תעשיית הרכב הסינית הפכה בשנים האחרונות לצונאמי מוטורי מתגלגל שבו על בסיס כמעט ימי מוצגים בסין מותגי רכב חדשים ודגמים חדשים. ההחלטה של יצרניות הרכב הסיניות לחדור לשווקים המערביים ממשיכה את האפקט המתגלגל הזה, עם יצירתם של שלל מותגי יצוא שנועדו לקלוע לטעם המערבי האנין יותר.
כאן בא לידי ביטוי אולי היתרון הגדול של הסינים, והוא היכולת להתאים ולשנות מוצר קיים בהתאם לשוק ולמיצוב הנדרש. במילים אחרות, הסיניים מנסים לקחת את השימוש באותה פלטפורמה למחוזות חדשים. תחת שלל שמות ועיצוב מעט שונה תוכלו למצוא למעשה את אותו מוצר המיוצר באותו מפעל בגרסאות שונות. להבדיל ממה שמוכר לנו ביצרניות וותיקות, עושה רושם שהסינים מנסים לתת לכל מותג ייחודיות ואפיון משלו, מבלי לשקוע יותר מדי אל התאמות מכאניות כאלו ואחרות.
צ’רי היא דוגמא טובה ליישום גישת תפירת המותגים בעולם הרכב. צ’רי הייתה מהיצרניות הראשונות לייצא מעבר לגבולות סין באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 לשווקים שונים בהם מדינות מזרח אירופה. הצלחה גדולה לא הייתה שם, אבל הסינים עשו שיעורי בית. כעת אחרי כמעט שני עשורים בהם ביצעו קפיצת דרך ענקית הם רוצים לחזור לאירופה ולהיכנס לשווקים נוספים ברחבי העולם עם מותגים חדשים שמשדרים תדמית טכנולוגית ועדכנית.
כך נולדו להם שני מותגים חדשים: אומודה (Omoda) וג’אקו (Jaecoo) שיחלקו תשתית לוגיסטית משותפת באולמות תצוגה שיעמדו זה לצד זה, עם דגמים בעלי הנעה חשמלית, היברידית או קונבנציונלית על בסיס פלטפורמות משותפות. כל מותג ינסה לפנות לקהל מעט שונה” אומודה כמותג אופנתי טכנולוגי וצעיר, ג’אקו כמותג יותר קלאסי, עם דגש על שימושית וקריצה לעולמות הפנאי. בשני המקרים, כמו בשלל המותגים מסין שנחשפנו אליהם בשנים האחרונות, ישנם גם הרבה מסכים ואבזור כחלק מהרצון לתת תחושת “פרימיום”.
הדגם הראשון של ג’אקו נקרא פשוט “ג’אקו 7”. המראה החיצוני לא מסגיר, ולמעשה אין בינהם שום חלק חיצוני משותף, אבל ג’אקו 7 מתבסס על הפלטפורמה של צ’רי טיגו 7 עם מידות אורך (450 ס”מ) ובסיס גלגלים (267 ס”מ) זהות לחלוטין. אלא שלג’אקו קווי גוף קובייתיים, יחידות תאורה צרות, קו חלונות צד גבוה ושבכה קדמית ענקית ומשורגת. נאה למדי, כרגיל עם יצרניות מהמקום הזה התוצאה לא מקורית ואפשר לזהות אלמנטים שהושאלו מריינג’ רובר או גרנד צ’רוקי.
תא הנוסעים מעוצב גם הוא בגישה סופר מאובזרת ועדכנית. ישנו לוח מחוונים דיגיטלי בעל תצוגה מינימליסטית וגופנים קטנים מידי כמקובל בעדה הסינית, כשלצידו מסך מולטימדיה ותפעול אנכי גדול (13.2 אינץ’ או 14.8 אינץ’ ברמת האבזור הבכירה). קיצורים הכרחיים נמצאים בתחתית המסך, אך עבור יתר הפונקציות צריך להתחיל לגלול, אם כי יאמר לזכות אנשי ג’אקו, ברור למדי ואינטואיטיבי יחסית למקור.
פרימיום זה כנראה מלא-אבזור בסינית. גם כאן רשימת אבזור ארוכה הכוללת כסטנדרט מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית, ריפודים דמויי עור, מצלמות היקפיות כולל מצלמות גחון, תא אכסון מקורר בין המושבים ותאורת לד מלאה. רכב המבחן הרמת הגימור האמצעית הוסיף גם דלת תא מטען חשמלית, גג שמש פנורמי חשמלי, משטח טעינה אלחוטית לטלפון הסלולרי וחימום למושבים הקדמיים. זהו שפע אבסולוטי ברכב שנמכר במחיר גרסאות הבסיס של הקרוסאוברים הקוראנים הפופולאריים.
אלא ששפע אבזור וניסיונות מקוריים לשלב ברגי אלומיניום חשוף נניח, מתקשים להסוות שימוש בפלסטיקה פשוטה מאוד למראה ולתחושה פשוטים שלא לומר זולים. גם ריפודי העור הסינטטי לא נעימים למגע וזה חבל כי תנוחת הישיבה גבוהה ושלטת והמרחב טוב בסך הכל. מה שכן היינו משנים זה את מבנה הקונסולה המרכזית הגבוהה שתפגוש ברכי נהגים בעלי גובה ממוצע ומעלה.
ג’אקו 7 מוצע בעולם ובעתיד גם בישראל עם יחידת הנעה היברידית נטענת, אך נכון לעתה הוא מגיע ארצה עם מנוע טורבו בנזין בלבד שכמו בשאר דגמי צ’רי המגיעים ארצה משודך לתיבת הילוכים כפולת מצמדים בעלת 7 יחסי העברה. ההספק נמוך יותר מאשר באחים לפלטפורמה, 147 סוסים שתיבת ההילוכים מתקשה לרתום ביעילות עקב תגובות איטיות מידי. מצב הנהיגה הספורטיבי משפר במעט את התגובות הראשוניות, אבל לא הרבה מעבר לכך. למרות ביצועים מספקים ולא נמרצים במיוחד, צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 10.5 ק”מ לליטר סבירים.
זה לא באמת שמישהו מצפה מקרוסאובר משפחתי להיות מה שהוא לא, כך שהביצועים יספקו את קהל היעד ובהתאם לשאיפות הסולידיות בחרו מהנדסי ג’אקו בכיול מתלים רך. זה היה יכול לעבוד היטב אלמלא חוסר בריסון שמביא לקופצנות במהירויות נמוכות ומצד שני יותר מידי תנודות מרכב במהירויות גבוהות או רכינה מוחשית בניסיונות ללחוץ מעט בפניות. ההתנהגות צפויה אך עם נטיה לתת היגוי שמתפתח מוקדם מהצפוי, כשההגה קל מידי (גם במצב ספורט) ומנותק לחלוטין מה שלא נוסך ביטחון.
מי שיתיחס לג’אקו בצורה תכליתית יגלה שמדובר בקרוסאובר משפחתי מרווח, מאובזר ונאה למדי, כזה שיספק מענה לנהג המשפחתי הסולידי שגם רוצה לעשות רושם. אלא שכל נסיעה שהיא מעבר להתנהלות מתונה חושפת את העובדה שג’אקו 7 עדין לא רכב מהוקצע ובשל דיו. היה ניתן לסלוח לג’אקו 7 אם הוא היה מתומחר נמוך משמעותית, אבל במחיר של 170-180 אלף שקלים הוא מתמקם באמצע קטגוריה עמוסת דגמים ואלטרנטיבות מולם הוא כבר מתקשה לשכנע. תמורת ויתור על כמה פריטי אבזור ישנם כמה קרוסאוברים פופולאריים מוכרים ומצליחים בשוק המקומי, שיעניקו חבילה שלמה והדוקה יותר.
ג’אקו 7 “טיטניום” – תעודת זהות
מנוע: 1,598 סמ”ק, טורבו-בנזין, הספק: 147 כ”ס, מומנט: 28.4 קג”מ, תמסורת: כפולת מצמדים, 7 הילוכים. הנעה קדמית, בסיס גלגלים: 267 ס”מ, משקל: 1,599 ק”ג, מ-0 ל-100 קמ”ש: 10.8 שניות, מהירות מרבית: 180 קמ”ש, צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 13.3 ק”מ לליטר, מחיר: 180 אלף שקלים
