הכביש שמטפס מאזור אשתאול אל חלקה המערבי של עין-כרם הוא כביש נפלא. כמו הרבה כבישים טובים עומד מאחוריו סיפור מקום המדינה, בזמן שאף אחד לא חשב לתת גז על פיתוליו הנפלאים. אנחנו ואתם, נוהגים לקרוא לו צובה-אשתאול, כי זה החלק המעניין והפנוי יחסית של הכביש הזה.
הרעיון מאחורי חלקו של הכביש הזה, הוא לייצר נתיב נוסף לירושלים. מטרה אחת הייתה לאפשר עליה לירושלים הרחק מתותחי הליגיון הירדני וגם לאפשר גישה אל עיר במקרה של חסימות בשער-הגיא. מסיבות כאלו ואחרות “כביש הגבורה” לא באמת היה בשימוש. אבל אנחנו עדיין שמחים שהוא נסלל.
כביש משובח, מתפתל עם נוף משובח זה טוב. ואם הוא קרוב למרכז זה טוב שבעתיים. רק שחתיכת הכביש הזו (שמרכיבה עם עוד כבישים הקפה נאה ופופולרית של הרי-ירושלים) עמוסה למדי. כבר עשורים שכביש 395 הוא לא סוד של מביני דבר וזה חסרונו העיקרי. הוא מלא תנועה בייחוד בשעות התיור הפופולריות ומכאן גם הבעייתיות הגדולה שבו.
לאן: פרוזדור ירושלים
כביש: 395
למי מתאים: למי שאוהב כבישים איכותיים וגם יודע להעריך את הנוף לצד הדרך
לשים לב: תנועה ערה, קטעים עיוורים לחלוטין, מטיילים (מכל הסוגים)
אטרקציות באזור: מצפורים, תצפיות, נביעות, אתרי הנצחה ועוד
אורך הכביש: כ-18 ק”מ
אורך המסלול כולו (יציאה מתל-אביב): כ-140 ק”מ
הדרך
הדרך הקלה ביותר להגיע לכביש 395 היא מכביש 1. יורדים לכביש 38 לכיוון בית-שמש ואז בצומת שמשון נצמדים לימין, פונים ימינה בכיכר הראשונה ושמאלה בשנייה ושוב ימינה בשלישית. מי שסולד מדרכים ראשיות יכול להגיע לצומת שמשון דרך כביש 44.
מכאן מתחיל הכביש לטפס. חלקו הראשון טכני למדי ולאחר כמה פניות מהירות, מציע סדרה של פניות הדוקות. כדאי לתת את הדעת לאבק שנח על הכביש, תרומתם של כאלו היוצאים אליו מהשטח. כ-2.5 ק”מ מתחילת הכביש, נדחקת רצועת האספלט לנתיב צר בנחל כסלון. זהו אחד מקטעי הכביש המרהיבים בישראל. קירות סלע מצד אחד, תהום פעורה מצד שני וסבך ירוק ודחוס מטיל צל מקפיא על הכביש. זו לא הנקודה לתת גז, הנתיב צר והראות מוגבלת. לאחר כ-1.5 יוצאים מהקטע הצר והכביש חוזר למלוא רוחבו וממשיך לטפס.
מכאן הכביש מתחיל להיפתח מעט ולהציע פניות מהירות בצורה משמעותית. לצד זה צריך לזכור שעדיין יפתיעו אותך פניות הדוקות או סתם מתהדקות לאורכו. ממשיכים עם הכביש ובכיכר של רמת רזיאל אנחנו ממשיכים ישר. כדאי לשים לב כי לא פעם ניתן למצוא כאן אנשים הולכים לאורך הכביש. השתמשו בשיקול דעתכם.
המקטע הבא באיזור הר-טייסים הוא פשוט מופלא. יש כאן סדרה של פניות טכניות עם שינוי גובה קלים אך מורגשים וצליחה נכונה של כל אחת מהן ממלאת את הנפש. ממשיכים עם הכביש ולאחר כמה ק”מ באיזור איתנים, מגמת הטיפוס של הכביש מסתיימת ואנחנו מתחילים לאבד גובה. הפניות עכשיו ארוכות, מהירות, טובלות בים של ירוק שמאפיין את הדרך הזו. ממשיכים עם הדרך עד לכיכר הסטף, בה ממשיכים ישר (שילוט לכיוון הדסה).
הקטע הבא הוא קצר, מהיר ובעל אספלט משובח. אבל הוא גם עמוס מאוד, עם קו הפרדה רצוף לכל אורכו. זה אומר שקשה מאוד למצוא שעה ביום, בה אפשר באמת לחוות את הפוטנציאל האמיתי שלו. המגמה הכללית – ירידת גובה של כ-200 מטרים משיא הגובה של הכביש – הופכת ברורה יותר כאן. בכיכר הבאה מסתיים הכביש. מי שירצה להמשיך לכיוון נס-הרים יפנה ימינה בכיכר לכביש 386. היום, אנחנו עושים פרסה ורצים על הכביש הזה, שוב, חזרה.
מה יש כאן חוץ מכביש?
המון דברים. יש תצפיות משובחות על האזור (הר טייסים לדוגמה), אנדרטאות (בכיסלון בין השאר), נביעות (עין טייסים, כסלון, סטף ועוד), אין סוף חניונים, יערות ומסלולים למיטבי לכת או הנעה כפולה. יש גם שרידי מצודה צלבנית (תל-צובה) ואפילו פיל לבן. הכוונה היא למלון ענק שבנייתו נעצרה – מפלצת בטון נטושה, מרתקת ומסוכנת כאחד. היא נמצאת לצד הכביש, בין גבעת-יערים לצובה. יש אין ספור אטרקציות לטיילים באזור הזה.
האטרקציות, מגוונות כמו פני הכביש, הופכות את האזור הזה למרתק, לא פחות. רגע, זה מסביר למה הכביש הזה עמוס כל הזמן…