קיימים שלל מותגים בינלאומיים המייצרים בולמי זעזועים אבל יש גם את הבולמים של EVCO, מותג ישראלי שנוסד לפני כ-5 שנים, שמייצר בולמי זעזועים בנתניה. מותג EVCO, בבעלותם של אביתר כהן ודני בלובשטיין, משתמש במעטפת בולמי הזעזועים של מותגים מוכרים, ומכייל אותם מחדש באמצעות טכנולוגיה עליהם הם הגישו בקשה לרישום פטנט שהתקבלה כבר במספר מדינות. בעתיד הלא רחוק, הכוונה היא לייצר גם את גוף הבולם ולא להשתמש בגופים של חברות אחרות.
את אביתר פגשנו במקום הנכון – במסלול פצאל המחודש במהלך יום שלם שהוקצה לטובת בחינת בולמי EVCO. שיחה קצרה עם אביתר חשפה כי הוא עובד כבר 18 שנה בתחום. אביתר נכנס לעולם המוטורי באמצעות רכיבה על אופנועי מוטוקרוס, מה שהקנה לו ידע וניסיון רב בתפקוד ובחשיבות של בולמי הזעזועים והתחושות שהם מעבירים לנהג או הרוכב.
אביתר, שמדבר בתשוקה אדירה לתחום, מספר לנו שהבולמים שהוא מייצר מסוגלים לשדרג שני עולמות מנוגדים לכאורה: נוחות גבוהה יותר יחד עם התנהגות כביש טובה יותר. בנוסף, במספר ניסויים שכבר בוצעו בעבר, נמצא כי בולמי EVCO תרמו לשיפור בטיחותי בזכות מרחק בלימה קצר יותר. החזון של אביתר הוא להפוך את עולם הרכב לבטיחותי יותר ויחד עם זאת למהנה יותר וזו בדיוק הסיבה בגינה אנחנו הוזמנו היום למסלול.
את היום התחלנו מוקדם מאד בבוקר, עוד לפני שהשמש זרחה. ברחבת הטיפולים חנו חמישה רכבים: שתי ניסאן GTR משופרות במיוחד המצוידות בבולמי EVCO, ב.מ.וו M2 קומפטישן, גם היא מצוידת בבולמי EVCO, והחלק המעניין, עד כמה שזה נשמע מוזר, זוג טסלות מודל 3 פרפורמנס: האחת מצוידת בבולמי הכניסה של EVCO ובאנטירולים משופרים, והשנייה סטנדרטית לחלוטין. מספר מטרות הוצבו באותו יום: תצוגת תכלית של בולמי EVCO על מסלול המרוצים, בדיקות וכיול הבולמים של שלושת רכבי הספורט, והשוואה בין זוג הטסלות, גם מבחינת הזמנים על המסלול וגם מבחינת התחושות מאחורי ההגה.
אמונים על החלק האחרון היו שני נהגי מרוצים: מורן גוט, ודין אפפל, בוחן הכביש והמסלול הראשי של ‘אוברדרייב’. אחרי מספר מקצים שהיו מלווים בצלילי מפלטים רועשים ומענגים במיוחד שהפיקו רכבי הספורט, עלו הטסלות למסלול בשקט חרישי. השקט היה כה חרישי, עד שמה שהסגיר את סיום ההקפות והחזרה לרחבת הטיפולים היה ריח הבלמים הנוכח שהתלווה אליהן. כן, הבלמים של הטסלות, ששוקלות כ-1.9 טון ומונעות באמצעות מנועים המפיקים 534 כוחות סוס, דעכו מהר במיוחד ולא ניתן היה לייצר רצף הקפות מספק לטובת מדידת זמנים מדויקת. הזמנים שכן נמדדו היו קרובים ולא נמצא פער משמעותי ביניהן.
זמנים, כידוע, זה לא הכול בחיים, וכאן למעשה מגיעה הבשורה האמיתית: דין, שנהג בזוג הטסלות, סיכם זאת כך: “ההבדל בתחושות ובנהיגה בין שתי הטסלות הוא מובהק כמו ההבדל בין יום ללילה. מרכב שאין בו כמעט הנאה מנהיגה ושמציג העברות משקל לא מדויקות המייצרות כניסה מהוססת לפניה, אביתר הצליח לייצר התנהגות שונה לחלוטין. הכניסה לפניה השתפרה פלאים וניתן ממש לעבוד עם העברות המשקל, ההיזון החוזר השתפר משמעותית, זוויות הגלגול הופחתו ותת ההיגוי הפך לעדין וצפוי יותר. כל זה תרם לביטחון רב מאחורי ההגה וליכולת לייצר זמנים עקביים יותר במסלול. סוף סוף נהגתי בטסלה עם התנהגות כביש שתואמת למכונית ספורטיבית בעלת מרכז כובד נמוך. מבחינת נוחות הנסיעה, לא הרגשתי פגיעה משמעותית, אם בכלל“.
ולכל מי שמוטרד (ובצדק) בנוגע לאיזה רכב היה מהיר יותר על המסלול: הטסלות או הג’יטיארים, נוכל להרגיע ולספר שהזמנים של הג’יטיארים היו טובים יותר בכ-2 שניות מהזמנים של הטסלות. גם בישורת, לג’יטיארים נמדדו מהירויות של כ-220 קמ”ש בזמן שהטסלות הסתפקו בכ-185 קמ”ש בלבד. צפירת הרגעה נרשמה במערכת. לבינתיים.