ישנן כמה וכמה סוגי השקות בינלאומיות. ישנן השקות סטטיות עמוסות במצגות ומידע, מעניינות אך לא עונות על הרצון והצורך שלנו לנהוג. לעומתן ישנן השקות דינאמיות בה ניתן לנהוג בדגם החדש שמוצג, ואם מדובר בדגם ספורטיבי אז אנחנו מחככים ידיים עד הרגע שמזדמן לנו לשים ידים על ההגה. מסתבר, כך גיליתי לאחרונה, שיש גם סוג שלישי של השקות. השקות דינאמיות של דגמים בעלי פוטנציאל הנאה לא מבוטל, אבל כאלו שגורמות לחברי המערכת לנסות להתחמק בתירוצים שונים, כמו מילואים, הצטרפות לסדנת ויפסנה או סתם לבלות את חול המועד עם המשפחה.
היה נראה לי בהתחלה קצת חשוד שנודבתי להשקה עתירת אדרנלין של רכבי שטח, טרקטורונים ואופנועי ים. אך כשמצאתי את עצמי בסוף חודש אוקטובר מורכב בחוסר אונים על אופנוע ים בנזרה בפורטוגל, מקום שידוע כחוף עם הגלים הגבוהים בעולם, הבנתי טוב מאד את פרץ הנדיבות וחוש ההישרדות המפותח של העורך. תודה רבה, באמת נחמד מצידך.
נעים להכיר
קאן אם וסי-דו הם כידוע שני מותגים בקבוצת BRP, שהיא החטיבה המוטורית של הענקית הקנדית בומברדייה, העוסקת בעיקר בייצור מגוון כלים לפנאי ושימושים מיוחדים. BRP נוסדה לפני 21 שנה, אך החברה האם החלה את דרכה אי שם בשנת 1942 כיצרנית של רכבים המסוגלים לנוע בשלג, אך מאז התפתחה למגוון תחומים. צריכים לנוע במהירות באספלט? בחול? בבוץ? בים? או בשלג? ל-BRP יש ככל הנראה את המענה המדויק לצורך הביזארי שלכם. קאן אם הוא המותג האחראי על טרקטורונים, רכבי Side by Side וגם אופנועים תלת גלגליים (ולאחרונה גם צמד אופנועים חשמליים). סי-דו הוא מותג אופנועי הים והסירות של בומברדיה, שגם המציאה את הג’ט סקי בסוף שנות ה-60. אגב, למותג אופנועי השלג של הקבוצה קוראים סקי-דו (Ski Doo).
שלג לא היה לנו בפורטוגל, אבל כן היה לנו את אירוע ההשקה השנתי של BRP הנערך מידי שנה, כל פעם במקום אחר בעולם, שם מציגה החברה את מגוון החידושים שלה לשנה הקרובה. בתחילה היה נדמה שהגענו לעוד אירוע כתבים מנומנם. אחרי הדרכה קצרה חבשנו קסדות ורכבנו במהירויות מסחררות של עד 15 קמ”ש במגרש סגור שכלל הצגה של אפליקציות שונות בתחום החקלאי אותן ניתן לחבר לאאוטלנדר ולטרקסטר של קאן אם. צריכים במקרה לגרוף חול בחצר האחורית? להרים בולי עץ שניסרתם זה עתה ביער? לגרור חציר לסוסים שלכם? לפזר זרעים באופן אחיד בשדה שזה עתה חרשתם? קאן אם, בשיתוף חברת איירון בלטיק, הזכירו לנו שהכלים האלו לא נועדו לספק רק חיוכים כמו שמקובל בישראל, אלא גם לתת תפוקה מרשימה במגוון תחומים, כאשר התחום החקלאי הוא אחד מהם. במשך כמה שעות הרגשתי כמו פועל בחווה של ג’רמי קלארקסון. גררתי, חרשתי וחפרתי, תרתי משמע, הגיע הזמן לתת בגז. לא?
בשטח
עזבנו את מגרש המשחקים החקלאי והגענו לחניה עמוסה באאוטלנדרים מבריקים ונקיים במגוון גרסאות. המסלול שנבחר: מקטע ממסלול ה-WRC הפורטוגלי, מה שאומר שהוא מהיר ברובו וכולל מעט מאד מעברים שניתן להחשיב כטכניים. כלומר – לא יהיה צורך לשלב הילוך כח או הנעה כפולה, אבל כן יהיו החלקות זנב מהנות והרבה אדרנלין. מה שהכניס אותי למוד “רק תראו לי איפה לחתום ותנו לי את המפתחות”.
“רגע, קודם תקשיב”. בקאן אם התגאו לספר לנו שמדובר באאוטלנדר 850 ו-1000 החדשים, שיגיעו בקרוב לישראל. 95% מהחלקים בהם חדשים וזה כולל שלדה, מערך מתלים, מנוע, תיבת הילוכים רציפה, גלגלים ועוד. למרות המספרים השונים בשם, לשני הדגמים מנוע V טווין זהה בנפח של 999 סמ”ק מתוצרת רוטקס. מערכת קירור משופרת בגרסת ה-1000 וניהול מנוע שונה מאפשרים למנוע לשחרר אל הגלגלים 101 כ”ס לעומת 82 כ”ס בגרסת ה-850. לא צריך להיות גאון מתמטי בשביל להבין שהגרסה החזקה מציגה הספק גבוה מ-100 כ”ס לליטר, יחס מרשים למנוע אטמוספרי, שהושג בעיקר באמצעות גל זיזים עילי כפול ויחס דחיסה גבוה יותר מאשר המנוע שהותקן בדגם היוצא שהפיק 91 כ”ס.
עוד חידושים משמעותיים בדגם החדש ששווה לספר עליהם רגע לפני שניתן בגז כוללים פתח יניקת אוויר חדש שמוקם מאחורי לוח המחוונים, שהוא כידוע הנקודה הגבוהה ביותר בכלי, המאפשר צלילה בבריכות בוץ עמוקות יותר לחובבי הז’אנר. גם המפלט מאחור זכה לעיצוב מחודש המספק קריצה למאבריק, והוא מפיק צליל בשרני יותר, ומערכת המתלים זכתה למהלך ארוך יותר. לטובת שימושיות גבוהה האאוטלנדר החדש מציע תא אחסון למכשיר הסלולארי ועוד שני תאי אחסון, מלפנים ומאחור, כאשר התא האחורי נתיק במידה ותרצו לקחת יחד איתכם את החפצים שאחסנתם בו.
עוד פרט חשוב לשוק הישראלי הוא שהדגם החדש זכה לתיעול חום טוב יותר לכיוון חלקו האחורי של הכלי, וזאת על מנת להקל על הרוכב שמחבק כאמור את המנוע עם רגליו. מה לגבי ביצועים? עם משקל של כ-450 ק”ג (תלוי באבזור), גרסת ה-1000 מסוגלת להזניק אתכם מעמידה ל-96 קמ”ש תוך 5.9 שניות בלבד, כך סיפרו לנו בהשקה, בהנחה שתמצאו משטח עם אחיזה מספיק גבוהה. מאוחר יותר נגלה שמשטח כזה לא רק שהזניק אותי ל-96 קמ”ש מהר יותר מרוב הרכבים על הכביש, הוא גם הזניק את זוג הגלגלים הקדמיים לאוויר.
במהלך ההשקה זכינו לרכוב על ה-850 וה-1,000 גם מדור הקודם, ומיד ניתן היה להרגיש בתוספת ההספק וזמינות הכח הטובה משמעותית של מנוע ה-1,000 החדש. לצד זאת, ניתן היה להרגיש שהאאוטלנדר החדש גם מתורבת יותר, קצת פחות תזזיתי, קצת יותר מיושב, קצת יותר נוח. תורם לכך ככל הנראה המשקל הגבוה יותר לעומת הדגם היוצא, כ-50 ק”ג תלוי ברמת האבזור. האאוטלנדר מספק אדרנלין בכמויות גבוהות והבטחון שלי נבנה תוך כדי ההכרות עם הכלי, הכרות שמגלים בה לאט ובזהירות את היכולות המרשימות שלו.
באספלט
לאלו מכם שאוהבים את תחושת החופש באוויר הפתוח אבל לא מתחברים לאבק ולבוץ, קאן אם מציעה חוויה נוספת יוצאת דופן שמשלבת בין אופנוע לרכב, רק הפעם על הכביש הסלול: תכירו את הרייקר והספיידר. למעשה, לא מדובר בחידוש עולמי, משום שהכלים האלו קיימים כבר לא מעט שנים, אך החידוש עבורנו, בשוק הישראלי, הוא שעופר אבניר, יבואנית קאן אם לישראל, הצליחה, אחרי מסע מפרך, לקבל את האישור המיוחל מהמשרדים השונים על מנת לייבא את הכלים המעניינים האלו לישראל, כשהשיווק צפוי להתחיל בחודשים הקרובים. כן, אני יודע בדיוק איזו שאלה עלתה לכם הרגע בראש, והתשובה היא רישיון לאופנוע מסוג A (קרי: בלתי מוגבל).
בקטגוריה הייחודית הזו, שסובבה כל מבט אפשרי ברחובות העיירה נזרה שבפורטוגל, קאן אם ביקשה לקחת את חוויית הנהיגה ברכב פתוח צעד אחד קדימה באופן בטוח יחסית, ומהטעימה הקטנה שלנו נראה שהם הצליחו. במבט ראשוני, הרייקר והספיידר דומים: זוג גלגלים מלפנים, גלגל אחד מאחור, מושב נמוך יחסית וכידון. מבט חטוף במפרט חושף במהירות את ההבדלים. הספיידר נע באמצעות מנוע רוטקס בנפח של 1,330 סמ”ק המפיק 115 כוחות סוס, המניעים את הגלגל האחורי על ידי רצועה המחוברת לתיבת הילוכים חצי אוטומטית בעלת שישה יחסי העברה. הרייקר לעומתו שוקל כ-300 ק”ג, שהם כ-150 ק”ג פחות מהספיידר (תלוי בגרסה), והוא נע באמצעות מנוע רוטקס בנפח 900 סמ”ק המפיק 82 כוחות סוס המועברים לגלגל האחורי על ידי גל הינע שמחובר לתיבת הילוכים רציפה. גם בשני הכלים האלו, כמו באאוטלנדר, מוצעות שלל גרסאות ואפשרויות אבזור שהיריעה קצרה מלהכיל.
בטעימה הקצרה שחווינו ניתן היה להרגיש באופן מיידי בתחושה יוצאת דופן, אותה טרם חוויתי בכלים אחרים עליהם רכבתי או נהגתי. הדבר הבולט הראשון הוא תחושת היציבות המצוינת, ובפניה הראשונה בלטה גם האחיזה הגבוהה בסרן הקדמי. הטיה של הכידון מייצרת צלילה מיידית לתוך הפניה. הטיה נוספת בחדות במהלך הפניה, פרובוקציה שמייצרת בדרך כלל תת היגוי, תהדק עוד יותר את קו הפניה. מרשים. מה לגבי עבודה עם משקל הגוף? ברכיבה מנהלתית על הכלים האלו, בניגוד לאופנוע, אין כל צורך לעבוד עם משקל הגוף. ברגע שתחליטו לפתוח את הגז, משקל הגוף יתחיל לקבל משמעות. לא על מנת להטות את הכלי עם היגוי נגדי, כמו שעושים בעת רכיבה על אופנוע, אלא על מנת לשמור עליכם ישובים על הכלי מכוחות הצד החזקים שיפעלו עליכם וינסו להעיף אתכם ממנו. הבלימה אגב, נעשית על ידי בלם אחד ברגל, מה שמצריך הסתגלות קלה למי שרגיל לבלום באמצעות מנופי בלם המותקנים בכידון
ובכל זאת – מה ההבדלים בין שני הכלים? התפריט דומה אך הטעם בהחלט שונה. בשני הכלים הישיבה נמוכה והרגליים והידיים שלוחות לפנים אם נשווה לאופנועים סטנדרטיים, אך כאן מסתיים פחות או יותר הדמיון. הרייקר, המיועד לרכיבה ספורטיבית יותר, הוא קל משקל כאמור. הוא חסר “פילטרים” ומשקלו הקל מקבל ביטוי באמצעות תחושות מועצמות שמועברות לידיים ולרגליים, שכוללות גם לא מעט וויברציות. מי שאוהב את החוויה הקרוזרית יעדיף להניח את ישבנו על הספיידר, שמיועד יותר לתיור ומסעות ארוכים. מדובר בכלי פחות תזזיתי ויותר רך, שמציג נוחות רכיבה גבוהה משמעותית ביחס לרייקר. הוא מרווח יותר, בעל תאי האחסון המובנים גדולים, מערכת השמע שלו מרשימה יותר. בקיצור: אמריקה, או קנדה, במקרה של קאן אם.
איזו גרסה אהבתי יותר? אני ככל הנראה משוחד, אבל גרסת הראלי של הרייקר, שכוללת חישוקי OZ לבנים, בולמים מתכווננים של קייאבה ומפלט חינני של אקרפוביק עשתה לי את זה יותר מכולן. אפילו עוד לפני שהתיישבתי על המושב שלה.
בים (וגם קצת באוויר)
הדרמנו מפורטו לנזרה, כשעתיים וחצי נסיעה. נזרה, למי שלא מכיר, היא עיירת חוף בפורטוגל, שידועה בעיקר בזכות הגלים הגבוהים שפוקדים אותה בזכות, או בגלל (תלוי את מי תשאלו), מבנה ייחודי של קרקעית הים. בשנים האחרונות, גולשי גלים גדולים (Big waves surfers) מסביב לעולם החלו לגלות את החוף הייחודי הזה, בעיקר הודות לשיפור ביכולות אופנועי הים בשנים האחרונות, יכולות שמאפשרות לאותם גולשים לגלוש על גלי הענק.
כיצד זה מתבצע? אופנועי הים משמשים להכנסת הגולשים עמוק לאיזור בו הגלים נשברים, להאצה שלהם לתוך הגל שנשבר באמצעות טכניקה הדומה לסקי מים, ולחילוץ שלהם, במידת הצורך. יש בכך לא מעט צורך כשמדובר בגלים הנישאים לגובה של בניין בן כ-10 קומות. כשהגלים גבוהים, על מנת לחלץ את הגולשים שנראים כמו נקודה קטנה על הגל בזמן שהם מתגרים בגורלם, נדרשים כארבעה אופנועי ים לכל גולש אחד. יחס שמדגיש עד כמה ענף הספורט הזה מסוכן. למזלי הרב, הגלים ביום בו ביקרתי בנזרה היו נמוכים יחסית: “רק” כ-4 מטרים. רוכבי אופנועי הים המוכשרים הובילו אותי בבטחה בין הגלים, לפניהם מאחוריהם, מידי פעם גם קצת מעליהם כשריחפנו באוויר ולמורת רוחי גם ישירות לתוכם.
הם עשו זאת כאילו מדובר מבחינתם בשיוט נינוח בכינרת, בזמן שהלב שלי פעם בסל”ד שהתחרה במנוע ה-325 כ”ס של ה- RXP-X שהעיף אותנו קדימה בכל פתיחת מצערת. המנועים החזקים האלו מאפשרים לצוות ההצלה לחמוק מהגלים במהירות, ומערכת הבלימה החכמה והייחודית של סי-דו (IBR), מאפשרת לצוות ההצלה לעצור באופן כמעט מיידי ליד אותו גולש חסר אונים שמנופף בידיו לעזרה רגע לפני שיגיע הגל הבא. אין ספק שמדובר בענף ספורט מרשים, אבל אני אדם של יבשה וגלגלים. עדיף ארבעה, אבל אחרי הרכיבה על הרייקר אני מוכן להסתפק גם בשלושה.
*הכותב היה אורח של חברת BRP ועופר אבניר