לכאורה זה היה צריך להיות מבחן דרכים משמח. אחרי יותר מידי קרוסאוברים חשמליים בשלל צורות וגדלים היה מרענן מאד לפגוש מכונית ספורט סדאן קלאסית. כזו ששורפת בנזין ולא מדברת אליך דרך אפליקציות. כזו שלא מנסה להגדיר את ה”ספורט” שלה דרך הנוסחה הקלה של צללית נמוכה, מנועים חשמליים בספקים מופרכים ונתון 0 ל-100 של מטוס קרב שאמורים להסיח את הדעת מהביצוע. על אחת כמה וכמה כשבחזית בקצה השבכה המשולשת מתנוסס סמל הצלב והנחש של אלפא רומיאו.
הסיבה לפגישה עם אלפא רומיאו ג’וליה הייתה מתיחת הפנים אותה עברה בשנה שעברה. עוד מתיחת פנים, אם כי כמו את קודמותיה קצת מופרז להגדיר זאת כמתיחת פנים. קצת קשה להאמין, אבל אלפא רומיאו ג’וליה היא כבר בת 9 אבל מעולם לא זכתה למתיחת פנים מקיפה. גם “מתיחת הפנים” שהיא סיבת הפגישה המחודשת הסתכמה בשינויים מינוריים, שאצל כל יצרן אחר היו נכנסים הגדרה של עדכון שנת דגם. מצד אחד זה לאו דווקא רע, כי באלפא רומיאו נמנעו מלקלקל את העיצוב המוצלח של הג’וליה. גם אם יחידות התאורה בעלות שלושת האלמנטים בכל פנס בדומה לאלו של הטונאלה לא לטעמנו, הם לא גורעים מהשילוב הפרופורציות הנכון והקווים המסוגננים של הג’וליה.
בתא הנוסעים השינויים קלושים לא פחות. מערכת המולטימדיה עודכנה קלות, אך נותרה בעלת מסך קטן ביחס למקובל כיום. לוח המחוונים הפך לדיגיטלי בעל מספר מצבי תצוגה משתנים, אבל כולם מיותרים כיוון שרק התצוגה של שעון מהירות וסל”ד בספרות קלאסיות בסגנון האלפות של שנות ה-60 וה-70 ראויה לג’וליה הזו. לקוחות שהורגלו למסכי ענק מרובי תפריטים ואפליקציות נפיחות יתלוננו שהג’וליה מרגישה Low Tech. למען השם, המזגן מופעל על ידי חוגות ויש גם חוגה מרכזית לתפעול המולטימדיה כאילו אנחנו בעשור הראשון של המילניום. למי שמחפש לנהוג זה לא ממש מפריע, אבל סביר להניח שהבחירה של אלפא לבצע שינויים מינימליים הוא לא פועל יוצא של חשיבה נוסטלגית. פשוט אין טעם לבצע מהפכות טכנולוגיות יקרות במכונית שכבר נמצאת בסוף דרכה.
הדבר נכון גם לנעשה מתחת למכסה המנוע. כלומר שום דבר לא נעשה שם מלבד התאמות קלות לתקני זיהום האוויר המחמירים שחרצו את גורלה של אלפא רומיאו שהצהירה כי תהפוך ליצרנית חשמלית מלאה עוד לפני סוף העשור. במציאות שכזו אפשר להתנחם באכזבה שמנוע ה-2.0 ליטר המוגדש עדין איתנו, כאשר בגרסת הולוצ’ה הנבחנת הוא מספק 280 כ”ס. זה כבר לא ממש מרשים בימנו לא רק לא ביחס למכוניות חשמליות, ואחת האכזבות מאלפא רומיאו היא שבין הולוצ’ה לתלתן הירוק לא השכילה אלפא להציע גרסאות חזקות יותר ומנוע V6 שהג’וליה כל כך ראויה לו. מאכזב עוד יותר שלמעט גרגור חביב אין למנוע הזה סאונד נוכח שהוא חלק מהאופי שהציעה אלפא מאז ומעולם, גם בדגמים שקצת פחות היו ראויים לסמל ולמורשת.
שלא תבינו לא נכון. יחידת ההנעה של הולוצ’ה אמנם לא כזו המכוונת לסל”ד גבוה, אך היא עדין נהדרת ונמרצת. גמישות המנוע בשילוב יחסי העברה קצרים בהילוכים הנמוכים (וגם האחיזה שמייצרת ההנעה הכפולה) עוזרים לשגר אותה היטב מהמקום, ולשמור על כוח זמין בפניות של הילוכים שני ושלישי. כמובן שהיינו שמחים לקבל אותה עם תיבת הילוכים ידנית, אבל למעט שיהוק והשהיה קלה בזינוק מהמקום התיבה האוטומטית מתפקדת היטב, וללא ספק זו התיבה האוטומטית הטובה ביותר שהציעה אלפא רומיאו. יחידת ההנעה של הולוצ’ה טובה ויעילה ככל שתהיה מרגישה מעט קטנה על השלדה של הג’וליה.
כאשר הושקה הג’וליה באיחור איטלקי אופנתי נשמו האלפיסטים לרווחה, כשאחרי שלושה עשורים סוף סוף חזרה אלפא להנעה אחורית על בסיס פלטפורמה חדשה שתוכננה קודם כל לספק יכולות דינמיות שיקראו תיגר על הדומיננטיות של ב.מ.וו. בדרך לשם עשו מתכנני אלפא רומיאו לא מעט פשרות בהיבט הפרקטי. הדרך למושב הנהג הנהדר ותנוחת הנהיגה הנפלאה עוברת דרך מפתן דלת צר מידי. מנהרת ההינע האחורית הופכת את הג’וליה למכונית 4 מושבית כשהמרחב מאחור סביר אך הרבה פחות ממה שמצופה ממכונית עם בסיס גלגלים של 282 ס”מ. גם תא המטען לא בדיוק מתעלה בגודל ובשימושיות, אבל אלו מסוג הדברים שיעניינו את הלקוחות של וולוו ואאודי.
ההקרבות הללו בטלות ונשכחות מיד כיוון שהג’וליה דואגת להזכיר לך בכל פניה עד כמה היא ממוקדת ומאוזנת. ההיגוי מהיר וחד כמיטב המסורת של אלפא, ומקבל משקל נכון במצב הדינאמי. המתלים מעניקים תחושה מאוזנת להפליא עם ריסון מצוין וקשיחות לא מוגזמת שהופכת את המתלים האדפטיביים המוצעים ברמת הגימור הבכירה למיותרים לחלוטין. באלפא רצו כל כך להביס את ב.מ.וו עד כדי כך שיצאה להם מכונית גרמנית. תחושת איזון היתר מודגשת עוד יותר כיוון שהולוצ’ה מצוידת בהנעה כפולה. היא אמנם בתצורתה מתעדפת את הגלגלים האחוריים ורותמת את הקדמיים בעת הצורך, אבל היא מיותרת לחלוטין בתנאי מזג האוויר בארץ בטח לאור הבחירה בצמיגים ברוחב 255 מאחור שמנטרלים עוד יותר כל רצון של הזנב לפתח אישיות משלו. את גרסת ההנעה האחורית לא תוכלו לקבל בישראל נכון לעתה, ובך היא חוטאת לעיקר ומחטיאה את המטרה.
סוף עידן
לכאורה זה היה צריך להיות מבחן דרכים משמח. בטח שכמי שחובב אלפא רומיאו מילדות. אלא שאי אפשר שלא לרדת מהג’וליה, כנראה בפעם האחרונה, בתחושת החמצה. אלפא רומיאו ג’וליה היא המכונית השלמה ביותר שייצרה אלפא רומיאו. יש לה המון יכולת שמשתלבת עם ייחודיות ואופי, מה שבא לידי ביטוי גם בלא מעט פאשלות איטלקיות בלתי נמנעות. אף אחת מהן לא טופלה במסגרת מתיחת הפנים הזו.
מצד שני, אי אפשר שלא להתאכזב מהאיטלקים של ניצלו עד תום את הפוטנציאל הגדול שטמון בפלטפורמה של אלפא רומיאו ג’וליה כשלא הציעו גרסאות מרכב נוספות ויחידות הנעה חזקות יותר. הג’וליה הייתה אמורה להיותה מכונית שתחזיר את אלפא רומיאו למרכז הבמה, אבל שוב ההבטחה הגדולה הפכה למכונית נדירה מידי לאנינים בלבד.
אז האם אני בא להספיד מכונית שאני כל כך אוהב או להלל אותה? התשובה היא גם וגם.
מאלפא רומיאו לא מצפים להיות מושלמת. הפגמים שבכל מכונית אחרת היו בלתי נסלחים מתקבלים בהבנה כחלק מהדבר החמקמק שנקרא אופי. אפשר לקונן על מה שאלפא יכלה לעשות עם הג’וליה, אבל זה מיותר. בהתחשב בכך שמחליפתה תהיה חשמלית, כבדה עם צליל ואופי מסותנז שנרקחו על ידי כותבי שורות קוד, אי אפשר שלא לחבק ולאהוב את הג’וליה הזו שהיא ככל הנראה האלפא האמיתית האחרונה באמת.
אלפא רומיאו ג’וליה ולוצ’ה Q4– תעודת זהות
מנוע: 1,995 סמ”ק, 4 צילינדרים, מגדש טורבו, הספק: 280 כ”ס ב-5,250 סל”ד, מומנט: 40.8 קג”מ ב-2,250 סל”ד, תמסורת: אוטומטית, 9 יחסי העברה. הנעה כפולה, בסיס גלגלים: 282 ס”מ, משקל: 1,620 ק”ג, מ-0 ל-100 קמ”ש: 5.2 שניות, מהירות מרבית: 240 קמ”ש, צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 9 ק”מ לליטר, מחיר: 340 אלף שקלים
