פיג’ו 308GTI נחתה ועוררה אצלי רגשות מעורבים. אתה לא ניגש למכונית עם סמל של פיג’ו והכיתוב GTI על הישבן, כמו שאתה ניגש לאחרות בסגמנט הזה. השילוב בין סמל האריה השואג לשלושת האותיות המוכרות, מייצר רגשות וטוען את הבטן. הכעס צף, כי אתה זוכר מה היה פעם ומה הגיע מיד אחר-כך ואתה מנסה לדחוק את כל אותם דעות קדומות הצידה ולהתייחס לרכב הזה בזכות עצמו.
יש עוד מכונית שנושאת על ישבנה את שילוש האותיות הזה, שצריכה לעמוד ברף. היא זו שהמציאה את הקטגוריה כולה ואני מדבר כמובן על הגולף. כמו הפיג’ו, גם היא צריכה להתמודד עם עומס נוסטלגי, כמעט מופרך במידותיו. לאגדות עבר, יש נטייה לתפוס ממדים כמעט לא הגיוניים. האדרה קבועה שמהדהדת עשור אחרי עשור וכבר מטשטשת את המקור, את האמת. ולכולנו יש נטייה לשכוח את הזמן, הצרכים והטכנולוגיה. שוכחים את הטוב והרע במה שיש עכשיו ובמה שהיה פעם.
עוד לפני שבכלל אני נוגע בה, ברור לחלוטין שמכונית שרוצה להצליח בקטגוריה הזו, תתייחס לגולף GTI כנקודת הבסיס, המקום ממנו מתחילים. אפשר למתוח את היכולת לכיוונים שונים, לשחק עם רמות ותדרים אבל הבסיס ידוע ומוכר. בשביל לפצח את הסגמנט הזה צריך לפצח את הגולף. ובשביל להבין את פיג’ו 308GTI צריך לקחת אותה אל הקצה, שם תחשוף הפיג’ו הזו את כוונותיה האמתיות.
נוסחה מוכרת
פיג’ו 308 GTI מבוססת כמובן על ה-308 המוכרת וזו התחלה טובה. כי התמהיל שבונה הוט-האץ’ טובה דורש גם שימושיות. אז יש כאן שימושיות בדמות חמש דלתות ותא מטען הגיוני, 308 אתה יודע, אבל יש כאן דברים שאין ב-308 מהשורה ולכבודם התכנסנו היום.
אתה לא מקבל הרבה רמזים לייעוד השונה מחוץ למכונית. יש כונסי אוויר ברורים מאוד מקדימה וגריל מושחר, חצאיות עדינות ודיפיוזר צנוע מאחור. בעיקר תשים לב לחישוקי ה-19 אינץ’ (עם מישלין פיילוט סופר-ספורט במידות 235/35), לשני המפלטים מאחור וגם למערכת הבלימה מלפנים. שני דיסקים בקוטר 380 מ”מ עם טבור אלומיניום שנלפתים ע”י קליפרים אדומים אדירי מידות עליהם הכיתוב ‘פיג’ו ספורט’. התוצאה שקטה ורגועה ויזואלית והיות ועברתי לא מזמן את גיל 40 אני מחבב את זה. מבחינתי הייתי מוותר על כיתובי ה-GTI (כנראה) ועל צביעת שני הגוונים שדורשת תוספת של 10,000 שקלים (בטוח) ומייצר סליפרית – מכונית עם יכולת, אבל שקופה מבחינת הסביבה (והמשטרה).
אז השינויים מבחוץ קלים מאוד, אבל הכיתוב על הקליפרים מסגיר את החבורה שעבדה על המכונית הזו, חטיבת ‘פיג’ו ספורט’ שיודעת דבר או שניים על מכונות ונהיגה. מלפנים דחפו הצרפתים החביבים מנוע בעל ארבע ציל’ בנפח 1,598 סמ”ק מוגדש טורבו, שמפיק לא פחות מ-270 כ”ס ב-6,000 סל”ד ו-33.6 קג”מ ב-1,900 סל”ד. פיג’ו מספרים גם על תשומת לב יתירה למשקל ו-1,205 ק”ג אומרים שכל כ”ס כאן, סוחב 4.46 ק”ג על גבו. המנוע הזה מגיע עם תיבה ידנית, בלבד, עם שישה הילוכים. כן, רק ידנית (יש כאלו שמבחינתם כבר כאן היה אפשר לסיים את הכתבה).
אבל החיים זה לא רק כוח ומהירות בקו ישר וה-308 הייתה צריכה הרבה תשומת לב מתחת לעור בכדי להציג יכולת ראויה בסגמנט הזה. המקפרסון מלפנים וקורת המתח מאחור קיבלו קפיצים קשיחים יותר, כיול שונה לבולמים, חלקי מתלה הוחלפו ברכיבים מאלומיניום ומוטות הייצוב המעובים חצי חלולים (משקל, משקל). בסופו של דבר הכיול המחודש נחתם עם מפשק רחב יותר מלפנים, עוד קאמבר שלילי לגלגלים הקדמיים ודיפרנציאל טורסן. נראה שמישהו בפיג’ו ממש לא רצה תת-היגוי ב-GTI הזו.
תדר חדש
הכניסה לתא הנוסעים מגלה עוד עיטורי GTI ותפרים אדומים שמזכירים לך במה אתה נוהג. יש גם שני כיסאות ספורטיביים רבי תמיכה ויפיפיים. פחות אהבתי את צמצום המתגים ודחיסתם למסך אחד. זה רעיון טוב על הנייר ונראה מצוין, אבל לתפעל מערכת מגע תוך כדי נהיגה הוא לא פתרון נוח מבחינתי, בשום רכב. אני גם לא אוהב את גלגל ההגה הקטן. אולי לאנשים דלי מידות הוא מתאים עבורי הוא מרגיש קטן מדי. למדרס שמאל, שנוטה בזווית קלה לכיוון הדוושות, גם לא התחברתי כל-כך ומחט הסל”ד שנעה לכיוון הפוך מהמקובל דורשת הסתגלות (שתארך כנראה יותר מכמה ימי מבחן).
אבל כל אלו מעניינים אותי פחות עכשיו, אני רוצה לראות איך פיג’ו 308GTI זזה ובשביל זה צריך להניע ולצאת לדרך. ההתחלה קשוחה, עם נוחות סבירה בלבד בתוך העיר ושיוט בינעירוני שמכניס לא מעט רעש כביש מהצמיגים הגדולים. גם על הכביש המהיר הפיג’ו נותנת לך להרגיש איפה פישלו מיטב סוללנו. זה לא שהיא מטלטלת אותך בלי הפסקה, אבל היא כן מראה לך בצורה ברורה למדי שהיא נולדה בשביל לטפל בעומסים יותר רציניים משיוט חוקי ומונוטוני.
שנייה לפני שאני יורד מהכביש המהיר לקטע דרומי צפוף מפותל עם סלילה נוראית, אני נזכר בצמיגים הקדמיים. כשאספתי אותם זה נראה כאילו המכונית הזו בילתה הרבה זמן בתת-היגוי כשפינות הצמיג המשויפות מספרות סיפור לא מלהיב במיוחד. אלוהים בבקשה לא עוד אחת כזו מלמלתי לעצמי. הכביש המדובר מתחיל בישורת ארוכה שדוחפת אותך לימנית רחבה סופר-מהירה עם מרווח גדול לטעויות ותיקון.
ראשון, המנוע מתעורר קצת אחרי 2,000 סל”ד ומתחיל לדחוף חזק וברור. המחט טסה (הפוך זוכר?) לכיוון המנתק ב-6,500 סל”ד וזה קצת אחרי הזמן הנכון להעביר לשני. מהלך המוט קצת ארוך לטעמי ויש בידית מעט אלסטיות אבל הפעולה מדויקת סה”כ. הפיג’ו ממשיכה לצבור מהירות, שלישי, שחרור המצמד מעט גבוה מדי, אבל ה-1.6 ל’ הזה אוסף מהירות מהר מכדי שאוכל להתעמק בזה עכשיו. אני מגיע לפניה האמורה מהר למדי, הרפיה קלה מהדוושה והפיג’ו נכנסת לפנייה מהר, חזק, נקי. חוזר לגז, יש השהיית דוושה ברורה מאוד אבל לגלגלים אין שום בעיה לקבל את הכוח כשהוא מגיע על האספלט הזה. לא תת-היגוי ולא נעלי בלט.
יש כאן עוד שמאלית מהירה מאוד ואז הכביש הזה נכנס לרצף של אוברקרסטים שמעיפים מכוניות באוויר לפני, אחרי ותוך כדי הפניות, לפעמים משעשע, לפעמים מלחיץ. הפיג’ו המשיכה להיות מהירה מאוד, אבל על הגלים הגדולים במהירות גבוהה, היא גם הראתה פערים בין היכולת של החלק הקדמי והאחורי שלה.
הספיגה מלפנים טובה יותר ובחסות כיוון שפיעת הגלגלים, הדיפרנציאל והמתלים המתקדמים יותר הפרונט הזה מרגיש נטוע. על הכביש הזה, מאחור, המתלה הפשוט, שיכוך המתלים לא סיפק, הישבן זז הרבה מעלה-מטה והייתה תחושה שאפשר לאבד אחיזה בכל רגע מאחור. תחושה, כי אם אתה לא עושה פרובוקציה טיפשית או מכוונת כל התנועה הזו לא מייצרת החלקה, היא רק פוגעת בתחושת הביטחון ומסמנת לך שאתה קרוב לגבולות היכולת של החלק האחורי לטפל בעומסים האלו.
על כביש מפותל, מהיר וחלק (מי אמר סדום-ערד?) פיג’ו 308GTI הייתה רגועה יותר, כאן היא פשוט נכנסה לפניות מהר עם טרן-אין שהמשיך להפתיע אותי, ייצרה המון אחיזה ויציבות בשיא הפניה וירתה את עצמה לעבר הפנייה הבאה. לבלמים אין שום בעיה לטפל בעומס ובמהירות, תגובות השלדה טובות ורק ההגה מרגיש מלאכותי למרות שהוא מדויק. גם מיקום הדוושות לא אידאלי לשימוש עקב לצד אגודל, שדי הכרחי במכונית ידנית בקצב כזה.
על מסלול הבדיקה הסביר ציוד המדידה את היכולת של פיג’ו 308GTI לשטח פניות מהר. 0.98 G במעגל ההחלקה, עם צמיגים קדמיים שחוקים למדי, זה נתון מרשים. בדיקה אחרת הראתה שלמרות אותם צמיגים הצליחה ה-308 להגיע מעמידה ל-100 קמ”ש תוך 6.6 שניות אמתיות על ציוד הבדיקה הייעודי. אני מאמין שעם צמיגים בריאים ועם קצת יותר התעללות במצמד היה אפשר לשפר את הנתון הזה יותר ולהתקרב לנתון הרשמי (6 שניות), אבל יש דברים מעניינים וחשובים יותר.
על אספלט חלק יותר ובכבישים אטיים יותר, פיג’ו 308GTI מכונית פרועה משמעותית. בקרת היציבות מתנתקת לחלוטין ויש גם כפתור ספורט שהופך את צליל המנוע לברור יותר ומקצר את מהלך הדוושה. אני ויתרתי על הצליל בשביל לקבל דוושה הגיונית יותר, במצב ספורט היא פשוט עצבנית מדי. כאן גם אפשר פתאום להרגיש את הצמיגים הקדמיים והדיפרנציאל נאנקים תחת הכוח בפניות חלקות בהילוך שני או שלישי. כאן, על כבישים דלי אחיזה, אפשר גם לשחק אתה במהירות הגיוניות יותר. ה-308 צריך רק להגזים קצת עם המהירות ופעולת היגוי רבת משמעות בשביל לנופף את זנבה. צריך להיות מחויב למהלך כזה, אבל היכולת בהחלט שם.
מחוברים
לוקח זמן להבין ולהתרגל לפיג’ו 308 GTI. ברגעים הראשונים, קצת קשה להבין אם זו מקשה אחת או המון חלקים משובחים שחוברו להם יחדיו. אחרי שהתרגלנו לכל-כך הרבה מכוניות בקטגוריה הזו שעובדות על שגר ושכח, פתאום באה מכונית שדורשת תפעול. לתיבה הידנית יש קשר לזה גם – אם במכוניות אחרות בסגמנט אתה פשוט מדביק את הדוושה וטס, כאן צריך לעבוד, לתפעל, לנגן על המכונה.
ברגע שאתה מתחיל להבין איפה פיג’ו 308GTI חזקה והיכן מסתתרות החולשות שלה, אתה מתחיל ליהנות. מנצל את האחיזה המטורפת מלפנים ודוחף אותה עוד ועוד, מקדים קצת את הלחיצה על הדוושה בשביל להתחכם עם השהיית הטורבו ולקבל מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה, נזהר רגע אחד מהאחוריים וברגע אחר משתעשע איתם. אתה עובד אתה, מבין אותה ונוצר חיבור שלא קיים במתחרות הסטריליות (והיקרות ממנה) שמובילות את מכירות הקטגוריה הזו בארץ.
ואם נשמע לך לרגע שזו הוט-האץ’ מושלמת אז זו ממש לא הכוונה. אם קראת את הכתבה הזו עם תשומת לב אתה יכול להצביע על לא מעט דברים שהיו יכולים לשפר את היכולת של פיג’ו 308GTI ואת החיבור שהיא מציעה. אבל למרות כל אלו זו מכונית חיה, כזו שראויה לסמל שמתנוסס בחזיתה, כזו שראויה לכיתוב המחייב באחוריה.
נתונים: 4 צילינדרים מוגדש טורבו, 1,598 סמ״ק, 270 כ״ס ב-6,000 סל״ד, 33.6 קג״מ ב-1,900 סל״ד, 1,205 ק״ג, 190,000 שקלים
אני רק שאלה. על איזה קטע דרומי ומפותל בעל סלילה נוראית, מדובר?
לא שאלך לשם, כי אין לי מה לחפש על אספלט חרא.