הקאמבק המשמח ביותר שנות ה-90 היה של מכוניות הרודסטר העממיות. בעקבות ההצלחה האדירה לה זכתה מאזדה מיאטה, נזכרו יצרניות הרכב שאפשר להציע מכוניות רודסטר ספורטיביות במחיר שפוי וכך באו לעולם רודסטרים כמו MGF, לוטוס אליז, פיאט ברצ’טה וטויוטה MR2 מהדור השלישי. גם יצרניות יוקרה קפצו על ההזדמנות והציגו מכוניות רודסטר נגישות יחסית לקהל רחב. אלא שכמו הרבה דברים טובים מהניינטיז, גם אותן רודסטרים הלכו ונעלמו והיצרניות הבודדות למעט מאזדה שעדיין מציעות מכוניות רודסטר קטנות שייכות לפלח היוקרה שבו עדיין ניתן לגזור קופון רווחי.
בישראל מוכת המיסוי גם מכוניות רודסטר עממיות מעולם לא היו באמת עממיות. בכלל, רוב הסיכויים הם שכאשר כבר תוכל להרשות לעצמך לקנות מכונית פתוחה כבר לא יהיה לך שיער על ראש. במציאות הזו בחירה ברודסטר, שמעצם מהותה מקריבה את הפרקטיקה לטובת ההנאה, הופכת לבחירה קשה עוד יותר.
אלא אם קוראים לה ב.מ.וו Z4. בדרך כלל לא נהוג להתחיל את המבחן בשורה התחתונה השלו, אבל במקרה הזה זה פשוט מתבקש. כי אם מלכתחילה מכוניות רודסטר נפסלות על הסף כי הן צפופות מידי, נמוכות מידי, אין בהן מקום ליותר משישיית מים מינרלים בתא המטען, באה ב.מ.וו Z4 מפריכה את כל האקסיומות הללו ומגלה שדווקא קל לחיות איתה ביום יום.
כמובן שצריך לקחת את ההכל בפרופורציות. נסיעה עם גג סגור עדין מעניקה תחושה מעט קלסטרופובית, אם אתם בגובה של יותר מ-1.8 מטר מרחב המחיה שלכם יהיה מוגבל ולמעט קונסולה מרכזית שבה מחזיקי כוסות ותא כפפות קטן אין לכם באמת מקום לשאת איתכם יותר מפאוץ’ (משהו משנות ה-90 שטוב שלא עשה קאמבק).
מצד שני תנוחת הנהיגה מצוינת ולא נמוכה מידי כך שכניסה ויציאה לא יהיו מלווות באנחות מדאיגות, הנדסת האנוש ברורה ואיכות החומרים מעולה. בידוד הרעשים מרשים כאשר הגג סגור ואפשר לרגע להתבלבל שאתם יושבים בתוך סדרה 3, בפרט שעיצוב סביבת הנהג דומה למדי, ואולי גם מידי, אבל זה אומר שהנדסת האנוש הידידותית של ב.מ.וו שעדין שומרת על מתגים פיזיים לפונקציות החשובות בשביל שתתרכזו בכביש ולא היכן משנים את טמפרטורת בקרת האקלים (חשוב מאד אם במקרה התחשק להם להסיר את הגג באחד מלילות פברואר). לתא המטען נפח של כמעט 300 ליטר שזה המון במונחי רודסטר, מה שאומר שתוכלו להרשות לעצמכם לרדת לחופשת סוף שבוע זוגית גם כשהגג פתוח.
גם ללא חבילת ה-M המתלים מתגלים כמוצקים, אבל לא מענישים בנוקשות יתר, כשגם הבחירה בחישוקי 18 צנועים למקובל כיום מאפשרים ל-Z4 לא לחבוט בבלטים בגב יתר על המידה. הפשרה הזו בין ספיגה לריסון עובדת טוב כל עוד לא דוחקים במכונית לקצב של ימי מסלול, אבל זה בהחלט מספיק לטיולי נהיגה של סופ”ש. היגוי מדויק בעל משקל טוב אחיזה גבוה מספקים גם לנהג שלא בקיא ברזי ההנעה האחורית מספיק ביטחון. המיומנים שגם ינתקו את בקרת היציבות יצליחו גם להשתמש בזנב של ה-Z למשחקי הידוק וכשכוש, אבל יגלו שה-Z פחות חדה וישירה מכפי שהתרגלנו לקבל מהבאוורים.
בכל מקרה אלו לא המשחקים לגרסה הזו של ה-Z4 הנבחנת שהגיעה עם מנוע הצנוע בהיצע. רק 4 צילינדרים בנפח 2.0 ליטר עם 197 כ”ס כבר לא ממש עושים רושם היום, בפרט שמשקלה של ה-Z עם נהג הוא קצת יותר מ-1.5 טון. אבל בפועל עם 6.6 שניות בזינוק ל-100 ותיבת הילוכים אוטומטית שמתפקדת היטב ומורידה הילוכים בבלימה הדבר האחרון שאפשר להגיד על ה-Z4 שהיא איטית. זה נכון שתמיד היינו שמחים לעוד כוח, אבל כוח זה לא העיקר כשמדובר ברודסטר.
אם אתם עדין במוד אקסטרימי בחיים יהיה לכם קל להתאכזב מגרסת הכניסה של ב.מ.וו Z4. אין לה ביצועים יוצאי דופן, היא לא קלילה כמו רודסטרים של פעם וגם לא המכונית שתרצה להיות על הצד כל היום. מצד שני, היא רודסטר איכותית שנראית מצויין ואפשר לחיות איתה בקלות ביום יום. החיוך בה מופעל אוטומטית תוך 20 שניות אחרי לחיצה על מתג קיפול הגג, כשכבישים הנכונים היא לא שוכחת מאיזה בית היא מגיעה. תנו לנו אותה עם תיבת הילוכים ידנית ואנחנו בהחלט נוכל ללמוד כיצד לחיות איתה לפחות עד שנעבור את משבר גיל העמידה.
ב.מ.וו Z4 Sdrive20i – תעודת זהות
מנוע: 4 צילינדרים טורבו, 1,998 סמ”ק, הספק: 197 כ”ס ב-4,500-6,500 סל”ד, מומנט: 32.6 קג”מ ב-1,450-4,200 סל”ד, תיבת הילוכים: אוטומטית, שמונה יחסי העברה, בסיס גלגלים: 247 ס”מ, משקל: 1,443 ק”ג, מ-0 ל-100: 6.6 שניות, מהירות מרבית: 240 קמ”ש