זה מה שהונדה מצהירה שהוא אמור לעשות. זה בדיוק, מה שהוא עושה. וזה בדיוק, מה שאהבתי בו.
הונדה ADV350
מנוע: סינגל, 330 סמ”ק
הספק: 28.8 כ”ס ב-7,500 סל”ד
מומנט: 3.1 קג”מ ב-5,250 סל”ד
גיר: ואריאטור
בסיס גלגלים: 152 ס”מ
משקל: 186 ק”ג
צריכת דלק (יצרן): 29.4 ק”מ/ל’
מחיר (בסיס): 41,000 שקלים