ב.מ.וו 218i גראן-קופה תפסה אותי קצת לא מוכן. ה-218 הזו מונעת באמצעות יחידת הנעה מוכרת, כזו שאפשר למצוא בעוד דגמים תחת מותגיה השונים של ב.מ.וו. 1.5 ל’, מוגדש טורבו המפיק 140 כ”ס. לא משהו לכתוב עליו הביתה.
הכוח הזה עובר אל הגלגלים הקדמיים (זו פלטפורמה מוארכת של ה-1 החדשה) דרך תיבה רובוטית כפולת מצמדים. הפעולה של שני אלו יעילה למדי. המנוע גמיש וחזק מספיק בסל”ד הרלוונטי בשימוש יום-יומי והתיבה מנגנת על זה יפה (ועובדת חלק בד”כ).
נתון התאוצה הרשמי ל-100 קמ”ש עומד על 8.7 ש’ ואת הנתון הזה וכך, למרות המנוע הבסיסי בהיצע, התחוצה בתא נמרצת למדי. למה אני מופתע? לא יודע. אולי התרגלתי לחשוב על מנועי שלושה ציל’ כרפים. דעה קדומה, ומיותרת (כרגיל) במקרה הזה.
גם מבחינה חיצונית בלבלה אותי ה-218 הזו. כמי שאמורה סדרה 1 פלוס מטען “כאילו קופה” חשבתי שהיא תהיה קטנה וצפופה יותר. היא לא. תא הנוסעים מרווח מלפנים ומאחור גם באופן מפתיע. אבל היושבים מאחור לא מקבלים פתחי מיזוג, או ידיות אחיזה לצורך העניין. אין כאן מעשה קסם, המכונית הזו ארוכה יותר מה-1 הקטנה (יחסית).
והמימדים האלו מובילים אותי לאריזה, שגם היא, הותירה אותי קצת מבולבל. יש כאן סממני עיצוב מאחיות גדולות ויקרות יותר, אבל איכשהו הם לא מייצרות מראה הומוגני עם המרכב הזה. יש זוויות שמהן היא נראית לא פרופורציונאלית. יש זוויות מהן היא נראית מרשימה, ושוב חלילה.
מבפנים העיצוב מוצלח יותר וזכור לטובה מה-1 העדכנית. יש כאן תמהיל נכון בין אנלוגי לדיגיטלי לא עמוס ותמיד ברור. גם המושב, ההגה ותנוחת הנהיגה מזכירה לך שיש דברים שב.מ.וו פשוט פוגעים בהם בול. גם אם זה לא תא הנוסעים הכי מרשים בקטגוריה הזו, הוא עדיין מרשים בפני עצמו.
גם הדרך בה נושאת עצמה הגראן קופה הקטנה הזו על הכביש מזכיר שיש דברים שב.מ.וו יודעים לעשות. הכיול לדוגמה מוצלח מאוד, מייצר שילוב בין נוחות טובה בד”כ (אפשר להאשים קצת את חישוקי ה-18 אינץ’) לריסון משרה ביטחון של המרכב.
בכל הקשור ליכולת הדינאמית, הדעה חוזרת להיות חלוקה, לא החלטית. מצד אחד המכונית הזו מרגישה הדוקה ומשתמשת ביכולת לשלוט בעוצמת הבלימה וחלוקת הכוח בין שני הגלגלים הקדמיים. כל זה במטרה לעודד פנייה ולגרש תת-היגוי. זה עובד, אבסולוטית. אבל בכל הקשור לחיבור ורגש אלו לא תורמים כאן. בשילוב עם הגה לא כל-כך מדויק בתחילת מהלכו הצליפה לאייפקסים לא חדה ומדויקת. הייתי שמח גם לבלמים לינאריים יותר.
ועכשיו הקורא הוותיק בוודאי שואל את עצמו, את מי זה מעניין? ולי לא נותר אלא להסכים. מי שמבקש לרכוש גרסת כניסה כזו לעולם הקופה-ארבע-דלתות של ב.מ.וו לא ייעשה זו כי הוא מצפה לתענוגות פנייה יוצאת דופן.
הוא יגיע בגלל המראה, האמירה, האיכות והסמל. אני לא בטוח שיעניין אותו אילו גלגלים מניעים כאן או מה הן המערכות שתורמות ליכולת הפנייה של המכונית הזו. כך שבשורה התחתונה, הבימר הזו עושה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות ופונה לקהל יעד מאוד מסויים.
אותו קהל ישמח שהוא מקבל את סמל המדחף + תא מטען + כאילו קופה במחיר נמוך יחסית. לעומתם, מי שמחפש את האיכויות הקלאסיות האמתיות של ב.מ.וו, יעשה טוב אם יתאמץ עוד קצת ויניח את הישבן בסדרה 3 חדשה.
נתונים: טורבו, 1,499 סמ”ק, 140 כ”ס ב-6,500 סל”ד, 22.4 קג”מ ב-1480 סל”ד, 10.7 ק”מ/ל’ (מבחן), 8.7 ש’, 213 קמ”ש, 250,000 שקלים
