יש אינספור דרכים לפתוח את הכתבה הזו. אודי R8 היא מסוג המכוניות שנותנות לך דרור. לא רק בגלל היכולת על הכביש, גם בגלל התעלות הנפש והמחשבות שהיא גוררת עמה.
אפשר להתחיל את הכתבה הזו, עם התייחסות למנוע, לדבר על תחושות אטמוספריות בעולם מוגדש. או לחילופין, להתחיל בתיאור של חוויה על-חושית בכביש מפותל כלשהו. אפשר גם, להתפלפל על הגדרות ולהתפתל עם מגבלות ועוד הגיגים ומחשבות.
אני בוחר להתחיל דווקא ממקום אחר. ממקום של ממדים ומידות. בסוף היום זו הדרך הטובה ביותר להבין את החשיבה והייעוד של כל מכונית. ואין מיוחד יותר, בעיני אנשים כמוני וכמוך, ממכונה שנבנתה עם כיוון אחד ברור – יכולת גבוהה בכביש המפותל ובמסלול.
ענייני דיומא
כמו כל מכונית שנבנתה למטרה הזו, אודי R8 שמה דברים כמו מרווח, מקום מטען, צריכת דלק ועוד בסדר עדיפויות נמוך יותר. זו הפעם השלישית או הרביעית שאני בוחן את ה-R8 לאורך חייה. וגם עכשיו במפגש הזה, המידות שלה מפתיעות אותי.
היא קצרה יחסית, רחבה מאוד ונמוכה נראית כמו עלוקת-אספלט גם שהיא עומדת ונחה. דמיין את כל המכלולים, מונחים בבסיס הגלגלים בגלל המנוע המרכזי ותתחיל להפנים את הרצון הבסיסי של המכונה הזו, להיצמד לכביש. ואתה כבר יודע שה-V10 האטמוספרי הזה מפיק 540 כ”ס ומבין שהקוואטרו ידע להעביר כל אחד מ-54.9 הקג”מ שיש כאן לכל סוג של מצע ואחיזה. פוטנציאל אדיר.
ולמרות האמור, אתה יכול לשכוח את זה בקלות. אחרי שירדת אל המושב הנמוך והתמקמת מול ההגה בתוך התנועה הבלתי אפשרית של גוש-דן. על מצב ‘קומפורט’ ותיבה על מצב אוטומטי רגיל, קל לשכוח שאתה במכונה מיוחדת. היא מתגלגלת בחלקות, קצת קשוחה על המתלים אבל עדיין סופגת. אחרי כמה ק”מ גם תמצא את תנוחת הנהיגה הנוחה לך, למרות התא הקטן, אחרי משחק קצר עם כל אפשרויות הכוונון. מכונית.
תא הנוסעים בנוי לעילא ולא הייתי מצפה לגרם פחות מזה במכונית של אודי, בטח אחת שהיא סוג של ספינת דגל. אני אוהב מאוד את ההגה הזה, שמצליח להיראות מינימליסטי, למרות ריבוי הכפתורים. הקוקפיט הווירטואלי משמש כאן גם כמסך התצוגה המרכזי והוא עושה את זה בצורה מצוינת. בזכות העניין הזה, הדשבורד האדיר נקי יחסית ובמרכזו אפשר למצוא בעיקר את כפתורי בקרת האקלים היפיפיים. הכול עשוי בצורה משובחת, מתובל בעור מכאן וסיבי-פחמן מכאן. תענוג.
כשמשתחררים קצת מטבעת החנק האורבנית, ממשיכה אודי R8 לשחק אותה קול. התנועה הבין עירונית זזה מהר יותר, והיא מתאימה את עצמה לשיוט העמוס. ב-100 קמ”ש המנוע יושב על 1,800 סל”ד שקטים, הנוחות ממשיכה להיות יעילה על הצד הקשיח ורק רעשי כביש מהצמיגים האדירים חודרים קצת אל התא. ותרגיש חופשי להוסיף עוד קמ”שים ולהישאר באותה אווירה נונשלנטית, האודי הזו לא באמת מתרגשת ממהירות על הכביש המהיר. לא חוקית ולא כזו שיכולה לשלוח אותך לכותרות של מהדורת החדשות.
יניקה טבעית
אם תהית, היכולת היום-יומית הזו, היא לא העיקר כאן. כמו שאמרתי בהתחלה, המכונית הזו נבנתה עם מהירות על הכוונת ואודי הצהירו, כשהציגו אותה, שזו מכונית הספורט הטהורה ביותר שהם יצרו. לטענתם הדור הזה, השני של ה-R8, מקבל הרבה השראה ורעיונות מדגמי המסלול של החברה.
ואתה יכול להרגיש את זה בקלות, דחוף את רגל ימין בעוד כמה סנטימטרים, והכל משתנה. התגובות של עשרת הבוכנות האלו, מידיות, כמו שרק מנוע כזה יכול להפיק. מתחתי שעון הסל”ד המכונה הזו שועטת קדימה, מקבלת תוספת כוח משמעותית ב-3,500 סל”ד עם בריטון ברור שממלא את התא. מעבר ל-5,500 מחכה עוד התגברות, עוד כוח. הבריטון הופך לנהמה, כשה-V10 הזה ממשיך לרשוף בעורפך ולדחוף בעוצמה עד כ-8,000 סל”ד.
המנגינה הזו בלתי ניתנת לעצירה. המהנדסים באודי נותנים לו לטפס מעבר לשיא ההספק (7,800 סל”ד), מעבר לקו האדום ב-8,500 סל”ד, ומציבים את המנתק רק ב-8,800 סל”ד. לא ניכנס כאן למקרים בהם צריך אובר-רבינג כזה (ויש כאלו). פשוט נתענג על הצליל הזה לעוד רגע.
ה-S טרוניק כפולת המצמדים מעבירה הילוכים מהר וחזק בעומס מלא ובטח שבמצב “דינאמיק”. יש כאן שבעה כאלו וה-R8 שותה שישה מהם בשצף קצף. ראשון יביא אותך ל-77 קמ”ש, השני ל-120 קמ”ש, שלישי יעבור את ה-160 קמ”ש. עוד העברה שלוקחת שבריר שנייה ושוב האודי חותכת את האוויר קדימה, מריחה את ה-220 ברביעי וכמה שניות אח”כ רושמת 270 בחמישי. ככה סיפרו לי בכל מקרה. בנוסף, שמעתי שהיא ממשיכה בהילוך שישי אל מחוזות אסורים במחוזותינו. המהירות המרבית הרשמית היא 323 קמ”ש – לא עושה עניין ממהירות המכונית הזו, כבר אמרתי.
עוד נתון רשמי, מדבר על תאוצה ל-100 קמ”ש תוך 3.5 שנ’. עם מכשירי המדידה מחוברים, צריך לבדוק עכשיו אם הנתון הזה בר השגה. בצהריי יום חם על מסלול הבדיקה עם יותר מחצי מיכל דלק מלא וצמיגים אחוריים עייפים, רשמה ה-R8, בקלות, 3.7 שנ’ של מיאוץ אגרסיבי על קרקע ישראלית. הנתון הרשמי, הגיוני לגמרי במקרה הזה.
הדרך להעיף אותה ככה לפנים, פשוטה למדי. מצב S בתיבה, בקרת זינוק מאולחשת, רגל שמאל על הבלם. רגל ימין מועכת את דוושת הגז עד הסוף, ה-V10 נובח עליך מאחור, מתייצב על כ-4,500 סל”ד. תרים את רגל שמאל עכשיו וזהו. פעם אחר פעם. בלי כמעט ולא בערך. אותה תאוצה ותוצאה חוזרת על עצמה. מרשים.
מה שרואים מכאן
את הביצועים האלו, לא חייבים לחוות, אפשר להבין אותם מדף הנתונים. מה שלא מופיע בדף הנתונים זה איך כל זה מרגיש. אפשר לקרוא שהשלדה כאן משתמשת בהרבה אלומיניום ופלסטיק מחוזק בקרבון בשביל לשמור על המשקל. אפשר לחשוב על איך מכוילים הבולמים והקפיצים בקצות עצמות העצה הכפולות בכל פינה. אפשר להבין שהקוואטרו, עם הדיפרנציאל הננעל מאחור, מעביר את רוב הכוח לאחור בד”כ ויודע לשלוח עד 100 אחוז מהמומנט לכל ציר לפי דרישה. אבל איך כל אלו מתחברים יחד – צריך להרגיש.
וכשאתה מתחיל לדחוף את המכונה הזו לקצה, בין אם זה על הכביש או על המסלול, יש כמה תכונות שצפות. הדבר הראשון הוא שבולט כאן זו היכולת לדחוף את האף לפנייה, עם טרן-אין מצוין, כמו שצריך להיות במכונית עם מנוע מרכזי.
הדבר הבא הוא האחיזה והשליטה המושלמת של המתלים בגוף. הם דוחפים את ארבעת הגלגלים האדירים לרצפה, מערכת ההנעה הכפולה דואגת למשוך אותך החוצה מהר וחזק, גם מצרות לא עלינו וגם על משטחים עם אחיזה גבולית. גם כשהגוף כבר מתחיל לנוע על המיתלים, וזה קורה בסוויפרים מהירים מאוד על אספלט גלי, הגלגלים נשארים נטועים במקום. על מעגל ההחלקה שלנו, עם אספלט מקומי וצמיגים לא משהו מאחור כאמור, רשמה ה-R8 1.07 G – מספר משהו על כמות האחיזה שיש כאן.
מה שהכי מפתיע היא תחושת הקלילות. אודי R8 מרגישה קלה על רגליה, גם בגלל התגובות המדהימות של המנוע וגם בגלל פרישת המכלולים וההתנהגות. היא זריזה, משנה כיוון בחדות ומגיבה להעברת משקל כמו בספר. בשנייה שנופל לך האסימון הזה, אתה מרגיש שאפשר ללכת איתה מהר ורחוק מאוד. ממש מהר וממש רחוק.
זה אומר שאם בא לך להשתעשע, בלימה מאוחרת והפניה של ההגה ייגרמו לזנב לפסוע והקוואטרו ידע להעביר את הכוח למקום הנכון. ה-V10 האדיר הזה, ייתן לך מענה בכל סל”ד גם אם אתה בהילוך גבוה יותר. וגם בזוויות הקיצוניות ביותר, ההנעה הקדמית תדע למשוך אותך בחזרה מלפנים. איך מנחשת את רצונותיך ה-R8? מעשה כשפים.
ההגה המהיר, מקבל משקל טוב במצב הספורטיבי יותר, אבל לא מצטיין בכל הקשור לפידבק. ובכלל, האודי קצת מבודדת אותך מהלחישות שבין הצמיג לכביש. הבלמים, פשוט אדירים בעוצמתם, עם פעולה לינארית ומדויקת. וצריך בלמים כאלו, כשה-R8 תופרת אייפקסים במהירות כפולה מהמותרת, כשה-V10 הזה חופר את הגלגלים האחוריים גם בהילוך שלישי על אספלט לא מושלם, שההמולה והיכולת גורמים לך לעבור על דעתך ולהגזים קצת.
ואז, כשאתה מחליט להירגע, חוזרת אודי R8 להיות מכונית הגיונית. כזו שאפשר להגיע אתה ממקום למקום בקלות. רק המבטים של העוברים והשבים מזכירים לך שאתה נמצא במשהו אחר. משהו שונה. גם צריכת הדלק במבחן, 5.9 ק”מ/ל’, לא שוכחת את המהירות והדרמה שזה עתה חלפו.
חליפת מרוץ
אני לא מבין דבר וחצי דבר באופנה, אבל אם מעצב סופר-דופר בוטיק היה מחליט לתפור סרבל מרוצים, זה היה מתאים יופי ל-R8 הזו. רוצה לומר, אפשר להבין לחלוטין למה אודי מתכוונים כשהם מדברים על השראה ממסלול המרוצים במכונית הזו.
מצד שני, הם לא שוכחים שהמכונית הזו אמורה לתפקד ביום-יום עבור אנשים מסוימים, והיא אכן נותנת מענה יעיל, אנין ולא מעניש, לקהל המצומצם הזה. ה-R8 הזו, סוגרת את הפרק הזה בסיפור של הדגם, כשאוטוטו יינחת כאן הדגם המחודש, עם עוד כוח ועוד יכולת.
עד אז, גם המכונית היוצאת מרשימה, עגולה, מושכת ומלהיבה. אבל מעבר לכך, היא ממשיכה לנשום, לצרוח ולבעוט, עם מנוע מרובה ציל’ בנשימה טבעית. כמעט ולא נשארו כאלו מסביב. ומספיק סיבוב אחד אתה בשביל להבין – ההפסד הוא כולו שלנו.
נתונים: V10, 5,204 סמ”ק, 540 כ”ס ב-7,800 סל”ד, 54.9 קג”מ ב-6,500 סל”ד, 1,590 ק”ג, 5.9 ק”מ/ל (מבחן), 1,450,000 שקלים