אני מסתכל על דוקאטי סקרמבלר 1,100 החדש וחושב לעצמי. משפחת הסקרמבלר של דוקאטי מיועדת לאנשים יפים, כאלו עם מעילים עור אופנתיים או חולצות משובצות עדכניות. אנשים שיש להם קסדות בעבודת יד בארון וזקן מטופח בקפידה על הפנים. חבר’ה עם חיבור טבעי למה שטוב ויפה, לחיים טובים. נכונים.
ואז אני מסתכל עליי. לי, יש ארון מלא בחולצות T שחורות שרובן דהויות לכדי צבע אפור כבר. רק ג’ינסים במידת התיישנות כזו או אחרת. יש לי זקן, כי אני שונא להתגלח והוא צומח פרא באופן לא מטופח בעליל.
וכן, אני מחובר בעיקר לגז ופחות לכל הניו-אייג’ האופנועי הזה. קפה-רייסרים הם אופנועים יפים בעיני אבל המשמעות האמיתית שלהם נשארה מאחור ונותר רק העיצוב המושך. סקרמבלרים – אלו היו אופנועי השטח של פעם, לא אביזר אופנתי. הגם דוקאטי נכנע לצו השעה? יצרן שערכי הליבה שלו מחוברים ליכולת דינאמית, עדכנות טכנולוגית וביצועים חסרי פשרות. אתה יכול להבין שיצאתי לדרך ברגשות מעורבים.
בסימן יותר
אם מסתכלים על נתוני המכירות, אני כמובן בעמדת מיעוט. משפחת הסקרמבלר של דוקאטי היא להיט בעולם, עם כמעט 50,000 יחידות שנמכרו מאז הצגת הסקרמבלר הראשון ב-2015. תפקידו של דוקאטי סקרמבלר 1,100 ברור אם כך. לתת ללקוחות הסקרמבלרים הפשוטים יותר את האופנוע הבא שלהם וגם לתת מענה לאנשים שרוצים מוצר איכותי ואפילו יוקרתי עם המראה הנוסטלגי הזה.
סקרמבלר 1,100 הוא אופנוע גדול יותר משאר האופנועים בסדרה. הוא ארוך יותר, גבוה יותר, רחב יותר ובעל מיכל גדול יותר. וגם, כמובן חזק יותר. אפשר לזהות את המקורות של המנוע הזה במונסטר איבו ודוקאטי כמובן שיפרו אותו מאז, עם גופי מצערת חדשים לדוגמה. התוצאה – שני הציל’, בנפח 1,079 סמ”ק, מפיקים 86 כ”ס ב-7,500 סל”ד ובעיקר 8.9 קג”מ ב-4,750 סל”ד. ואולי מעניין יותר – כ-8 קג”מ כבר מ-3,500 סל”ד.
המכלולים, כרגיל אצל דוקאטי, נראים בריאים למדי. מלפנים יש מזלג מרזוקי בקוטר 45 מ”מ המתכוונן באופן מלא. מאחור יש בולם קאיאבה עם כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה. מי שרוצה מכלולים של אוהלינס ייצטרך ללכת על גרסת הספורט. וזה מזכיר לי – דוקאטי סקרמבלר 1,100 מגיע בשלוש גרסאות, מעבר לבסיסית עליה אנחנו רוכבים ולספורט יש גם גרסת ספיישל. אם נחזור למכלולים, לכל הגרסאות יש מערכת בלמים של ברמבו עם מונובלוקים ראדיליים מלפנים (שני דיסקים בקוטר 320 מ”מ) וקליפר חד בוכנתי מאחור (דיסק בקוטר 245 מ”מ).
וזה מביא אותנו למערכות העזר שמבדילות עוד יותר את ה-1,100 מאחיו הפשוטים יותר. יש כאן שלושה מצבים רכיבה (סיטי, ג’ורני, אקטיב) ששולטים על כוח המנוע ואופי מסירתו וגם על בקרת המשיכה. ואם כבר נגענו באמצעי עזר לרוכב יש כאן גם ABS לפנייה (בוש 9.1).
רוכב בלי סטייל על אופנוע עם
כבר בעמידה, עוד לפני הנעה, דוקאטי סקרמבלר 1,100 מרגיש כמו מוצר איכותי ובוגר. אם אלו משטחי הגוף, גימור חלקי המנוע, משקולות הכידון או התפרים על המושב – כל חלק באופנוע הזה עשוי בקפידה והחומרים משובחים.
תנוחת הרכיבה טבעית מאוד. אתה יושב זקוף. רגליים עם כיפוף קל מאוד ושתי ידיים שנשלחות אל הכידון הרחב. הוא אולי צמח במידות לעומת ה-800 אבל זה עדיין לא מרגיש כמו אופנוע גדול או מאיים.
תחילת נסיעה בעיר רק מחזקת את ההרגשה הזו. הוא מרגיש זריז וההיגוי קליל למרות משקל יבש של 189 ק”ג. תפעול כל המנופים והרגליות קליל ואינטואיטיבי. פשוט לרכוב. המנוע מצידו, מציג גמישות ברורה כבר מתחילת הנסיעה זה חובר לכיול המוצלח של המתלים וכך מתקבלת תנועה קלילה ונוחה בעיר, חסרת מאמץ.
הסידור הארכאי של המנוע, שני שסתומים לציל’ וקירור אוויר, לא מצטיין בחילוץ הספק היסטרי. הוא מכוון דווקא לגמישות האמורה עם דיווידנד נוסף. תקרא לזה אופי, תקרא לזה כריזמה. אבל המנוע הזה מצליח לרגש עם הצלילים והתגובות שלו באופן שכבר קשה למצוא היום.
הוא מקבל גם מחמאות בכל הקשור לכיול ותגובת המצערת. דוקאטי סקרמבלר 1,100 משתמש במצערת-על-חוט והזרקת דלק שמכויילות באופן מושלם. תפעול המצערת לינארי, עגול וחלק בדיוק כמו שהוא צריך להיות.
על הכביש המהיר, השטוח המשעמם הדוקאטי הזה לא מוצא את מקומו. ברור שאפשר לנסוע ולהגיע איתו לכל מקום. אבל שיוט מונוטוני הוא לא נקודת החוזקה שלו. באין מיגון רוח ועם מנוע שמעדיף מומנט על יעפים בסל”ד גבוה, שיוט מהיר באמת לא נעים או הגיוני. זאת אומרת אתה יכול לנסות אבל הרוח תקלף את הפיגמנטים שבעורך מהר למדי והדזמו יסביר לך, שאתה במקום ובמוד הלא נכון. גם אם אתה מחפש אופנוע להעמיס עליו את האישה ולקפוץ לאילת – זה ממש לא האופנוע בשבילך.
עזוב אילת בהרכבה. גם בגפי, עם הפנים לכיוון צפון על כביש 4 התחלתי כבר לתהות אם כדאי בכלל לצאת מהעיר עם הסקרמבלר הזה. ואז, רגע לפני שאני תוהה אם האופנוע הזה מיועד לסיבוב בין בית קפה אחד למשנהו, לקחתי ימינה והתחלתי לטפס לחיפה דרך בית-אורן.
וואהו, יותר מדי זמן לא הייתי בכביש הזה, כבר שכחתי כמו הוא מגוון, מלהיב ומושך. שכחתי כמה הנוף הסמי-אירופאי שלו מהמם. ועכשיו, על הכביש הזה, אני חוזר להעריך את הסקרמבלר. כן אופנה או לא אופנה, דוקאטי יודעים דבר או שניים על התנהגות, שלדות, גז וברקס. ועל הכביש המתפתל בין תהום לקירות סלע, האופנוע הזה מתעורר, מגלה התנהגות טבעית וקלה, משחרר אותך לחופשי מדאגות ונותן לך להתענג על הצליל הנפלא שלו ביציאה מהפניות.
זו לא רכיבה של מהירות אבסולוטית. זו רכיבה שכל כולה הנאה במהירות שפויה לחלוטין (טוב נו, יחסית). וכל המכלולים עומדים כאן מאחוריך, תומכים ברצונות שלך, וזה קורה עם תנוחת הרכיבה המפננת האמורה וכל האופי שמתפרץ מהמנוע הזה ביציאה מכל פניה. במשך כל הזמן הזה, מעטפת ההגנה היעילה של דוקאטי פעילה, חותכת החלקות בחלקות כשגם ה-ABS מתפקדת בצורה מופלאה.
אז אני דפוק?
איך לוקחים ערימת חלקים וגורמים לה לייצר תחושה? במשך שנים דוקאטי ידעו לייצר תחושה אחת ברורה באופנועים שלהם. עם תת המותג הזה, הם פונים לייצר סט תחושות שונה ומצליחים. כי הסקרמבלר כן גורם לך להרגיש מיוחד, שונה, בדרכו הייחודית. זה לגמרי אופנוע ששם את העיצוב בשורה הקדמית אבל לא זונח את השימושיות וקלות התפעול מחד, ואת ערכי הליבה הדינאמיים המסורתיים של דוקאטי מאידך.
הסגמנט בו הוא מתחרה מכיל בארץ מתחרה ישיר אחד, כך מדובר בסגמנט גדול במיוחד. כמה אנשים כבר מחפשים לוק נוסטלגי עם יכולת מודרנית ועומק איכותי-הנדסי? לא הרבה. לאנשים הספורים עם הדרישה המיוחדת הזו – יש לדוקאטי, כעת, תשובה ייחודית וטובה משלהם.
נתונים: וי-טווין, 1,079 סמ”ק, 86 כ”ס ב-7,500 סל”ד, 8.9 קג”מ ב-4,750 סל”ד, 189 ק”ג, מחיר: 96,900 שקלים