אלפא רומיאו ג׳וליה הזכירה לי נשכחות. כמו אצל הרבה חולי הגה גם במשפחה שלי הייתה משיכה לאיטלקיות ולא רק מהסוג האקזוטי ביותר. זה התחיל עם לנצ׳יה עד אמצע שנות ה-90 ואז בבת אחת המשיכה עברה לאלפא רומיאו כשהם השיקו את ה-156 שלהם. השנים האלו השאירו אצלי את אותה חיבה שמבוגרים ממני שומרים לתקופת הזוהר האמתית של המותג.
19 שנים קדימה ולארץ מגיעה ממשיכת השושלת המשפחתית שנגדעה ב-159. מאז, 2011 כן? הייתה אלפא בלי סדאן משפחתית. ההמתנה נגרמה בגלל התלבטות, לאיזה כיוון ללכת באיזו פלטפורמה להשתמש. בסופו של דבר נפל הפור על פיתוח פלטפורמה חדשה לחלוטין, שבין היתר תוכל לשרת גם דגמים אחרים של הקונצרן, כזו עם הנעה אחורית. כן אחורית – 25 שנות בצורת של אלפא, בכל הקשור לסדאן עם הנעה מהמקום הנכון בכל אופן, הגיעו לסופן.
להמשיך את השושלת
מבט מעמיק מול אלפא רומיאו ג׳וליה מגלה שהיא לא מעוצבת באופן מוגזם או בולט במיוחד. הייתי מרחיק ואומר שהעיצוב החיצוני נראה נקי מאוד, כמעט ״גרמני״, אבל זה כשמסתכלים עליה מרחוק. ככל שמתקרבים מתחילים להבחין בנגיעות העיצוביות שמצליחות לבדל אותה כמשהו אחר. כי מאיזה זווית שלא מסתכלים, אלפא רומיאו ג׳וליה מלאה סממנים ספורטיביים. אם זה הספוילר האחורי שהוא חלק אינטגרלי מתא המטען, חצאיות הצד, תפיחות בתי הגלגלים או הטמבון הקדמי עם הפתחים הגדולים שנראה כאילו עוד רגע הוא מגרד את הרצפה. אפילו הפרופורציות שנוצרות ממכסה מנוע ארוך וישבן קצר משדרות ספורטיביות.
בכניסה לתא הנוסעים של אלפא רומיאו ג׳וליה בגרסת ההשקה מקבלים אותנו מושבים המשלבים עור ובד שייחודיים לגרסה הזו. שאר תא הנוסעים מציג את שפת העיצוב החדשה והנעימה של אלפא. מצד אחד מודרני, עם עיצוב נקי מכפתורים במרכז הדשבורד למעט פקדי המזגן ומסך המולטימדיה הנשלט מחוגה ליד ידית ההילוכים. ומצד שני קלאסי, עם זוג המנהרות המסורתיות שמזדקרות כלפי הנהג בלוח השעונים למהירות ולסל״ד המופרדות על-ידי צג מידע דיגיטלי. לפניהם אי אפשר לפספס את ההגה שבגרסה שקיבלנו הגיע עם משוטי הילוכים שנראים כאילו הגיעו ישירות מפרארי, עשויים מתכת ועם תחושת קליק איכותי בתפעול שלהם.
מושב הנהג של אלפא רומיאו ג׳וליה מאפשר לבחור תנוחת נהיגה טובה ביחד עם כיוון גלגל ההגה מציעים טווח כיוון רחב. היינו שמחים אם הייתה אפשרות להנמיך את המושב יותר, או עוד קצת תמיכה לירכיים, ולחלק הקונסולה המרכזית עשויה להפריע לברך ימין. מעבר למושב האחורי קצת מפתיע ברגע הראשון. לספסל עצמו תמיכת צד גבוהה מה שגורם לתחושת החלקה למרכז כל אחד מהמושבים. לזוג בצדדים יש מרווח מספק לרגלים אבל גבוהים לא ימצאו כאן מרווח ראש מספק.
מאיפה שהיא נעצרה
עם מפתח בכיס אני לוחץ על כפתור ההתנעה שנמצא על ההגה עצמו. זה מזכיר לי את דגמי פרארי מה שגורם לי מיד להתייחס לגימיק הזה בחיבה. פחות מוצלח הוא תפעול תיבת ההילוכים שמנסה לשלב בין התפעול הרגיל והמוכר לבין זה של ב.מ.וו ולא פעם מצאתי את עצמי מסתכל על הידית לוודא מה בדיוק עשיתי (למרות שיש חיווי על לוח השעונים), וזה בעיקר מתסכל בתמרוני חניה צפופים. אחרי זמן מה כבר התרגלתי לתפעול השונה אבל אינטואיטיבי זה לא.
אחרי השילוב ל-D ובדרך לכביש המהיר זה ברור, אלפא רומיאו ג׳וליה מכוילת על הצד הקשיח יותר של הסקאלה כך שהיא לא מבודדת לחלוטין את שברי האספלט. על הכביש המהיר המצב משתפר ובכלל זה מרגיש כאילו כיילו אותה לחצות את גרמניה שתי וערב על כבישי האוטובאן המהירים. לג׳וליה נוחות נסיעה נעימה עם שילוב מעולה בין רכות לקשיחות הבולמים והיא בולעת ק”מ מהירים בקלות ונינוחות.
המושב לא התאים לגב של כל הבוחנים. הבסיס הרגיש קצר מדי לחלקם והתמיכה לגבה התחתון לא הספיקה לאחרים היו כאלו שטענו שהוא פשוט לא נוח להם. גם הפעולה הלא מעודנת של מערכת העצור סע קבלה ביקורת, היא לפעמים מניעה את הג’וליה בהתלהבות יתירה וגורמת למכונית לקפץ.
ההגה מרגיש קל ומדויק על הכביש המהיר אבל לא בגלל זה רצינו לבחון את אלפא רומיאו ג’וליה. תפנה את ההגה מעבר לאותן זוויות של תיקון המיקום בנתיב ותגלה שההגה מרגיש קל מאוד להפניה, וזה מצריך הסתגלות קלילה בכבישים מפותלים. אבל מספיקות כמה פניות להתרגל בשביל להעריך אותו. אין הפרעות או שינויי תגבור על מנת לתת תחושת משקל והיזון חוזר מלאכותי ולכן הוא נשאר מדויק, טבעי ומהיר ברמה שמעט מאוד הגאים חשמליים יודעים לספק.
בכבישים כאלה מתבקש להסיט את בורר מצבי הנהיגה של אלפא רומיאו ג׳וליה למצב d, האגרסיבי מבין שלושת המצבים. כאשר חוץ ממנו יש את מצב a, שהוא הרגוע ביניהם ולא באמת נחוץ אלא אם קצרים בדלק ואין תחנה בקרבת מקום. וביניהם יש את מצב n, שמציע את השילוב הטוב ביותר ליום יום של תגובות מנוע ותיבת הילוכים.
אז בוא נחזור למצב d, והגיע הזמן לבדוק אם העיכוב הפיתוח היה שווה את זה – האם יש דיבידנדים באלפא להנעה שדוחפת במקום הנעה שמושכת. בקצרה – כן. האלפא משדרת שטוב לה, והיא שמחה לשתף פעולה. הנעה אחורית עוזרת לנקות את פעולת ההיגוי והג’וליה אכן מנצלת את העזרה הזו.
יש לה מעט מאוד זוויות גלגול בתוך הפניה והתנגדות גבוהה לתת-היגוי, רק תחליט על איזה קו אתה רוצה אותה בעזרת העברות משקל עם כל אחד מהאמצעים העומדים לרשותך. גם חזרה לגז לא מבלבלת אותה והיא מורידה את הכוח לכביש בצורה מרשימה ויורה אותך קדימה אל עבר הפניה הבאה. אפילו אם תהיה ברוטלי והחוליגן שבך יענה את הגלגלים האחוריים עם דוושה ברצפה היא לא תתרגש מזה. גם בגלל בקרת היציבות, שמקבלת קצת חופש במצב d, אבל לא ניתנת לניתוק מלא.
עם 200 כ״ס ממנוע 2.0 ליטר מוגדש הביצועים טובים למדי והנתון הרשמי של 6.6 שניות בהאצה ל-100 קמ״ש מרגיש הגיוני לגמרי. למנוע כוח זמין כבר מתחת ל-2,000 סל״ד ועד לשיא ההספק ב-5,000 סל״ד. אפשר למשוך הילוכים מעל אבל אין באמת שום סיבה לעשות את זה. תן לו לנצל את רצועת הכוח הרחבה בסל״ד נמוך-בינוני שם הוא ירגיש יותר אפקטיבי כמעט ללא השהיה בכלל מרגע הלחיצה על הגז ועד בנית לחץ הגדישה של הטורבו.
אלפא כיילו את התיבה האוטומטית באופן אמוציונלי משהו במצב d או בפיקוד ידני עליה. במצבים הללו היא מעלה הילוך מהר, כמעט אלים וגם מורידה במהירות בצורה מורגשת אפילו שהיא משתמשת בגז ביניים. ברור לגמרי שאפשר היה לכייל את התיבה להעברות רכות יותר – וזה בדיוק מה שקורה במצב n – עושה רושם שאלפא רצו להעביר קצת יותר אקשן במצב d.
ולהצליח
לא פשוט להמשיך משפחת דגמים אחרי עצירה של חצי עשור. לא פשוט בייחוד כשאתה מתחרה בסגמנט בוא נמצאים היצרנים הטובים בעולם עם מכוניות משובחות. אלפא רומיאו מבינה את זה ולגמרי משתתפת במשחק ששולטות בו הגרמניות ועונה לחוקים. עם תא נוסעים איכותי ומינימליסטי, כיול מעט נוקשה, ביצועים טובים ויכולת להעביר ק”מ רבים במהירות נינוחה. אבל הג’וליה עושה יותר מלענות למתכון הגרמני המוכר, היא מצליחה לצקת לתוכו את ה-dna שלה, ולא רק על בורר מצבי הנהיגה, ולהביא חווית נהיגה חדשה לסגמנט הזה.
באופן אישי, גל מילמן: “ציפיתי לרכב הזה בשקיקה, יש לי פינה חמה למותג הסקסי הזה. שבת בבוקר, עדיין ללא שמץ של קפאין בדם ואני מביט בה בעודי צועד לכיוונה, מרשימה ואלגנטית, שרירית ובעלת קורטוב של אגרסיביות, בדיוק במידה הנחוצה. פתיחת דלת הנוסע מגלה תא נוסעים שלא נשאר חייב, אני נכנס לרכב ושמח לגלות שזו מכונית איטלקית. אני די בטוח שאלפא עשו את זה בכוונה: את הכניסה הקצת בעייתית למושב הנהג (עם מושב שמפריע לתהליך הכניסה), את המחסור במראה בסך השמש של הנהג, את התכנון הלא מושלם של חלון הגג האחורי. הם עשו את כל הפאולים הקטנים האלו בכוונה כדי שנדע שזו מכונית איטלקית. אני בטוח! כי בלי אלו היית עלול לחשוב שמדובר בעוד מתחרה מגרמניה חלילה. את המבחן סיימנו שלושתנו אתמול כבר אבל רציתי להרגיש אותה בסביבה הקרובה שלי, בכבישים שאני עושה עם המיאטה. כאן אין צורך במהירות, רק היכרות והבנה, הליכות ונימוסים. פתאום כל שנייה אתה הופכת מעניינת, האמוציות משתלטות, המכונה הזאת מענגת לנהיגה, מחלף, פנייה, מעבר נתיב, האצה, אני מתאהב בה. אם הייתי צריך עוד דלתות ומושבים ללא ספק הייתי מחזיק באחת כזאת. אז היא לא הכי נוחה ואי אפשר לנתק את הבקרות ואין גיר רגיל. אבל יש בה משהו שעד בואה נראה שאבד והתמוסס. ובפרפרזה על משפט שאמר מישהו עם מקורות איטלקיים למהדרין: בדיוק כשכבר חשבתי כשאני בחוץ, הם משכו אותי בחזרה פנימה”.
באופן אישי, אריאל אלסיבוני: “ממש דחיתי את המבחן הזה מתוך פחד נטו. כל כך הרבה שנים אנחנו מחכים לסדאן הנעה אחורית מאלפא רומיאו, כוססים ציפורניים. ועברו הרבה שנים מאז שאלפא היו במשחק הזה והעולם קצת השתנה. האם הם יצליחו לייצר מכונית שתהיה ראויה להתחרות בגרמניות מחד אבל תצליח לשמור על טמפרמנט איטלקי מאידך. פחדתי לגלות. חששתי שאלפא יקדיחו את התבשיל הזה. כמה שמחתי לגלות שהפחדים שלי לא היו מוצדקים. סדאן איכותית, מרשימה ורבת יכולת שלא שוכחת את המקורות שלה. כזו ששומרת את הנהג עירני ומחייך וגם מביאה בשורה דינאמית כשהכביש מתפתל. כל היצרנים בעולם מנסים לייצר משקל מלאכותי בהגאים שבמכוניות שלהם, בייחוד בדגמי הקצה. אלפא אמרה די ויצרה הגה שהוא קל מאוד אבל אחד שאין בוא שום תחושה אלסטית ולא טבעית אחד שיכול לירות את המכונית הזו לתוך פניות בקצב מרשים מאוד. אם זה הבסיס אני כבר לא יכול לחכות לראות איך תרגיש ותזוז הקוואדרופוליו. אין ממה לחשוש, אלפא חזרה”.
נתונים: 4 צילינדרים מוגדש טורבו, 1,995 סמ״ק, 200 כ״ס ב-5,000 סל״ד, 33.6 קג״מ ב-1,750 סל״ד, 1,504 ק״ג, 10.5 ק”מ/ל’ (במבחן), 286,900 שקלים